באור שונה

-צום מועיל וקל לצמים.3>-

הצד של הרמיוני

כשהלכתי בחזרה למעונות, היה כבר ערב כמעט. התארגנתי ללכת לישון, קלעתי לעצמי צמות עם סרטים לשיער, לבשתי פיג׳מה, שטפתי פנים, וקראתי ספר. לגוף שלי הייתה הרגשה חמימה. הרגשתי כאילו ניצוצות מתפוצצים לי במוח, בסוג של מקצב קבוע שהרגשתי כל פעם שרון היה בסביבה. קוויתי לראות אותו מחר, ואפילו אולי לקבל חיבוק קטן. אלוהים.. אני מאוהבת בו. למה דווקא אני?? למה זה קרה לי?? זה לא אשמתי, באמת שלא! זה אשמתו שהוא כל כך חמוד וכל כך.. רון. ״כיבוי אורות!״ אח של רון, פרסי המדריך צעק, וכולם נכנסו למיטות. לקחו לי עוד חמש דקות לסגור את הספר, לא יכולתי להפסיק לקרוא. עד שהתעייפתי ונרדמתי עם הספר על פניי. חלמתי שרון הוא החבר שלי. שאני בוחרת לעצמי דברים בחנות, והוא משלם עליי. שאני עצובה ומתוסכלת, והוא מחבק אותי, ואנחנו מתכרבלים עד הבוקר. שהוא דופק בדלת הבית שלי בארבע בבוקר עם פרחים צבעוניים ועוזר לי להשקות אותם. שאנחנו שנינו ביחד, צופים בסרטי- ״אהה!!!״ מישהו צרח. התעוררתי בבהלה, כולם התעוררו בבהלה. זה היה רון! לא הבנתי מה קרה, ולמה הוא צרח כמו איזו ילדה פסיכית! אבל רציתי לחבק אותו להגיד לו שהכל בסדר, ושאני כאן. ״רון, מה קרה?״ הארי שאל מטושטש. ״סיריוס בלק!!״ הוא צווח. כל תלמידי גריפינדור שמעו את זה, כולל פרופסור מקגונגל. ״מה קרה, וויזלי?!״ היא נכנסה בבהלה. ״סיריוס בלק היה כאן! והוא עשה את זה!״ הוא הצביע באימה על הוילון השרוט, שנראה כאילו נחתך בסכין חדה מידי. ״בואו כולם לחדר המועדון!!״ היא אמרה. כולנו התחלנו ללכת כמו זומבים. הסתכלתי על השעון ליד המיטה שלי, השעה הייתה 00:02. שתיים בפאקינג לילה רון.. החזקתי את קרוקשנקס ויצאתי לחדר המועדון. ״זה מגוחך, וויזלי!״ פרופסור מקגונגל אמרה. ״אני מתכוונת, איך סיריוס בלק היה יכול להיכנס לחדר המועדון בלי הסיסמה?״ ליטפתי את קרוקשנקס כדי להירגע מעט. ״לא יודע איך הוא נכנס!!״ רון צווח. ״הוא כנראה היה עסוק מידי בלתקוע בחדר את הסכין שלו!״ רון כזה מקסים. ״פרסי.״ היא פנתה אליו. ״איפה סאר קדאגון?״ היא שאלה. פרסי חיפש. ״הוא שם, פרוספור.״ הוא אמר והצביע על התמונה שלו. ״סלח לי,״ היא פנתה אליו. ״זה אפשר שנתת לאיש מסתורי להיכנס לכאן?״ היא שאלה. ״הייתה לו את הסיסמה.״ הוא ענה.

הצד של רון

אז הייתה לו את הסיסמה!! זה לא מחפר על עוגמת הנפש והטראומה שחוויתי! האימה בעיניים שלו.. הסכין שלו.. ורגע.. אוי.. בטח הערתי את הרמיוני בצרחה שלי!! מסכנה שלי, היא ישנה כל כך יפה, כמו מלאך קטן. אז כן, הנה אני, רון וויזלי, מוצא את עצמי במצב שאני מאוהב בהרמיוני גריינג׳ר. ״הייתה לו את הסיסמה על חתיכת נייר.״ האביר הטיפש מהציור אמר. פרופסור מקגונגל התסכלה על נוויל. כולנו ידענו שהוא שוב שכח את הסיסמה על הנייר שהוא השאיר שם, ילד מסכן.. אני לא מקנא בו. נסיתי למצוא דרך למשוך את תשומת ליבה של הרמיוני, חיכיתי שכל הטירוף יגמר. ״תתנהגו באחריות בזמן שאנחנו מנסים להשתלט על העיניינים. מובן?״ היא שאלה. ״כן, פרופסור.״ כולנו ענינו. ״תתנהגי באחריות עם החתול שלך, שלא יאכל עכברושים של אחרים!!״ הקטנתי ומשכתי את תשומת ליבה. ״זה שקר!!״ היא כעסה. ״לא זה לא!! תביני את זה כבר!!״ חזרתי לישון בידיעה שאני רוצה אותה יותר מכל דבר אחר, וכשאני בטעות פוגע בה, נוצר לי חור בלב בצורה שלה. אם סיריוס בלק היה פוגע בה, הוא היה מת ממזמן. הרמיוני היא פשוט הכל בשבילי. דמעות קטנות זלגו על פניי. ״רון?״ הארי שם לב שאני מעט בוכה. ״אני מאוהב בהרמיוני, הארי.״ הודתי בדמעות.

הפרק הקודם		הפרק הבא