איך זה קרה לי?

הפרופסור מקגונגל תקעה בי מבט רצחני עם העיניים הצהובות המחרידות שלה.
אם אני אצא מזה בחיים, בטוח יהיו לי סיוטים הלילה.

" ג'סיקה, איך את מעזה להתנהג ככה לתלמיד?! ומה איתך, אמיליה? את שותפה לפשע?!"

היא שאגה עלי  ועל אמיליה.

אמיליה פלטה איזה ציוץ מפוחד, ואני הייתי קפואה במקום.

אמיליה גמגמה "ל…לא, ל…לא עש…עשיתי כ...כ…כלום"

"את משוחררת!" המקונגל אמרה בטון מלא ארס.

"ואת, ג'סיקה אולווד החצופה!" היא חזרה לשאוג.

פתאום הרגשתי שאני כבר לא קפואה מפחד.

רצתי בכל הכוח לאיזור שבו ראיתי את החדר המוזר. איזה מזל שהפרופסור מקגונגל כבר לא צעירה כל- כך, והמפרקים החורקים שלה לא  מרשים לה לרוץ מהר כמוני.

שוב, חיכיתי בחדר המשונה עד שראיתי את  הפרופסור מקגונגל מתרחקת, במפה.

כשהיא התרחקה מספיק, התקשרתי לאחותי הגדולה אנג'לינה וסיפרתי לה על החדר. היא אמרה שהיא כבר באה.

אחרי חמש דקות אנג'לינה באה. סיפרתי לה מה קרה. היא סיפרה לי קצת על החדר המוזר, "חדר הנחיצות", והמשכתי בסיפור.

אנג'לינה חשבה קצת ואמרה "את צריכה להפוך לאנימאגוסית " ידעתי מה זה.

חשבתי קצת לאיזה חיה כדאי לי להפוך....ארנב? לא.. קופצני מדי...

שועלה? לא... מוזר מדי....

ציפור? לא.. אני אתחיל לאכול תולעים... איכס...

" אולי תהפכי לחיה של הפטרונוס שלך. זה מגדיל את הסיכויים שלך להפוך לאנימאגוסית מוצלחת." היא אמרה.

"הפטרונוס שלי הוא חתולה כסופה, וגם שלך אבל חתולה כסופה קצת תעורר חשד...  את צריכה לבחור לה צבע.." אנג'לינה אמרה.

"רק אל תבחרי צבע מיוחד ויפה מדי. הרבה בנות נופלות בפח והופכות את עצמן לחיה בגווני ורוד, לבן זוהר שלא יכול להתלכלך וכאלה... אפשר מייד לזהות שהן לא באמת חתולות" אנג'לינה הזהירה אותי.

"אני יודעת!!! חתולה בצבע שמנת עם כתמים בצבע חום- דבש!" אמרתי לה אחרי שחשבתי על זה דקה.

"אבל זה לוקח זמן. אם תבואי לכאן מחר באותה השעה, אני אגנוב ממשרד המורה לשיקויים שיקוי מיוחד שהופך את ההפיכה לאנימגוס ל-24 שעות בלבד" אנג'לינה סיפרה לי.

" אוקי, ואיך זה הולך לעזור לי נגד מקגונגל?" שאלתי את אנג'לינה.

" תתנהגי כמו חתולה קטנה ומתוקה ליד אחד הפרופסורים, כשיצאו להוגסמיד. הוא או היא בטח יתמלאו רחמים ל 'חתולה המסכנה שננטשה' ויקחו אותך לטירה. אז תוכלי לבוא למשרד של מקגונגל בייים של אחד הפרופסורים, ולהישאר שם. ואז, תראי מה היא עושה שם." היא אמרה בביטחון.

"אין סיכוי." אמרתי " בטוח שישימו לב אם נעלמתי לכל כך הרבה זמן...".

" אל תדאגי. אני אגיד למורים שבת הדודה שלנו ( אין לנו בת דודה) מתה, ושאת היית מאוד קשורה אליה, אז הלכת להלוויה שלה ותחזרי אחרי שבוע בערך" היא אמרה בטון בטוח לגמרי. מאיפה כל הביטחון העצמי הזה שלה?

לא יכולתי להתאפק ושאלתי "גם את אנימאגוסית, נכון?" שאלתי.

"ברור. אני חתולה בצבע אפור כהה. נראית כמו חתולת רחוב רגילה לגמרי." היא אמרה "לקחתי את הרעיון כשטיילתי בהוגסמיד וראיתי חתולה שהמליטה 10 גורים שזהים לה. כשאני חתולה, אני נראית בדיוק כמוה וכמו הגורים שלה. קשה מאוד להבדיל בינינו, אז ברגע שאדם שרק יחשוד בי טיפונת ויראה את אחד הגורים אחרים או האמא,  הוא יפסיק לחשוד מיד."אחותי ממש גאונה. תמיד חושבת קדימה.

החלטתי שזהו- זה.

עכשיו יש לי משימה לבצע. משימה שיכולה להציל את כל בית הספר, להערכתי. או כל הארץ. העולם. היקום. המימד!!! טוב, הגזמתי.

תגובות בבקשה!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא