magic- נקרא פעם לא שכחתי

אמא שלי היא אלת המזל? חה! היא בטח טעתה בילדה כי המזל שלי דפוק,אם היא אלת המזל היא לא יכלה כאילו לנקוש באצבעות או משהו ולגרום לחיים שלי להתהפך ולהפוך לטובים יותר. הו האירוניה!

"את איתנו בביתן נני!" נערה קפצה קדימה,היא הייתה בעלת עור בצבע שוקולד, שיער ורוד שנקלע לצמה ועיניים כחולות נוצצות כמו שלי. מאוזניה השתלשלו זוג עגילי חמסות ושפתיה היו צבועות בורוד צעקני.

"זה ננסי." תיקנתי אותה, הבטתי לכיוון פרסי שנראה כאילו השם מוכר לו,רק שלא יזהה אותי החזרתי את המבט שלי לבת טיכה.

"לא משנה," היא נופפה בידה בביטול, "אני קים, מדריכת הביתן החדש שלך! שטיכה תהיה איתך!"

לא הבנתי את המשפט האחרון שהיא אמרה אבל ניחשתי שזה קשור למזל, "שהמזל יהיה לטובתך!" או משהו בסגנון, אוי נחשי מה! המזל ממש לרעתי, במילים אחרות אמא שלי שונאת אותי!

"יש פה מישהי בשבילך." נשמע קול קרוב אלי.

לידי עמדה ריי מלווה בלא אחרת מאשר אלי, בצורה המפחידה שלה, לא האמנתי שחברתי הטובה ביותר היא בעצם מפלצת מרושעת או משהו בסנון,תמיד חשבתי שיש מפלצות רק בסרטי אימה וספרים.

כל החצויים,אפילו קים נדרכו,כל כלי הנשק פתאום הופנו לעבר אלי וריי.

"תירגעו," אמרה ריי "ראיתי אותה ליד המחסום,היא עומדת לספר לנו מה קורה כאן."

"נכנס אסיפה,כל מדרכי הביתנים איתי." כירון נדחף לתוך ההמולה שנוצרה סביב אלי וריי.

"ושגם היא תבוא." אלי הצביעה עלי.

כל המבטים הופנו אלי,הם נעצו בי מבטים חשדניים כאילו כל רגע אני יצמיח ניבים ויגדל לי שיער להבה.

"תרגעו זאת בקשה מהגברת,משהו לגבי אפולו, אני לא בטוחה אבל היא צריכה לבוא גם." אמרה אלי וגלגלה עיניים לנוכח התגובה שלהם, "דרך אגב השם האמיתי שלי הוא אוניל." היא פנתה אלי, "לקחתי זהות חדשה כדי להיכנס לבית ספר שלך,זה היה די קל בני תמותה הם כאלו סתומים."

אלי/אוניל התקדמה בליווי שתיים מבנות הקטה,לקחו אחת שהיא לא מדריכה משום מה בגלל שהיא אמפוזה, לא הבנתי את הקשר אבל אני אף פעם לא הייתי טובה בהיסטוריה.

הלכתי ביחד עם קים אל הביתן המרכזי,היא לא הפסיקה לדבר על התחרויות שביתן טיכה ניצח בהם בזכות המזל של אמא שלהם, זאת אומרת שלנו.

סליחה אבל עם כל הכבוד פגשתי את אמא שלי בפעם הראשונה אחרי שש-עשרה שנים, אני לא אמורה לקבל אותה בשמחה.

נכנסנו לתוך חדר בביתן המרכזי, מדריכי הביתנים מיהרו לתפוס מקומות טובים סביב שולחן פינג-פונג שמשום מה היה עליו קערית נאצ´וס ושני בקבוקים של גבינה מותכת.

"תשפכי את זה אלי,אוניל איך שלא תרצי." אמרתי.

"שקט נינט." אמר איש נמוך ושמן, עם שיער שחור מתולתל וחולצה בדוגמאת פרוות נמר.

"קוראים לי ננסי אידיוט!" אמרתי בכעס. מאיפה הוא הקריץ לי נינט עכשיו?!

הוא הביט בי במבט שהיה אמור להיות מאיים אבל אני חייבת להודות שלא הרגשתי מאויימת, כאילו שמישהו היה מאויים מאיש שנראה ככה

"אם את לא תשתקי עוד מעט יקראו לך דולפין."

מה? אוקיי ננסי תנשמי,את לא רוצה להכות אותו, אוי ברור שאני כן רוצה!

למזלו הרב אוניל החליטה להתערב "תשתקו שניכם!" צעקה, "מה שאני עומדת לספר לכם עכשיו הרבה יותר חשוב מהריב הילדותי שלכם!"

"מר ד´." כירון הזהיר וסימן לשנינו להקשיב למה שיש לאמפוזה לומר.

מר ד´ רטן לעצמו אבל הוא הביט באוניל, "דברי כבר אודטה."

אוניל התעלמה מזה שהוא קרא לה אודטה והתחילה לדבר, "כפי שאתם יודעים העירפול לאחרונה משתבש,הקטה גבירתנו מאבדת שליטה עליו נראה שמישהו או משהו עוצר אותו. היא פקדה עלי למצוא חצוי שמעולם לא דרך במחנה החצויים קודם לכן,משהו על זה שאז הוא או היא לא יסמכו על אמפוזה, היא התעקשה משום מה שהחצוי הזה יהיה בנה של טיכה,הקטה את יודעת, היא אלת הצמתים היא יודעת באיזה דרך עליה לבחור."

נראה שכירון מבין מה היא רוצה להגיד "אני מורה על מסע חיפושים בהנהגתה של ננסי."

הפרק הקודם		הפרק הבא