זר בכל מקום

פעם ראשונה שאין הקדמה!!

או שיש?

אשמח אם תדרגו, תמליצו ותגיבו:)

השקעתי הפעם בפרק ארוך מאוד כפיצוי על הפרק הקודם:

יומני היקר,

לא מזמן מצאתי אותך בתאי. אחרי המון זמן שלא כתבתי סוף סוף רוחש עט על גבי דפי הנייר.

הפעם האחרונה שכתבתי הייתה לפני זמן רב, הכתב שלי התעוות, ואני חושב פעמיים לפני כל אות שאני כותב. הצלחתי להשיג, או לגנוב, איך שלא תקראו לזה, עט וקסת דיו, כשהגיע עובד משרד הקסמים כדי לנהל רישום תאים. הוא נעצר ליד התאים ובחן אותנו בריפרוף, כי ככלות הכל אף אחד חיי לא הצליח לברוח מכלא הרפאים. הוא התקרב לתא שלי כדי לבחון אותי, הרשע הנודע, בעוד סוהרסן הגיח מבין הצללים ומילא בפחד את העובד, שנס על נפשו. מכורח ההרגל, כבר הפכתי את עצמי לכלב גדול, מאיים ושחור בשנייה שהסתובב הסוהרסן לכיווני והעובד ברח, כי כמובן, אני אניגמאוס לא רשום. העובד, מהפחד הקפוא שמילא אותו, לא שם לב שתיקו, וכל התכולה שלו נפלו והתפזרו על הריצפה, בעוד הוא נס על נפשו, ולא הייתי מאשים אותו.

מאז כתבתי פעם אחרונה עברו ימים,

חודשים,

ושנים לא מעטות,

אם להגיד את האמת, הפסקתי לספור כבר בשנה הראשונה. תכננתי תוכניות בריחה רבות, אך בכל אחת ישנה פגם אחר, והתחלתי להשתגע!

כל פעם שאני מרגיש פחד גם בתוך גוף הכלב, אני חושב על דבר אחד, על זיכרון חזק במיוחד שלעולם לא ידעך. לפעמים אני עצוב בגללו, כי אני יודע שהוא לא יחזור, אבל לפעמים, אני חושב שאני נמצא שם. הוא כל כך ממשי, כל פרט ופרט בחתונה היה ברור, ואני זוכר איך חודש לפני, כשג'יימס הציע לי להיות השושבין, ליבי פרפר מרוב שמחה1 קפצתי עליו, כמו שרק אני יודע, כלומר, ידעתי, אני מניח, והסכמתי, כמובן.

קשה להיזכר, אבל אני יודע, שככה יותר טוב להם. אני לא רוצה שהם יחוו עוד צער וכאב על האובדן של חבריהם, אני רוצה שיהיה להם שקט ושלווה, שיהיו רגועים, ואני מוכן לסבול עוד 20 שנה ארוכות באזקאבאן, ושיכולת האניגמאוס שלי תלקח ממני, העיקר שיהיו רגועים ושלווים.

הדיו בקסת כבר כמעט גמור, אני מקווה שאצליח להשיג עוד אחת בהקדם, כי נשאר לי דיו רק לכמה מילים ספורות.

שלך,

רך כף

הפרק הקודם		הפרק הבא