החצויה החדשה (הלא בדיוק חצויה)

פרק 6- סיור

יצאנו מהבית הגדול ופנינו לכיוון הביתנים. בדרך חלפנו על פני האמפיתאטרון, שם שתי בנות ברונטיות, זהות כשתי טיפות מים, חוץ מאורך שערן, דיברו בלחש. הגענו לביתנים וכירון הוביל אותי לאחד מהם. העפתי מבט בחלקם. אחד היה מכוסה שיחי עגבניות, ותקרתו עשויה דשא. בפתחו עמד הנער עם הג'ל בשער ושוחח עם נערה דומה לו למדי. שני היה אדום כדם, עם ראש של חזיר בר מעל הדלת וגדר תיל בגג. שלישי היה שחור עם לפידים בוארים באש ירוקה. רביעי היה לבן עם אדניות ורודות, ממנו נופפה לי הנערה המושלמת. חמישי היה זהוב- שחור, מעט מאים, וכך עוד ועוד. באמצע עמדו שני ביתנים אפורים, קודרים, אחד בעל עמודים, והשני בעל פסלי טווסים. "אלו הביתנים של..." ניחשתי. "זאוס והרה." גילה לי כירון. ניגשנו לביתן רגיל, כמו במחנה קיץ, עם צבע מתקלף וסמל גדול מעל הדלת- שני נחשים מתפתלים על מטה. "כריסטין!" צעק כירון. נערה עליזה, בערך בת 17, בעלת עיינים בורקות, חיוך שובב ושער חום בעל גוונים צבועים רבים, קפצה מהביתן. "כן, כירון." ציחקקה. "ברי, זאת כריסטין, כריסטין זאת ברי. תוכלי לעזור לה להתמקם ולערוך לה סיור במחנה?" שאל כירון.  כריסטין חייכה. "בטח! קבועה?" שאלה. כירון ניענע בראושו לשלילה. "מה זה קבועה?" הפרעתי להם. "עד שמכירים בך, את נשארת בביתן 11, הרמס. מי שקבוע הוא באמת הילד של הרמס." הסבירה כריסטין. "אל הגנבים והדואר?" שאלתי. כריסטין צחקה. "לא. אל הנוודים והשליחים." הסבירה. כירון חייך ועזב אותנו. "בואי." הובילה אותי לתוך הביתן. בפנים היו כ7 מיטות קומותים, שטיח בלוי, ארון עצום בעל 20 מגירות, ודלת שהובילה לחדר הרחצה. רק 5 מיטות היו ממוצעות, ושני נערים, אחד בן גילי והשני בן 11 בערך, גם הם בעלי חיוך שובב, הסתובבו אלינו. "ג'יימס, מארק, תכירו, זו ברי." הציגה כריסטין. "קבועה?" שאל מארק. "לא." השבתי אני. כריסטין הניחה את הציוד שלי על אחת המיטות התחתונות ומשכה אותי החוצה. "אז ככה," התחילה להסביר, " בעיקרון לא כל החצוים צריכים להישאר כאן לאורך השנה, אך לקראת סוף החורף מתחילים להגיע חניכים, והם שוהים כאן לאורך כל הקיץ. בגלל ש..."

***

"עכשיו," גררה אותי כריסטין לאחר שעה של סיור והכירות אישית ", בואי תכירי את החברות הכי טובות שלי." פסענו לביתן שנראה כאילו היה עשוי מאור צבעוני, והמשטח סביבו היה צמריר ולבן. "מה המקום הזה?" שאלתי. "הביתן של איריס, אלת הקשת בענן." השיבה כריסטין ודחפה אותי פנימה. פי נפער מתהדמה. המיטות היו עננים ששיטו בתוך הביתן, וקשתות קטנות ננצו בכל מקום. באמצע כל זה, עמדו 3 בנות, כולן בגילה של כריסטין. אחת בעלת עיינים שנראו מחליפות צבעים- מירוק לסגול לתכלת לאדום בהיר לחום... ושער ערמוני עד הכתפיים, השנייה בעלת קארה בלונד ונראה שנרדמה בעמידה, והשלישית בעלת עור שחום, שער שחור קלוע במיליוני צמות וחליל בתוך נרתיק תלוי על חגורתה. שלושתן פנו אלינו. "היי, בנות." חייכה כריסטין. "זו ברי. ברי, תכירי את סופי, ליה ומרי-אן. סופי בת איריס, ליה בת אפולו מרי-אן בת מורפיאס." הסירה כריסטין במהירות. הבנות בירכו אותי לשלום. "אז מה קרה?" נכנסה כריסטין לשיחה. "קולודיה ובריטני שוב התחילו עם אילן וג'ם." עידכנה ליה. "אווו..." פלטה כריסטין. "ו...."

הפרק הקודם		הפרק הבא