כשהארי מגיע אל מחנה החצויים

הפרופסור מקונגל קימטה את מצחה. "ב...סדר. אנחנו חייבים ללכת לפרופסור - " היא השתתקה באחת והסתכלה על התמונה של דמבלדור, שכרגע ישן בשלווה בתמונה שלו כמו שהגיע לו כל כך. הלב של הארי נצבט לדעת שהוא רק תמונה עכשיו. כעת הפרופסור מקונגל ניהלה את הווגרטס. היא עשתה את התפקיד מצויין, כצפויי. "טוב, הוא ישן כרגע." היא נאנחה וחזרה אליהם. "אעדכן אותו כשיתעורר. רון, תיזהר עם העוגיות." "צליהה," רון ניסה להתנצל בפה מלא עד להתפקע בעוגיות ווניל, שהארי לא העז לגעת בהן, כי הן נראו בנות מאה שנה ושכל העולם ואשתו נגעו בהן. רון הצליח בינתיים אכשהו לבלוע את הכמות האדירה שאכל. "סליחה." הוא אמר שוב. "אז פרופסור," הרמיוני מיהרה לדבר לפני שמקונגל תטיל עליהם עונש, כי היא הייתה עכשיו ברמה עוד יותר גבוהה. כעת הייתה להם מנהלת אחרת למגדל גריפינדור. "מה אנחנו הולכים לעשות?" היא שאלה. "אני חושבת שאנחנו צריכים ללכת לשם בעצמנו," אמרה מקונגל בקול מהורהר. "ולראות מה זה. זה נראה מעניין. אני בטוחה שפרופסור דמבלדור ידע על זה משהו כשיתעורר. בינתיים תשמרו על זה בינכם לבין עצמכם כסוד." "מה, אנחנו נלך למחנה החצויים הזה?" רון שאל בקול מוטרד. מקונגל ספקה את ידיה. "אני די בטוחה שכן, אבל צריך לחכות לחוות דעתו של דמבלדור בעניין. בינתיים תחזרו לגריפינדור. רון, הבנתי שהלחש שלך לאילוף חיות לא הצליח. ושלא התאמנת כמו שאמרו לך לעשות - " "יש לי חברה עכשיו," רון מחה. "אני עסוק." מקונגל התעלמה ממנו. "ואדון וויזלי הצעיר, שלא תחשוב אפילו על לרמות בשיעורי הנהיגה שלך בלחש פידליוס את המורה שלך. כבן לאבא שמנסה להשכין שלום בין המוגלגים לקוסמים, הייתי מצפה ממך להתנהגות דומה. הארי, התקדמת מצויין בשיעור שיקויים. אבל קצת יותר ריכוז בשיעורים עם פרופסור סלגהורן לא יזיק - " "גם לי יש חברה עכשיו," הארי מלמל. האמת שהוא שיקר. הצלקת שלו כאבה כבר כמה ימים קודם לכן גם לפני החלום על מחנה החצויים הזה, וזה הפריע לו לישון וגרם לו להרדם בשיעורים. מקונגל חייכה חיוך קטן עכשיו. "ואני שמחה על זה. יש תכנית לחתונה?" היא שאלה אותו. "היי!" רון מחה. מקונגל שוב התעלמה ממנו. הארי הסמיק ומשך בכתפיו. מקונגל צחקקה, לתדהמתו של הארי. "בסדר. בסדר. לכו לכם. אקרא לכם עם שליח כשיהיה צורך בכך." הם קמו ורון נראה ממורמר. "הארי פוטר המפורסם," רון רטן לעצמו כשחזרו כבר למגדל והיו רחוקים ממקונגל. כיום הארי כבר ידע לא לענות לרון על זה. רון נישק את הרמיוני על הלחי והלך לישון בלי לדבר עם הארי, ששילב ידיים. "לילה טוב," הרמיוני מלמלה. "אני מקווה..." היא הוסיפה. הארי חייך והיא הלכה למגורי הבנות בשקט. לבסוף גם הארי הלך לישון אחרי הסתכלות קצרה על האח, בלב צבוט שוב בגלל שלרגע חשב שראה את סריוס סנדקו המנוח בתוכה, אבל זה היה רק גזע עץ, שכעבור שנייה נוספת נפל וכמעט החטיף לקרוקשנקס, שישן מול האח במרחק בטוח, התקף לב לפני שהחתול חזר לישון לאחר נשיפת אזהרה לעצים, שגרמה גם להארי לדאוג מהעתיד לבוא. 

הפרק הקודם		הפרק הבא