חברים

בבוקר ג'יימס השתדל לדבר עם סיריוס כמה שפחות.

סיריוס כבר לא נראה מעשן, חוץ מפעם אחת שרמוס גילה אותו עם סיגריה שהוא נראה מבוהל בשירותי הבנים.

אחרי שלושה ימים ג'יימס תפס את סיריוס אחרי שיעור השיקויים שהיה שיעור האחרון שלהם לאותו היום.

"אנחנו צריכים לדבר." ג'יימס שילב ידיים.

"כן, אימא." סיריוס חייך. ג'יימס גילגל עיניים. 

"בוא." אמר והוביל אותו לכיתה ריקה.

הוא הושיב את סיריוס על אחד הכיסאות ונשאר עומד.

"אז ככה." אמר. "ככה."

"ככה?"

"אתה מעשן." נראה היה שג'יימס מתקשה להעלות את המילים על שפתיו.

סיריוס האדים מעט.

"אז מה?"

"אז אני רוצה להבין, סיריוס",

ג'יימס הביט בעינייו החודרות בעיניים האפורות של סיריוס.

"אני רוצה להבין למה אתה עושה את זה. כי זה מגניב? כי זה כיף לך?"

סיריוס צימצם עיניים.

"זה ממכר. זה עושה הרגשה רגועה."

"כן, ממש רגוע להכניס רעל לגוף שלך!" ג'יימס התעצבן. "כדאי מאוד שתפסיק לקחת את החיים שלך כמובנים מאליו,

סיריוס, כי הם לא! עם כל הסיפור הזה של המטורף הזה וולדמורט אנשים מתחילים למות פה כמו זבובים!"

"בואנה, מה קשור? תפסיק להגזים!" סיריוס התעצבן גם כן וקם ממקומו.

"מה אתה לוקח את זה כזה קשה? שניים-שלושה סיגריות ביום זה כלום! המוכר המוגלגי שקניתי ממנו סיפר לי שהוא לוקח עשר-שלוש עשרה-"

"מה זה משנה כמה סיגריות?!" ג'יימס כמעט צעק. "זה עדיין מסוכן!"

"אתה יכול להפסיק לצעוק?", סיריוס צעק בזעם.

ג'יימס הפנה את גבו לסיריוס, מתנשף בכעס.

"אתה לא מבין כלום.", הוא לחש ברעד.

"אז תסביר לי."

"אני לא מסוגל, אתה לא מבין? אני לא יכול!"

סיריוס נעמד.

"אז מה אתה רוצה ממני, ג'יימס? גורר אותי לפה ומתחיל לצעוק עלי. אני לא מבין למה אתה עושה סיפור מסיגריה."

ג'יימס הסתובב לאט. סיריוס נבהל כשראה דימעה בודדת בעיינו של ג'יימס.

"אני לא עושה סיפור מסיגריה. אני עושה סיפור מהחיים שלך. " הוא אמר בקול שקט.

"זה בסדר, ג'יימס. אני יודע מה אני עושה. אני בחיים לא יהיה מהאלה של ה20 סיגריות ביום."

"אני מאוד מקווה."

ומבלי לומר מילה הוא יצא,

משאיר את סיריוס עם המחשבות המאוד מבולבלות שלו.

מה אומרים?

הפרק הקודם		הפרק הבא