עולמות מתנגשים

תודה רבה לכל מי שהגיב ונרשם

פרק 7

נ.מ הרמיוני

נכנסנו לחנות של מאדם מלקין לקנות כובעים וגלימות. בזמן שמאדם מלקין מדדה את השבעה, בחנתי אותם. כולם נראו שמחים במבט ראשון אבל היה אפשר לראות עצב רב בעיניהם. תהיתי מה גרם לעצב הזה.

אנבת' דיברה עם פרסי על בניית מבנים אבל נראה שהוא בקושי מצליח להישאר מרוכז.
"את אוהבת אדריכלות?" שאלתי את אנבת'
"מאוד" אמרה בעיניים נוצצות "אני רוצה להיות אדריכלית כשאהיה גדולה"
"אם כך את חייבת להסתכל טוב עם הווגוורטס, זאת טירה ענקית! שמעוצבת מדהים, עם גינות ושטחים פתוחים, פסלים..." המשכתי לתאר את טירת הוגוורטס ונזכרתי כמה אני מתגעגעת אליה.
לבסוף כולם שילמו על הגלימות והכובעים ואנחנו המשכנו בקניות, קנינו מאזניים וערכות שיקויים, קדרה מתקפלת אבל אז קרה משהו מוזר.
נכנסנו לכולבו דורסי הלילה – שנקרא כך למרות שהיו שם גם חיות אחרות – והתפזרנו להסתכל בחיות, נעמדתי במרחק מה מפרסי. ראיתי אותו מסתכל על האקווריום שהיה במקום.
"איך קוראים לך?" לחש פרסי. למי הוא מדבר?
"מגניב" ענה לאוויר. מה קורה כאן? אחרי חמש דקות הוא הצטרף לאנבת', לחש לה משהו וחיבק אותה.
הלכתי אל הארי ורון שעמדו בפתח החנות, "משהו ממש מוזר קורה כאן" אמרתי להם. רון הנהן. "גם מה קרה בגרינגוטס? מאיפה היה להם כסף? ומי זה ה'הרמס' ההוא שבא לבקר אותם?" אמר הארי בחשדנות.
"אנחנו נברר את זה" אמר רון "הארי צודק, מה אם הם באמת עובדים עם אתם-יודעים-מי?"
"אני לא חושבת" אמרתי "דמבלדור סומך עליהם, אבל בהחלט יש כאן סוד כלשהו שהם לא מספרים"
פתאום הייזל הופיע והקפיצה את שלשותינו. "סיימנו, לאן עכשיו?" שאלה בעודה מחזיקה סלסילה שבתוכה היה חתול שחור יפיפה אך מרתיע בו זמנית.
ליאו, אנבת' ופרסי קנו תנשמות, ג'ייסון קנה נשר מלכותי שעמד על כתפו, פייפר קנתה חתול בצבע לבן – חום ואילו פרנק קנה צפרדע.
"נשאר לנו עוד קצת זמן, אנחנו יכולים לשבת לאכול גלידה אם תירצו" אמרתי.
לידי הארי רטן ומלמל משהו כמו "למה אנחנו צריכים להיות חברותיים אליהם?", התעלמתי ממנו.
"כן, גלידה זה נחמד" אמר ג'ייסון.

התיישבנו לאכול גלידה, אני ואנבת' אכלנו גלידה בטעם שוקולד ודיברנו על בית הספר, נראה שהיא לא ממש מכירה את הווגורטס או את כל הדברים שהיא קנתה, מה שהיה די מוזר בהתחשב בעובדה שהיא בת 17.
פרסי ליקק בהתלהבות גלידה בצבע כחול – לא ידעתי באיזה טעם זה – פרנק והייזל חלקו מילקשייק ודיברו אחד עם השני בשקט. פייפר ליקקה גלידה בטעם תות ואילו ג'ייסון אכל גלידה בטעם וניל.
"אז... באיזה בית ספר למדתם?" ניסיתי לפתוח בשיחה "כאילו לפני השנה."
כולם נראו עובדי עצות ולא יודעים מה לענות.
"אנחנו... אנחנו לומדים בבית" ענה פרסי בגאווה מסוימת.
"כולכם לומדים בבית?" שאלה ג'יני בהפתעה
"פשוט, אנחנו לא ממש מסוגלים ללמוד בבית ספר רגיל" אמרה הייזל
"למה?" שאל רון בחטטנות
"יש לנו דיסלקציה." אמרה פייפר ואז הוסיפה "ואין צורך שתשאלו שאלות" אמרה בקול חזק ובוטח. פתאום כול רצון שלי לשאול עוד שאלות התנדף לחלוטין.
"בסדר, בואו נלך לקנות שרביטים" אמרתי בכניעה מסוימת. פתאום תהיתי 'למה אני עושה את זה?' , התעלמתי מהקול הקטן שצץ בראשי.

נפגשנו עם שאר הוויזלים ליד חנות השרביטים.
נכנסנו לחנות בשתיקה, לא נראה שיש שם מישהו אבל פתאום אוליבנדר יצא מבין הצללים והתחיל למדוד את פייפר עם סרט המדידה שריחף מעצמו.
נזכרתי איך לפני חמש שנים נכנסתי לכאן לקנות את השרביט שלי, אוליבנדר לא השתנה כלל.
חייכתי לעצמי מעצם המחשבה עלי מלפני חמש שנים.
אוליבנדר נתן לפייפר שרביטים שונים ועוד לפני שהחזיקה אותם הוא שלף אותם מידה. לבסוף המוכר נתן לפייפר שרביט בצבע בורדו-חום וכשהיא אחזה בו אור אדמדם הקיף אותם וסמל מוזר הופיע מעל ראשה.
"כן, זה השרביט" החליטה פייפר
"אכן" הסכים אוליבנדר " עשוי מעץ ערבה, עשרים ושישה סנטימטרים, שערה של וילה. מעולה לכישופי אהבה"
פייפר פלטה צחקוק קצר וסתום.
אוליבנדר עבר בזריזות לג'ייסון וכאשר מצא לו את השרביט הנכון הילה של רוח חזקה וברקים הקיפה אותו. "זה, שרביט חזק מאוד. עשרים ושמונה סנטימטרים, עץ אלון וליבת נימי לב של דרקון" אמר אוליבנדר והמשיך לאנבת' ללא גינונים מיותרים.
הוא הושיט לה כמה שרביטים, אך לא נראה שמשהו מתאים לה.
לבסוף אוליבנדר הוציא שרביט "עשרים וחמישה סנטימטרים, מהגוני עם נוצת ינשוף" אמר לה.
אף פעם לא שמעתי על שרביט עם ליבת של נוצת ינשוף
"זה השרביט" אמרה אנבת' עוד לפני שנגעה בו.
 אנבת' לקחה את השרביט ונפנפה בו, לפתע מעל ראשה הופיע ינשוף, כמו הליבה של שרביטה.
הייזל מצאה שרביט ומעל ראשה הופיע סימן גולגולת.
"עשרים ותשעה סנטימטרים, עשוי מעץ השאול עם ליבת אבן האוניקס. היזהרי זהו שרביט הפכפך מאוד"

גולגולת? עץ השאול? אבן האוניקס? – אלו חומרים אפלים מאוד, מה קורה כאן?, ברגע זה התחלתי להסכים עם הארי.
איך דמבלדור יכול לבטוח בהם? זה ברור שהם מסתירים משהו, משהו גדול וחשוד.
יותר מכל רציתי להגיע לספריית הווגורטס ולקרוא.

פרנק קיבל שרביט ומעל ראשו הופיע סימן שלא הצלחתי לזהות אבל הוא היה מוקף בהילת אש, מה שהבהיל אותי מאוד.
"עץ פיקוס, נוצת עוף חול, עשרים ושלושה סנטימטר. מעולה לשינוי צורה" אמר אוליבנדר
"בהחלט טוב לשינוי צורה" אמר ליאו בחיוך.

אנבת' נעצה בו כזה מבט שהחיוך ירד מפניו כאילו מעולם לא היה שם, אבל היה אפשר לראות את השובבות שבעניו, כמו פרד וג'ורג' כשהם תיכננו תעלול כלשהו.
ליאו מצא את שרביטו בניסיון הראשון, מעל ראשו הופיע פטיש.
"עץ בוק, שמונה-שער סנטימטר, ליבה של מתכת מכושפת, חסין מאש" אמר אוליבנדר בחיוך

מתכת מכושפת? משהו כאן לא בסדר, רק אנשים מאוד חזקים מקבלים כאלה ליבות. מה הם מסתירים?

עכשיו נשאר רק פרסי, הוא התקדם לקדמת החנות ואוליבנדר התחיל למדוד אותו.
נראה שאוליבנדר מתקשה למצוא שרביט.
"לקוח בעייתי הא? אין דבר עוד נמצא משהו" אמר בחיוך ואז נעצר,
"אני תוהה, אולי?" ורץ לתוך החנות. אחרי בערך שתי דקות חזר עם קופסא מאובקת.
אוליבנדר הוציא את השרביט מהקופסא, זה היה שרביט ארוך יחסית ומעט כחלחל.
כשידו של פרסי נגעה בשרביט זרם מים עטף אותו והרים אותו מהרצפה.
כשהוא נחת בחזרה הוא היה יבש, כאילו המים בכלל לא נגעו בו.
סמל של קילשון התנופף מעל הראש של פרסי.
"שלושים סנטימטר, עשוי מעץ טקסוס עם שערה של האופיאוטאורוס, שרביט חזק מאוד, שמור עליו" אמר אוליבנדר לפרסי.

משהו היה מאוד לא בסדר.
"זה לא הגיוני האופיאוטאורוס נכחד לפני מאות שנים!" אמרתי
"השרביט הזה עשוי משערה של בסי?" שאל פרסי באושר.
"בסי?" שאל רון בלגלוג
"זה השם שלו" אמר פרסי בהתגוננות.
בצידיי עיניי ראיתי את אנבת' מנסה לאותת לפרסי לשתוק, לא נראה שהוא רואה אותה.
"איך אתה יודע? פגשת אותו?" אמרתי.
איך פרסי יכול להכיר יצור שנכחד לפני מאות שנים?
"אני... אני שמעתי עליו ב.. אה, באיזה ספר" גמגם פרסי וזכה למבט מאוד כעוס מאנבת'.

לא התווכחתי אבל ידעתי שמשהו פה לא בסדר, איך פרסי מכיר את האופיאוטאורוס? 

השבעה שילמו ואנחנו יצאנו מהחנות בשתיקה, מחר חוזרים להווגורטס -ניסיתי להתעודד מהתחושה הרעה שעטפה אותי - ואני אוכל לחקור את הכול.

"תודה רבה על השרביטים" אמר פרנק ואנחנו יצאנו מהחנות.

הפרק הקודם		הפרק הבא