על ספת הפסיכולוג

כל הדמויות, האנשים, המצבים, הרגשות, המחשבות, הבדיחות, הבדיחות הלא מצחיקות, השמש, הירח, הכוכבים, החיות, הצמחים, הצמחונים, הטבעונים, הטבע, הנעלי-טבע, הסנדלי שורש, הטיפולי שורש, השורש הריבועי, השורש המשולשי, השורש המתומני, השורש התימני, התימנים, המרוקאים, האשכנזים, השמנים, הרזים, הטובים, הרעים והמכוערים שבפאפניק זה כולם פרי מחשבתה של רולינג האגדית [במיוחד הבדיחות הלא מצחיקות] ואני לא עשיתי כלום ולכן כמובן שאין צורך להגיב או לחזק...

לא באמת. תפרגנו בתגובות, כן?

"שלום כאן זה החדר של ד"ר הארי פוטר, יועץ בית הספר הוגוורטס?" שאלה הגברת.
"כן, כן אני מייד קורא לו." רטן קריצ'ר וקרא להארי "אדונילי יש כאן עוד גברת בוצדמית שרוצה לשלם מלא כסף כדי להרגיש טוב עם עצמה."
"בחיי קריצ'ר, נראלי שגם לך לא יזיק איזה טיפול קטן" אמר לו הארי ולגברת אמר "אלפי סליחות גברתי, הוא מתנהג ככה לכל מי שלא מהמשפחה הקרובה."
"בוצדמית! הוא קרא לי בוצדמית! זה נורא פוגע, אתה יודע?" האישה כמעט בכתה "עורך הדין שלי עוד ישמע על זה..."
"ובכן, אולי תשבי גברת... גברת..."
"גברת וורן" ענתה האישה.
"אוקי גברתי, אז לפני שנתחיל בטיפול אני רק רוצה לשאול אותך שאלה שחיונית להמשך התהליך" אמר הארי בקול רגוע
"כן, מה השאלה, ד"ר פוטר?"
"מי את בעצם? אני לא זוכר אותך מהארי פוטר? קבעת תור בכלל?"  
גברת וורן חשבה לרגע לפני שענתה בבכי
"ברור, למה שתזכור אותי, למה שתדע מי אני? הרי מי מכיר את גברת מירטל וורן העלובה והמייללת?"
הארי הזדקף "אהה, אז תגידי מירטל המייללת. גברת וורן, חחחחח"
"מירטל המייללת?" זעקה מירטל "איך אתה מעז לקרוא לי מירטל המייללת?"
"אבל את קראת לעצמך לפני רגע מירטל המייללת?" הגיב הארי
"יופי." התייפחה מירטל "בואו נצחק על מירטל המייללת רק בגלל שהיא מתה, עשרים נקודות למי שקולע דרך הבטן שלה, חמישים נקודות למי שקולע דרך הראש."
"אני די בטוח שהמשפט האחרון לא היה קשור במיוחד" אמר הארי בזהירות
"אז מעכשיו תקרא לי מירטל-המייללת- העלובה-והתוקעת-משפטים-לא-קשורים, סבבה?" מחתה מירטל את דמעותיה.
"מירטל אני מבקש שתירגעי-"
"מעולה! תוסיף לרשימה גם מירטל-הלא-רגועה או מירטל-ההיפארקטיבית, בעצם, מירטל-הממציאה-לעצמה-שמות..."  ייבבה מירטל.
"בסדר, מירטל, אני מתנצל. תרצי לספר לי איך מתת?" שאל הארי בשקט
"אוי, זה היה נורא, אל תשאל..." נאנחה מירטל
"נו, אז איך? מה הרג אותך?" חזר הארי על השאלה
"אבל ביקשתי שלא תשאל, נכון? אתה יודע שאני לא אוהבת לדבר על היום הזה! אבל כרגיל מתעלמים ממירטל ומהבקשות שלה כאילו אני רוח..." מירטל ,מה הסיכוי, יללה בצער.
להארי היה מספיק טקט כדי לא לומר לה שהיא באמת רוח  "אוי, אלפי סליחות מירטל, אם את לא רוצה לדבר על היום הזה אז לא נדבר עליו כמובן." הוא אמר בהתנצלות
"טוב נו, אם אתה מתעקש" קפצה מירטל "אז אני ישבתי לי בשירותי הבנות ובכיתי, אבל ממש בכיתי, לא בכי קטן כזה של מבחן שקיבלת בו 60 אלא בכי רציני ביותר, בכי ממש רציני, תאר לעצמך שמקגונגל וסנייפ יולידו ילד אז הבכי שלי עדיין היה יותר רציני ממנו. קיצר, בהחלט אפשר לומר שזה היה בכי מהבכיות הטובות שהיו לי בחיי, אפילו אפשר לומר ש-"
"כן מירטל. אני חושב שהעניין של הבכי הובן." קטע אותה הארי בזהירות
מירטל החלה להתייפח "יופי, בואו כולנו נקטע בזהירות את מירטל כי היא מתה, עשרים נקודות למי שקולע דרך הראש, חמישים נקודות למי שקולע בבטן וניצחון טכני למי שפוגע לה בלב, זה הרי הכי קשה..."
"בהחלט קשה לפגוע לך בלב, מירטל"  מלמל הארי בקול חם "אז תרצי לספר לי מה הרג אותך לבסוף?"
"נחש..." אמרה לו מירטל בשקט
"אולי הרעגוג" אמר הארי "אני גרוע בניחושים..."
"לא רק בניחושים אתה גרוע" ענתה מירטל "נחש! מלשון נחש! לא מלשון לנחש, טמבל. הבסליסיק הרג אותי." ושוב, באופן מפתיע, החלה לבכות "בואו כולנו נהרוג את מירטל המייללת רק כי היא מתה. עשרים נקודות למי שפוגע וכו'"
"ואם אפשר לשאול, מה עשית אחרי המוות?" גישש הארי
"אני חושבת שהתיישבתי על האסלה." ענתה מירטל אחרי הרהור קל
"התיישבת על האסלה ובכית?" חקר הארי
"לא. התיישבתי על האסלה ועשיתי שירותים כמו כל רוח רפאים נורמלית. ברור שבכיתי! מה השאלה בכלל?" יבבה מירטל.
"את צודקת" התנצל הארי "לא הייתי צריך בכלל לשאול את זה."
"ברור שהיית צריך לשאול את זה!" כעסה עליו מירטל "אבל אתה יוצא מנקודת הנחה שמירטל תמיד בוכה נכון. שגם אם יודיעו שוולדמורט הפך לפרד וויזלי והוא מחלק ממתקיא בחינם בהוגסמיד אז מירטל העלובה הייתה מקנחת את האף ויוצאת להתבודדות דיכאונית ביער האסור, נכון?" היא קינחה את האף בסמרטוט קרוע.
"לא... מירטל..." גמגם הארי "לא התכוונתי לפגוע... מצטער..."
"התכוונת לפגוע, ואין לך על מה להצטער" זעקה לו מירטל בדמעות "זה הרי הכי לגיטימי בעולם ללעוג למירטל המייללת. אם לא תלעג לי לא יהיו לך חברים, נכון?"  
"לא, חס ושלום" הארי היה מובך ביותר "זה ממש לא לגיטימי ללעוג למירטל המייללת."
"מירטל המייללת?!" מירטל כמעט נחנקה אילולא היתה כבר מתה "אני מייללת? מה אני חתול? אולי מקגונגל בחרה להפוך לחתולה, אולי ג'יי קיי רולינג היא בעצם חתולה בשם גברת נוריס, אולי לילי פוטר היא בעצם הורקרוקס של קרוקשנקס. אפילו הבעלים שלו, הרמיוני, הפכה לחתול, במו עיניי ראיתי. אבל אני? אני נראת לך כמו חתול?"
"בטח שלא, מירטל" הרגיע אותה הארי
"מיאו, מיאו" ייללה מירטל "ברור שלא! זה בושה לחתולים לומר שמירטל היא חתולה. לא כן?"
"לא. מירטל, די, תירגעי" גנח הארי "בואי, קחי, זה כרטיס למופע של מודי-חמודי. אני אומר לך את תמותי מצחוק, הוא יעלה לך את מצב הרוח, באמת."
"אני אמות מצחוק?" מירטל הכחילה פנים "הוא יעלה לי את מצב הרוח? גם בדיחות לא מצחיקות וגם עלי? אין לך בושה?" היא התעופפה מהחלון בעודה צווחת ומייבבת בקולי קולות.
"רגע מירטל" זעק הארי לשמים "לא שילמת!"
"בואו כולם לגבות כסף ממירטל היא גם ככה מתה! 20 נקודות אם פגעתם דרך הבטן 50 נקודות אם פגעתם לה בכיס!"

הפרק הקודם		הפרק הבא