יומנו של ניקו די אנג'לו

בסדר, יש לי רגשות לפרסי.

מצחיק שהפעם הראשונה שאני מודה בזה בפני עצמי היא בכתב, אני אפילו לא מסוגל לחשוב את זה.

עכשיו אני מבין למה תמיד הכאיב לי כשהוא הסתובב עם אנבת' או דיבר עליה בהערצה
זה הכאיב לי בפעם הראשונה שפגשתי אותו וזה עדיין כל כך פאקינג כואב.

ואני מודע לזה שזה מוזר, שיש לי רגשות כאלו, ילדים כבר אמרו לי את זה בעבר כשגרתי בוושינגטון, אבל אני פשוט לא מצליח להפסיק את זה.

בקיצור, שינוי נושא, כשעברתי על מה שכתבתי בעבר הבנתי פתאום כמה עצוב הייתי.

בסוף הגעתי לשאול בנסיבות אחרות וגם יצאתי משם בחיים, אבל אל המוות הוא לא אחד מהאלים שארצה לפגוש בקרוב

כמו שאמרתי קודם, סוף סוף יש את הסיכוי שיהיו לי חברים ואני מנסה להישאר חיובי (למרות שנראה שאני לא ממש טוב בזה).

הפעם זה באמת הכל להיום
-ניקו

הפרק הקודם		הפרק הבא