הפוני הקטן שלי- הדור הבא

שלום לרשימת המנויים ולקוראים שאינם מנויים! וכמובן, בל נשכח את אלפי המגיבים שלי! אני אוהבת את כולכם! נכון שאתם מתרגשים לקראת הפרק החדש? תודו שאתם כן!

סאן ריי שמע שהאחרים הפסיקו להתווכח, אולי כדי לעצור לנשום. הוא קם ממצב שכיבה וראה אותם, ובמיוחד שם לב לצ'יז הקטן. "הי, הרעמה והזנב שלך שוב ורודים!" הוא אמר לו.

"באמת?" שאל צ'יז והתסכל למעלה אל רעמתו. "יש!" הוא קרא כשנוכח לדעת שזה נכון והעביר את פרסותיו הקדמיות בשערו בחיבה.

"טוב לראות אותך שוב במצב הרגיל," אמר רוברום, "סליחה שהעלבתי את השיער שלך. אמרתי את זה סתם, לא יודע למה."

"כולנו אמרנו דברים שלא התכוונו אליהם," אמר ביג שוגר והנהן ברצינות.

קיץ תכול הסמיק במבוכה. "כן, זה היה טיפשי," הוא אמר, "כדאי שאני אלך עם מדי לשחרר את אבן אש. המסכן היה פסל כבר יותר מדי זמן."

קיץ עופף משם, וכולם הביטו בו מתרחק בשתיקה, שתיקה שהופרה לבסוף על ידי צליל קולני של שחרור גזים.

סאן ריי, ביג שוגר ורוברום פנו להסתכל על צ'יז הקטן, שפיו היה בתוך מרפקו והוא תקע פלוץ מלאכותי נוסף. "מה?" הוא שאל כשראה אותם מסתכלים.

רוברום גלגל את עיניו. "כלום," הוא אמר, "הי, סאן, אם אתה לא מהופנט מדי מהקונצרט של צ'יז, אין לי בעיה להמשיך בסיור."

"טוב," ענה סאן ריי, "רק תוודא שאנחנו לא עוברים קרוב למנהלת."

"היא לא סובלת אותך," רוברום גיחך, "זה כבר הופך אותך לפוני טוב בעיני."

"איך זה שיש למנהלת בעיה איתך?" שאל צ'יז הקטן את סאן ריי, "היא מנהלת החברות! אין לה בעיה עם אף אחד."

ביג שוגר הנהן בהסכמה.

"טוב," ענה רוברום, "עובדה שהיא סחטה אותו באיומים, לקחה לו את המזוודה ואז אמרה לו שלא מתחשק לה להחזיר אותה."

"וואו," אמר צ'יז הקטן, "אולי מישהי מבריכת המראה החליפה אותה."

ביג שוגר הנהן.

 "על מה אתה מדברים?" שאל סאן ריי. השאר הסתכלו עליו והתנשמו.

"מה קרה?" הוא שאל, מעט לחוץ.

"מה שאנחנו מדברים עליו זה גורילה," שיקר צ'יז הקטן.

רוברום הנהן. "ומה שקרה זה שהרעמה שלך הפכה לסנאים," הוא שיקר.

"מה באמת קרה??" שאל סאן ריי, לחוץ יותר.

"הזנב שלך גדל ויצא משליטה ועכשיו הוא חובט במנהלת סטארלייט," שיקר צ'יז הקטן בפנים רציניות.

"למישהו יש מראה?" שאל סאן ריי, לא בטוח אם להאמין אבל רוצה לראות מה כן קרה לו. צ'יז הקטן הוציא ראי משומקום וסאן ריי ראה את השתקפותו: הוא היה אפור.

"טוב, זה לא מלחיץ אותי," שיקר סאן ריי, "גם ככה כתום זה הצבע השנוא עלי. לא אכפת לי מזה שהעולם השתגע וצבעים נעלמים."

"הא, נזכרתי שהיתה לי עוד סיבה לבוא לפה!" קרא ביג שוגר, "הכנתי מלא קאפקייקס תפוחים ואני רוצה לחלק לכולם!"

רוברום נראה מעוניין. "משעמם," הוא שיקר, "אני לא אוהב את הקאפקייקס שלך, ביג שוגר, אני מתכוון לבוא רק כדי לצחוק על כמה שהם גרועים."

"ואני אבוא רק כדי לעשות מהם פסל של דרקון יורק אש," שיקר סאן ריי.

"אז אני מתכוון לבוא רק כדי לעשות פסל של פאי ענקי שיתחרה בדרקון שלך ביופיו," שיקר בעליזות צ'יז הקטן.

"לא אכפת לי למה אתם באים, פשוט בואו!" אמר הסייח הסגול, ביג שוגר.

הוא פנה לכיוון השני ודהר. רוברום, סאן ריי וצ'יז מיהרו בעקבותיו, סאן ריי, צ'יז וביג שוגר רצו על פרסותיהם, ורוברום הפגסוס נופף בכנפיו. הקבוצה ניהלה שיחה עליזה בדרך.

"סיפרתי לכם שאמא שלי נולדה בתור נסיכה ואיבדה את הכנפיים שלה?" שיקר סאן ריי.

"זה עוד כלום, אמא שלי היתה פעם בקבוק קטשופ," שיקר רוברום.

"למען האמת, אמא שלי רגילה לגמרי," שיקר צ'יז הקטן.

ביג שוגר הוביל אותם אל מחוץ לבית הספר ואל גבעה מכוסה בדשא.

"הנה הקאפקייקס. תתכבדו!" קרא ביג שוגר, החווה בפרסתו בעליזות לעבר שום דבר והסתלק משם.

"הי, איפה הקאפקייקס?" שאל רוברום בזעף את דמותו המתרחקת של ביג שוגר, שלא ענה.

"יכול להיות שהוא עבד עלינו?" הוא תהה.

"ידעתי את זה," אמר צ'יז הקטן בהלם, "בני משפחת תפוח תמיד משקרים."

"רגע, השוגר הזה הוא ממשפחת תפוח?" שאל סאן ריי.

"לא, הוא שייך למשפחת המלוכה של הגרבילים מעבר להר. הם אימצו אותו בטקס רשמי ומאז הוא יכול להפוך מפוני ארץ לגרביל בכל פעם שהוא מוחא פרסות," שיקר רוברום.

סאן ריי נאנח. "בואו נחזור לבית הספר," הוא הציע, "ואני לא מאוכזב. למען האמת, כל זה היה ממש כיף לי. אני לא יכול לחכות לזה שעוד צבע יעלם."

"אני לא חוזר איתך," אמר רוברום, "יש לי מפגש עם הנסיכה טווילייט ממש עכשיו."

"אין מצב שאני חוזר איתך," אמר צ'יז הקטן, "אני צריך ללקק את כל פוניוויל כדי לדווח לשליט כלבי היהלום מה הטעם של הכפר."

שלושתם חזרו ביחד לטירת בית הספר.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא