הלילה ההוא

קודם כל- אני מצטערת כל כך שלקח לי הרבה זמן להעלות אותו, הכל תודות למבחן הארור במתמטיקה. שנמשיך?

-

"וזהו, בעצם, זה מה שקרה מהרגע שאני הגעתי" סיימתי לספר את מה שקרה ושתקתי. בלייז וגויל הסתכלו אחד על השני כל הסיפור, לפעמים החזירו מבט קטן אליי בשביל לראות התעניינות, אבל זה נראה כאילו הם ידעו מה הולך לקרות. "היא סיפרה לך מי עשה לה את זה?" שאל לפתע גויל. פתאום הרגשתי לא בנוח. כאילו הם יודעים משהו ולא מספרים לי.  "לא" אמרתי והם נראו כאילו הוקל להם. "אבל יש לי כמה חשדות" מיהרתי להוסיף, והם שוב הסתכלו אחד על השני במבטים חוששים. לא באמת היו לי חשדות, אבל רציתי לראות איך הם מגיבים כשאמרתי את זה. יכול להיות ש..? – לא. הם לא יעשו דבר כזה. אף אחד מהם. שניהם לא סובלים את הרמיוני, למה שהם ירצו ל.. "במי אתה חושד?" שאל בלייז וקטע את מחשבותיי. "אני..לא כאילו." גמגמתי מנסה למצוא תירוץ, בזמן שבלייז הסתכל על גויל ושניהם הנהנו. "לכניסה של סמטת דיאגון" אמר לי גויל בכוונה שאלך אחריו והפנה את ראשו לעבר קיר האבנים. "מה יש שם?" שאלתי, בעודי קם מהכיסא, אבל לא בטוח שאני רוצה ללכת אחריו. גויל לא ענה ופנה לעבר קיר האבנים שמפריד בין הקלחת הרותחת לסמטת דיאגון. הלכתי אחריו בחשש מסוים, לא מבין למה אני עושה מה שהוא אומר, הרי שפעם זה היה ההפך, אך עדיין המשכתי ללכת, רואה את בלייז הולך מאחוריי. "תראה, " אמר גויל כשהגעתי אל קיר האבנים לבסוף. "אני לא יודע במי אתה חושד, אבל אני יודע דבר אחד. מה שקרה בלילה ההוא צריך להישמר בסוד" גויל ובלייז החליפו מבטים לשנייה ולאחר מכן בלייז הוציא את שרביטו. "בלייז?" אמרתי בחשש והושטתי יד לכיסי בכדי להוציא את שרביטי. "שתק!" לא הספקתי להוציא את השרביט כשבלייז שיתק אותי. גויל אמר משהו לבלייז והוא סחב אותי על כתפו, משותק ללא יכולת לעשות דבר. גויל הוציא את שרביטו ונקש על האבנים שפותחות את הכניסה לסמטת דיאגון.

--

זה היה הם כל הזמן הזה, כל הזמן הזה זה היה הם. שמתי לב שנכנסנו לחנות השרביטים, אך לאחר מכן גויל דאג לשים לי כיסוי על העיניים, ומשם כבר לא ראיתי כלום.  מדי פעם שמתי מלמולים, כנראה של גויל או בלייז, אך רוב הפעמים נשמעו צעדות, צעקות מחרידות וקורעות לב, קללות עפו לאוויר ומדיי פעם נשמעו פיצוצים. מישהו הסיר מעיניי את הכיסוי, ונדהמתי למראה עיניי. כל החנויות בסמטת דיאגון היו מפוצצות, כמה חנויות עלו באש, תכולת החנויות הייתה זרוקה על הרצפה ורוב הדברים היו שבורים. ראיתי את גויל ובלייז מבריחים את אחרון הקוסמים מהסמטה וסוגרים אחריו בקסם את חומת האבנים. עכשיו נשארנו רק הם ואני. בזמן שבלייז סחב אותי על כתפו הרגשתי את השפעת הכישוף שלו מתפוגגת, וניסיתי לשלוח יד אל שרביטי, שנמצא בכיס מכנסיי, אך הוא לא היה שם. 'כמובן' חשבתי במרירות. ניסיתי להתרומם קצת, בזמן שבלייז היה עסוק, אך באותה שנייה שזזתי הוא הסתובב אליי. "מנסה לברוח דראקו?" הוא אמר את שמי בזלזול. "מה קרה, מפריע לך שפעם אחת אתה לא אומר לנו מה לעשות?" "למה אתם עושים את זה?" שאלתי, מנסה למשוך זמן בעודי סורק בעיני בחיפוש שרביטי. "למה? בכל לימודינו בהוגוורטס אתה אמרת לנו מה לעשות. אתה היית השולט. אתה." "עכשיו," המשיך אותו גויל "עכשיו אנחנו עושים מה שבא לנו."  חשבתי במהירות איך להסיח את דעתם ולקפוץ על בלייז, שהוא החזק מבינהם, אבל השאלות שלי נשמעו חסרות משמעות, וטיפשיות לחלוטין. "מה אתם הולכים לעשות לי?" שאלתי בטון חושש, מנסה לפתח שיחה. "שאלה מצוינת." ענה לי בלייז מבעד לאוזניי והביט בגויל. 'מה עכשיו?' שמעתי את גויל לוחש לבלייז משהו באוזן, ופחות מדקה לאחר מכן הוא נשא אותי לעבר  גרינגוטס, בנק הקוסמים.  "אתה לא חייב לעשות את זה" לחשתי לבלייז, כשראיתי שגויל עסוק במשהו אחר. "אני יודע," הוא חייך אלי בזדוניות. "אבל במקרה אני גם מאוד רוצה."  הגענו אל מאחורי בנק הקוסמים, כשגויל הגיח מצידו השני, מחזיק חבלים ארוכים בידו.

-

"מה אתם חושבים, שאני אשאר כאן לנצח?" אמרתי בעוד בלייז וגויל כורכים את החבל מסביב לידיי ורגליי. "לא לנצח, אבל עד שנשתיק את הבוצדמית" גויל חייך אלי, נותן לי זמן להבין את פירוש דבריו.  הבעת בלבול חלפה על פני. "נשתיק את ה-" לקח לי כמה שניות להבין. ניסיתי להתנגד להם בכל כוחי, בעודי צועק עליהם, "הו לא, אתם ממש לא הול-"  "פטריפיקוס טוטאלוס!"  , בלייז לא נתן לי לסיים את המשך המשפט, בעוד שקפאתי ונפלתי על גבי, שהחבלים עדיין קשורים לגופי. מה אני הולך לעשות? ראיתי את גויל ובלייז מחליפים כיפים ועוזבים אותי קשור, מאחורי מקום שאף אחד לא יעז להגיע אליו, לא אחרי שגויל ובלייז הבריחו משם את כל האנשים. אם רק הייתי יכול למצוא את השרביט שלי. אני לא מאמין שפעם הייתי חבר שלהם. אני בספק אם מתישהוא עשו משהו שביקשתי מהם מתוך חברות, ולא מתוך פחד. 'מה אני עושה עכשיו? הם הולכים להרוג את הרמיוני. והכל בגללי.'

--

 אני הולכת להתחרט על מה שרשמתי פה? 

אני לא אגיד לכן מתי אני אעלה את הפרק כי אני לא רוצה לאכזב, אבל אני באמת אנסה כמה שיותר מוקדם,

כרגיל אני ממש אשמח אם יהיו תגובות אהבתם/ לא אהבתם:) 

הפרק הקודם		הפרק הבא