Fast traslate Icon translate
המשך מהפרק הקודם ------------------------- בדיוק כש... נשמעה דפיקה דלת. פטוניה החווירה. "מי זה?" היא חשבה לעצמה ברעד. "ורנון.." גמגמה פטוניה "ורנון זאת היא?" כל הצבע אזל מפניו של ורנון דרסלי. "שכחתי" אמר בקול בהול. הוא הביט בהארי ובג'יני במהירות, "יש לכם איזשהו רעיון?". הארי ענה בהיסוס קל. "כן. לפתוח את הדלת." הוא שלף את שרביטו מהכיס הפנימי בגלימתו וכיוון אותו אל דלת הבית. "אלוהומורה!" הדלת נפתחה במהירות ומאחוריה עמדה מארג' דרסלי עם חולצת משבצות מאיימת בגודל XXXL וחצאית שנראת כאילו הפעילו עליה לחש מנפח, לצידה עמד על ארבע כלב בולדוג שמן עם לחיים שנראו שהולכות עוד מעט ליפול ועם עיניים שהיו חצי סגורות. היא נכנסה לבית עם מזוודה עצומת מימדים בצבע ירוק נזלת ותיק אדום עם נוצות. "ורנון! פטוניה! איפה אתם? הגע..." היא נעצרה בפתח הסלון שהיא מביטה בנוכחים. עשר שניות של שקט. עשר שניות של הלם. עשר שניות שבסופם כל אחד אמר מילה או שתיים... "שלום" אמר הארי בשקט. "אתה!" נבחה מארג' בתדהמה. "נעים להכיר" אמרה ג'יני בחביבות מאולצת. "געעחצגנחוצוונג" השתנקו ורנון ופטוניה שהם חיוורים. "מה הוא עושה פה ורנון! מה עלה בדעתכם! להביא את האחין המופרע והמשוג.." פרץ דבריה הקשים נבלמו כשהארי אמר "סילנציו!" "תירגעי מארג', אף אחת לא שומע אותך" אמר הארי כשמארג' ניסתה להמשיך לדבר עוד כמה שניות עד שקלטה שאף אחד לא שומע אותה. "שבי על הכורסא ואני אשחרר אותך". אבל מארג' חשבה אחרת. היא החליטה שהיא נותנת אגרוף לדבר הקרוב ביותר אליה, ולרוע המזל (שלה) זו הייתה ג'יני. אף אחד לא בדיוק מה קרה שם אבל שנייה אחר כך מארג' שכבה על הריצפה משותקת, בלי יכולת לדבר, ועם אף מכוסה ביבלות מכוערות. מעליה גהר הארי ואמר בקול (שחלק היו מגדירים אותו כעס וחלק היו מגדירים אותו זעם צפוי מעורר חלחלה ופחד מרתיע ומשתק שיכול לגרום לבצקת בגרון) שקט וקטלני (זה בסוף מה שהחלטתי) "לעולם! לעולם!" הוא צעק "אל תגעי במשפחה שלי. מספיק הרסת פעם, אל תהרסי שוב". סביר להניח שהתגובה של מארג' תהיה "סליחה, אני מתנצלת, לא התכוונתי, תסלח לי" אבל בהתחשב שהיא משותקת נוותר לה. האירוע הסתיים במהירות ומה שקרה אח"כ... אתם תגלו בפרק הבא.
|