המפחידנים 2- גנבי החטיפים

״אז מה, רק שלושה צ׳יפסים נשארו?״ הגבר המתולתל התהלך סביבם בנחת, כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם. חוץ ממנו, תשעה גברים הקיפו אותם

״נעים להכיר. אני זעם שחור, מפקד קבוצת האימה״ הוא לחשש ועיניו האדומות נפערו ברשעות

״וואוו, כמה מקורי״ רייצ׳ל גלגלה עיניים ״יש לי שמות הרבה יותר מקוריים. אם נגיד, היית קורא לעצמך ׳אביר הקוטג׳?

זה היה יכול להיות מדליק. ואולי ׳קבוצת הנקניקים׳? עכשיו אני מבינה למה אתם רק עשרה אנשים פה; אם היה לכם שם נורמלי, ולא ׳קבוצת האימה׳ אז בטח היו פה מלא אנשים.

איך אומרים? ׳מקורי במיוחד, ולא רק אחד׳

וגם יש פתגם עתיק שאומר ׳לפני הכל צריך לאכול׳. זה כבר לא כל כך קשור, אבל אני פשוט רעבה. ווי, איך שהבטן שלי מקרקרת! בא לי טוסט עם זייתים. טעים כזה, עם כמה שיותר גבינה צהובה. 

קטשופ אני אוהבת, אבל שיהיה רק בצדדים, כי אחרת כל הגבינה הטעימה נהיית מוזרה כזאת.

אתה יודע מה עוד מוזר? יש לאח שלי, אריק, חבר שקוראים לו ׳טפטפ.׳ זה שם מוזר, נכון?

אני חושבת שזה שם חיבה, אבל לא יודעת. לי היה פעם שם חיבה. אבא שלי קרא לי ׳מפלצת קטנה.׳ אולי זה קשור איכשהו לפיצה שגנבתי בלי רשות, אבל פשוט לא הצלחתי להתאפק.

אתה יודע איך אומרים- ׳לפני הכל, צריך לאכול׳. אני מרגישה כמו לימונדה בכוסית, כי אני חושבת כל כך הרבה על לימונדה.

ממממ… לימונדה! אתה יודע, פעם הלכתי לגינה ואיש אחד שתה שם לימונדה. אז אמרתי לו…״

״שקט!״ האיש רקע ברגלו כשהצליח להשתחרר מההלם ונעץ ברייצ׳ל מבט המום ״הדיבורים שלך עוד יגרמו לי להשתגע!״

כשרייצ׳ל הייתה לחוצה, היא תמיד אמרה את כל מה שהיה לה בראש. ולרייצ׳ל היו הרבה דברים בראש.

זואי תהתה לפעמים איך במוח אחד יכולים להיות כל כך הרבה פיתולים וסיבוכים. היא לא שמעה על עוד מישהו שהצליח לקשר מפקד של קבוצת אימה ללימונדה בפחות מדקה.

(נסו אתם: משימת היום- לקשר את הרצל לעגבניה רטובה בכריך. תכתבו לי בתגובות למטה את הדרך)

רייצ׳ל השתתקה וסגרה את פיה בנקישה. זואי ראתה את העיניים הגדולות שלה מתרוצצות סביב בחוסר אונים. הנשימות שלה הפכו קצרות ומהירות, כשהתאפקה בכוח לא לדבר.

זואי זכרה עוד פעם שזה קרה- בשנה שעברה, רייצ׳ל צותתה איתה לישיבה של מורים. היא נורא רצתה לדבר ולא יכלה. אבל אז היא לא הייתה עד כדי כך לחוצה.

המפיטי התקרב אל מריה וחיבק אותה ״הל תפחדי!״ הוא לחש לה וליטף את שיערה במבט מפוחד נורא ״צריך לאיות עמיצים״ הוא התחיל לבכות מרוב פחד

זעם שחור חייך בשלווה ״אל דאגה, אני לא אהרוג אתכם. אלא אם כן…״ הוא חיכה כדי לגרום לשבויים להיות במתח כמה שיותר זמן.

״הא?״ דני קימט את מצחו החזירי ״ומה זה?״

זעם שחור צחק ״אלא אם כן תסרבו לזה!״ הוא קרא ושלף מזרק בגודל מפלצתי משום מקום.

״עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעאאאאאאאאאאאאאאאאאא

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאפאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!״

הצרחה הזאת בקעה מפיו של המפיטי שנעצר אחריה ומילא את ריאותיו באוויר שוב ושוב, מתנשם בכבדות. אחר כך הוא פתח את פיו ונשם עמוק

״עעעעעעעעעעעעע…״ התחיל לצרוח

״בבקשה, לא!!!״ זעם שחור חסם את פיו באצבעותיו הדקות ״פשוט לא!״

זעם שחור נראה כעומד לצווח בעצמו ״כולכם כאלו סתומים?״ הקול יצא לו מתבכיין, יחסית למפקד קבוצת אימה, הוא לא היה מאיים במיוחד.

(אגב, תנסו למצוא את הפ׳ שנמצא בתוך הצרחה הארוכה הזאת)

״כולם כאן סתומים חוץ ממני המדהימה, כל יום שעובר איתם אני יותר המומה״ דנה הזדקפה בגאווה על צווארו של דני.

זעם שחור פנה כמה צעדים מהירים אחורנית והצמיד את שרביטו אל אוזנו ״הלו, ניק? תפסתי את זוללי התפוצ׳יפס כשבויים… כן, זה יופי, אבל אני לא יכול יותר להחזיק בהם…

לא, לא, בלי צנצנות דיו. יש להם נשק אחר… כן, הג׳ינג׳ית והשמן עם הפה שלהם… איי, והחשופית בכלל… אני לא מסוגל… טוב, תגיע מהר. כן, טוב, טוב, ביי״

זואי לרגע התיישבה ואז זינקה כשקלטה מה הוא אמר

״הוא  התקשר ל׳ניק׳! זה חייב להיות ניקולאס פלאמל, והוא בדרך לכאן!״

הפרק הקודם		הפרק הבא