המלון לדמויות ספרותיות

סליחה שלא העלתי מלא זמן! ושהקפאתי את הפיק!

הפרק הבא הוא לא בטחה. ואני לא מפשירה את הפיק.

אבל אני קווה שיהיה לי יותר זמן ויותר השראה כי כרגע אני ממש לא רואה לאן אני הולכת עם הפאנפיק הזה.

איזה כיף להתעלל באנשים!

"טוב, אין לי יותר מדי זמן אז ניגש ישר לעניין," קולה של ריילי וויזלי, שבהתחלה נשמע כמו קול מפחיד ואדיש, נשמע עכשיו כמו קול של בת 12 רצחנית. 

"אני הולכת להגריל את השמות של כולכם, מי שיצא הולך לקבל משימה ממני." המשפט בחלקו היה מצוץ מהאצבע. לריילי היה את כל הזמן שבעולם, ולא כביטוי. והם לא הולכים לקבל משימה רק ממנה, אלא גם מן הקוראים, אבל הייתה לה תחושה שהדמויות יתחרפנו אם הן יגלו את זה, אז היא שיקרה. 

היא שלחה מבט במנהל המלון, "אני באמת צריכה לגלות איך קוראים לו." חשבה, ואז סימנה לו להוריד את מסך ההגרלה.    

אנג. אוקיי.

"בוא אחרי." היא ניסתה נואשות לא לחייך. זה לא כל כך עבד.  היא נראתה כמו פסיכופתית. לא היה אכפת לה. "אנג, אתה מתכוון לבוא? יש לי משימה בשבילך." אמרה שוב בקוצר רוח כשראתה שאנג לא זז במילימטר מאז שהגלגל נעצר על שמו.

הוא התנער וצעד אחריה. ריילי הלכה לכיוון פורטל בגוונים כחולים (הצבע האהוב עליה) שהופיע משום מקום. אנג השתהה מעט ופסע אחריה.

מעבר לפורטל נראה אגם גדול, ועמוק. במקום שרר חושך, כנראה לילה. היה שם קר, ממש ממש קר. ריילי חייכה. "אנג, אתה צריך לקפוץ פנימה!" קראה בהתרגשות, כי היא ידעה שזה הולך להיות מצחיק. 

וזה היה.

בהתחלה אנג סירב לזוז, אבל אחרי שריילי איימה עליו שתפיל אותו הוא התחיל להתכונן לקפיצה. מושך כמה שיותר זמן. "אם אתה לא תקפוץ עכשיו, אני אדחוף אותך." איימה שוב ריילי. 

אנג לא ענה. היא פלטה נהמה של קוצר רוח ודחפה אותו. 

אנג פלט צעקה גבוה יותר ממה שריילי אי פעם שמעה. היא יכלה להישבע שכל ציפור ברדיוס של שלושה קילומטרים לפחות שמעה אותה.

היא פרצה בצחוק פרוע, וגם רוב הנערים שעתידים היו להיות הקורבנות הבאים שלה. 

נ.מ ג'יני

לקחו לי כמה דקות טובות להירגע מהצחוק. צרחה גבוהה כזאת לא שמעתי בחיים. אנג הלך בחזרה דרך הפורטל והנערה הצעירה, ריילי, אחריו. המשחק המשיך אחרי שריילי נקשה באצבעותיה וגרמה לאנג להתייבש לגמרי, כאילו לא נרטב בכלל.

הגלגל הסתובב....

הסטתי את מבטי מהגלגל כשהרגשתי שמישהו מסתכל עליי. הארי. 

הוא מסרב להאמין שנפרדתי ממנו, או שבכלל לא אכפת לו. אני לא יודעת. הוא לא דיבר איתי מאז. כנראה שהוא ציפה שנחייה באושר ועושר עד עצם היום הזה או משהו.  

טיפה קשה להודות, אבל החלק הכי קשה בפרידה שלנו בשבילי הוא הדעות של האנשים. בעיקר אלה שחושבים שהוא נפרד ממני.

זה מעליב, כאילו שאני לא מספיק טובה בשביל "הילד שנשאר בחיים". 

אבל אני לא מתחרטת. אני כבר לא אוהבת אותו ואני דלוקה על מישהו אחר. סתם להמשיך להיות עם הארי יפגע בו. ואני לא רוצה שהוא יפגע.  

העפתי מבט בגלגל בדיוק בזמן לראות אותו נעצר.

על לונה.

פיו. אני בסדר כרגע.

ריילי, שבדיוק שמתי שישבה למעלה בחדר הבקרה השקוף, הימהמה. לכאורה חושבת. ואיכשהו כולנו שמענו אותה.

"בואו נראה…" ריילי אמרה במבט שגרם אפילו ללונה, זאת שהכי לא אכפת לה מה חושבים עליה, שתמיד רגועה, להילחץ ולנוע בעצבנות.

"תנשקי את האדם שאת הכי רוצה לנשק בחדר." חיך רחב ברמה מטרידה נפרס על פניה של ריילי. הילדה הזאת פסיכופתית.

לונה פנתה לכיוון הארי, שישב לידה. בהתחלה חשבתי שהיא הולכת לנשק אותו אבל אז היא דיברה:

"אתה מוכן לזוז, הארי? אתה חוסם לי את הדרך."

קלאסי.

הארי זז. עכשיו לונה הייתה בדיוק מולי.

שיט.

היא הייתה בדיוק מולי. 

פניי התחממו והסטתי את מבטי לצד השני. לונה תפסה את הסנטר שלי בעדינות ונישקה אותי עוד יותר בעדינות.

לונה לאבגוד נישקה אותי.

לא להתחרפן.

הרגשתי כאילו אני מרחפת. כאילו רק אני והיא קיימו בעולם.

לבסוף התנתקנו וחיוך קטן עלה על פניי. 

גם לונה חייכה.

סליחה אם אתם לא משפפים ליני.

מבחינתי הן אוטיפי אז שילבתי אותן כאן. יהיה כאן גם דרארי, אז שוב סליחה אם אתם לא אוהבים את השיפ.

הפרק הקודם		הפרק הבא