הארי פוטר בן ארבע אצל הדרסלים

תקשיבו מדי פעם אם אני לא שמה לב אחים שלי מכניסים של דברים כמו צ'אט ג'י פי טי וכאלה אז מעתה ואליך אני אשים לב יותר תודה וקריאה מהנה

🧸🏥👶🏼 הפעוט הקטן שעבר התעללות – פרק 6 👶🏼🏥🧸
שבו הארי מגלה שטעם מגעיל לא שווה עונש,
ושקיא זה לא פשע.

פרק 6: תַּרְוּפִות, בְובֶכִי

הארי שכב, שקט מדי.
החום ירד קצת – אבל הוא נראה עייף, מסובב את הראש כל פעם שפטוניה ניסתה להביא לו תרופה.

"זה רק סירופ. עם דבש. זה יעזור לך."
"אני לא יכול."
"למה, חמוד שלי?"
"כי זה מגעיל. ואני אעשה פרצוף. אולי אני אקיא. ואז... תכעסו עליי."

פטוניה עצרה.
דאדלי, שמע מהסדרון, קפץ פנימה עם הדובי הכי גדול שמצא.

"הארי... אם תקיא, אני אשמור את זה בתוך צנצנת זכוכית עם מדבקה:
'זה הקיא הכי גיבור בעולם' ."

הארי חייך קצת. רק קצת.
אבל כשפטוניה החזיקה את הכפית ליד הפה –
הוא רעד.
והעיניים שלו ברקו בדמעות בלי קול.

ואז זה קרה.

הוא לקח לגימה.
מייד עיוות פנים.
עשה "אאעעעע!!"
והשתעל.
ואז...

"בליק-"
והוא הקיא.
ממש על השטיח.

והוא קפא.
עיניו נפערו.
הוא ניסה לקום.
לברוח.
למלמל "סליחה! סליחה! אני אנקה! לא ידעתי! אני—"

אבל ורנון שם יד על כתפו, בעדינות.

"לא זזים לשום מקום.
אנחנו איתך."

פטוניה כבר ניקתה את השטיח.
לא הייתה אפילו נימה אחת של כעס .
רק חיבוק.

"הקיא הזה," אמר דאדלי,
"באמת הרווח מדליית זהב."

"אבל זה מגעיל."
"אז? לפעמים דברים מגעילים קורים. זה לא עושה אותך בסדר."
"גם אם אני בוכה בגלל התרופה?"
"גם אז."

אחר כך:

הביאו לו תותים חתוכים 🍓

ורנון ישב איתו לראות "רופאת הצעצועים"

ודאדלי הקריא לו סיפור על דרקון שמפחד משוקולד מריר

ובסוף, הארי לחש:

"מותר לי להקיא... מותר לי לבכות...
ועדיין יאהבו אותי?"

"בדיוק אז אוהבים אותך אפילו יותר," ענתה פטונה,
"בדיוק אז."

הפרק הקודם		הפרק הבא