הארי פוטר והטעות שנולדה

אז בגלל שאני ממש לא רוצה להישלח לטרטרוס הנה עוד פרק אחרי יותר מדי זמן תהנו .....

נ.מ ג'סיקה:(בגיל של פרסי)

בהמשך הדרך אני ופרסי דיברנו, הוא סיפר לי על חייו, שהיה בשמונה בתי ספר שונים בגלל שמפלצות כל הזמן הרסו את בתי הספר או גרמו לו להרוס אותם

הוא סיפר לי על איך נודע לו שהוא חצוי ועל מסע החיפושים הראשון שלו בדיוק שהגיע לקטע שהם: אנבת', גרובר ופרסי היו ליד הכביש ומעבר לכביש היתה חנות שקראו לה ממלכת גמדוני הגן של דודה מם הם התלהבו שהריחו אוכל ולא התייחסו לגרובר האישה הזמינה אותם לאכול ובסוף הם גילו שזאת מדוזה..

בדיוק שכשסיים את המילה נשמע רחש מאחור הסתובבנו ונחשו את מי ראינו שם 

את מדוזה,ברור! לא ציפיתי לקצת מקוריות

מיד הוצאתי את הפגיון שלי

ראיתי שפרסי גם הוציא את החרב שלו ומדוזה התחילה לדבר "אני רואה שאתה מספר לה על הביקור הנפלא שלך אצלי היה טעים נכון?

פרסי התרגז ותקף רציתי להזהיר אותו שאנחנו על צוק אל הוא לא הקשיב "אני חושב שהפגישה הזאת תהיה מוצלחת יותר" אמר פרסי

רק חבל שאין לך מזכרת מהמפגש הקודם..."

אמרה מדוזה והורידה את כיסוי ראשה הפנתי את מבטי וכך גם פרסי

"דווקא יש לי מזכרת" אמר פרסי בחיוך זדוני

ופתאום אני רואה גל מים פרסי לוקח מה שהיה בתוכו "לא תוכל לעצור אותם" אמרה מדוזה שניה לפני שהפכה לאבן ולא הבנתי מה קרה "מ-מה?" "בפגישה הראשונה כפי שהייתי באמצע לספר לך כרתתי את ראשה של מדוזה וזה היה השלל מלחמה שלי אמר והראה לי מהצד את הראש ואז זרק אותו חזרה למים "וואו" אמרתי בהשתאות וזה רק היה מסע החיפושים הראשון של פרסי הוא אמר לי שהיו 7 הבנתי למה פרסי נראה קצת מיואש במיוחד שהיה צריך לצאת בלי חברה שלו; אנבת'. הנחתי את ידי על כתפו לניחום והוא חייך אליי בהכרת תודה,

"רק לאן אנחנו צריכים ללכת?"שאלתי אותו שהגענו לתחנת אוטובוס "ללונדון" אמר 

וחיפש את התחנה הנכונה "הנה" הצביע פרסי על התחנה של האוטובוס ללונדון והחליט ללכת לעברה אני הלכתי בעקבותיו

ועילנו על האוטובוס.

הסתכלתי מסביבי ואז ראיתי אותו את הבן אדם שאני הכי לא רוצה לראות עכשיו

את אבא שלי.

קיוותי שהוא לא ישים לב אליי אך אלה היו תקוות שווא, הוא שם לב אליי 

הסטתי את מבטי וחיפשתי מקום לשבץ למזלי מצאתי מקום די רחוק מאבא שלי 

משכתי את פרסי והתישבנו

"הכל בסדר?" אמר כנראה שם לב להתנהגות המוזרה שלי "כן" אמרתי אבל הוא לא האמין הוא שלח אלי מבט חשדני אך לא שאל עוד, הודתי לו בלב וכמובן שהגורל לא יכול להעביר את זה בנעימים ואבא שלי קם ממקומו והתקדם לעברינו..

נ.מ פרסי:

ראיתי שג'סיקה לחוצה היא הסתכלה לעבר מישהו

"מפלצת?" שאלתי אותה היא נדה בראשה

ואז הוא נעמד לידנו "לך מפה" התחילה ג'סיקה בקול רופש 

"מי זה?" שאל והחווה בידו אליי

"לא עניינך, תסתלק מפה" כעסה ג'סיקה 

לא הבנתי מה קורה אבל הקשבתי בעניין

"מותר לי לדעת אם מי הבת שלי מסתובבת"

'בת?' הייתי מבולבל

"איך אתה עוד מעז לקרוא לעצמך אבא שלי"

ג'סיקה עברה לצעקות בשלב הזה כל הראשים הסתובבו לכיוונינו מנסים להבין מה קורה

פתאום הכרוז של האוטובוס קרא את שם התחנה וקלטתי שזאת התחנה שבה אנחנו צריכים לרדת,

שמתי עליי את התיק לקחתי את ג'סיקה ויצאנו תוך כדי דחיפה של הבן אדם שכנראה היה אבא שלה

,היא נשמה לרווחה

הסתכלתי עליה במבט שואל

היא החזירה שלח מבט של 'אחר כך'

ואנחנו התחלנו להתהלך בלונדון מנסים לחפש מקום שאין לנו שמץ של מושג איפה הוא או איך הוא אמור להיראות 'רק המזל שלי' 

פניתי לג'סיקה "אין טעם סתם להסתובב גם אם נמצא את המקום לא נדע שזה זה" ג'סיקה נראתה מרחפת ולא נראה שהיא שמעה אותי

תפסתי על כתפה והיא התפקסה "מה? מה אמרת?" "אמרתי שאני חושב שאין טעם להמשיך לחפש מקום שאנחנו לא יודעים עליו כלום ולראות אולי מסתתר משהו בנבואה או משהו כזה"

"רעיון טוב" הסכימה איתי 

הלכנו לספסל שהיה שם והתיישבנו

הוצאתי את הדף שהנבואה כתובה עליו מהכיס

והגשתי לג'סיקה היא בחנה את הכתובמספר פעמים 

אבל נראה שעלה לה רעיון "איך ידעת ללכת ללונדון?"

"הקטה אמרה לי"

"ומה יגרום להקטה לעזור לך במסע חיפושים?"

"לאן זה מוביל?" שאלתי לא הבנתי את הכיוון שאליו הלכה

"זה כנראה קשור לקסם" 

אמרה ואני הרגשתי דביל 'איך לא חשבתי על זה קודם?' "אבל מה זה יכול להיות?

אממ לא יודעת, איך זה בדרך כלל?"

" בדרך כלל," התחלתי "חטפו חפץ מקודש של האלים או שחטפו מישהו או שהם מנסים לפרוץ לאולימפוס" כאילו באמת איזה אי אחראיות כמה

למה כל האלים מאבדים את החפצים שלהם?

"טוב..." התחילה ג'סיקה אבל אז פתאום צץ משהו

שהסיט אותי מהריכוז שהסתובבתי הדבר כבר לא היה שם

ואז הרגשתי נגיעה קלה לכתף שהחזירה אותי למציאות "פרסי אתה מקשיב לי בכלל?"

"כן, בטח" עניתי בקול לא בטוח

ג'סיקה גיגלה עניים "אני שאלתי אם קרה משהו לאחרונה אם הקסם או משהו כזה"

"כנראה זה לא זה" עניתי לה "אם זה היה זה בטח ביתן הקוה היו משתגעים או משהו כזה"

"אולי זה איזה חפץ שנגנב?"

ניסיתי להעביר את סיפורי המיתולוגיה בראשי 

לראות אם להקטה היה חפץ קסום

ואז עלה לי במשהו שפעם עברנו עליו בשיעורים במחנה ואז נזכרתי בפעם אחת "אני זוכר שיש המון פנים מקודשים להקטה ואחד מהם היה מין מקל כזה" "מין מקל כזה?"משכתי בכתפי כזה זה היה נראה פרסי צחק בליבו שנזכר ברגע 

"כמו מה זה נראה לך? לי זה נראה כמו קיסם ארוך

אולי זה בשביל הענקים? " " איו לא" אמרה אז אנבת'" ועל פרצופה היה מבט מהורהר 

פרסי חזר למציאות " אוקי אז אנחנו מחפשים מקל ומשהו שקשור לקסם יש לך איזה רעיון?"

"לא ממש, אבל בוא נסתובב ואולי נראה משהו קסום"

זאת לא היתה התוכנית המוצלחת ביותר אך לא היה להם משהו טוב יותר

ובכך הם התחילו בחיפוש...

____________________________________

אומנם אמרתי שזה יהיה החלק האחרון אך לצערי פה לא מסתיים הפרק ניפגש בעוד מלא זמן בחלק ו'

וזהו ......... ניפגש

אם יש לכם רעיונות אני אשמח לשמוע תכלס יש לי אבל אולי עם הרעיונות שלכם זה יתפתח לכיוון יותר מעניין ויקח פחתו זמן כי לי יקח מלא זמן לחשוב על משהו כדי שהפרק הבא לא יהיה משעמם מוות אני מקווה שזה לא משמעם גם ......

הפרק הקודם