ג'יני והרמיוני-המלחמה

בשנה שאחר כך הארי היה די מאושר.

הוא היה מאושר כשהרמיוני והוא מצאו בקלות דירה לשכור במחיר די זול (48 אוניות לחודש).

הוא היה מאושר כשהקבוצה האהובה עליו ניצחה בליגת הקווידיץ'.

הוא היה מאושר אפילו כשהרמיוני שברה את ידה כשהחליקה במדרגות. הוא דאג לה, ברור, אבל הוא היה מאושר.

החיים שלו היו נפלאים.

גם הרמיוני הייתה מאושרת.

גם רון, שבינתיים התחיל לצאת עם פרוואטי, (הם התגלו כזוג מתאים במיוחד, כבר יותר משנה מחזיקים מעמד יחד) היה לגמרי מאושר.

רק ג'יני הייתה תקועה ועצבנית.

היא התרגזה על כל שטות-

כשהתקלף לה הלק,

כשהמטאטא שלה היה בתיקון ליומיים,

כשהיא ניסתה להתעתק וגוזררה (נשברה לה ציפורן- בכל זאת, היא הייתה די טובה בהתעתקות)

היא הפכה להיות בלתי נסבלת.

היא גרה לבדה ביחידת דיור של חדר וחצי.

אף אחד לא ביקר אותה.

לא הארי,

לא הרמיוני,

לא רון,

לא אחיה הגדולים,

אפילו הוריה ביקרו אותה רק לחג המולד.

ואף אחד לא רצה שהיא תתארח אצלו.

היא הייתה פשוט איומה.

והיא נהייתה איומה עוד יותר כאשר היד גילתה שבקיץ הקרוב, בו יחגוג הארי 27, הוא והרמיוני... עומדים להתחתן?!

רון הגיע אליה הביתה כדי לבר לה את הבשורה.

הוא הושיט לה הזמנה מקושטת, היא פתחה את המעטפה ושמעה קול מזמר: "הנכם מוזמנים לחתונתם של הארי פוטר והרמיוני ג'יינג'ר!" עינייה של ג'יני נמלאו דמעות והיא השליכה את הברכה על הרצפה, והחלה לרמוס אותה ברגליה.

"לא, זה לא פייר!" היא צרחה. "לא, הארי שלי! שלי!"

אבל, כמובן שכלום ממה שהיא יכלה לעשות לא היה מונע את החתונה הזאת.

טוב, כלום חוץ מדבר אחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא