כמעט כמו אבא

עם סיום היום, לילי נכנסה למיטה שלה, אותה אחת שבה ישנה במשך כל שנה. היא בירכה את סאם ואת שתי השותפות והחברות האחרות שלה- וונסה וקייטי- בברכת לילה טוב ושקעה בשינה. בלילה היו לה

חלומות לא טובים; היא הייתה לבדה, והיה לה רק את השרביט שלה. לילי הרגישה מאוד בודדה. היא הלכה לאורך גדר חיה- השיחים היו גבוהים ואימתניים. היא הלכה במשך דקות ארוכות, אולי שעות כשלפתע

שמעה רעש של אש מתפצפצת. לילי המשיכה ללכת כשלפתע היא ראתה דרקון ענק, צבעו שחור, יורק אש ושורף את כל השיחים. לילי צעקה לעזרה, צעקה בכל הכוח, אבל אף אחד לא נענה לצעקותיה. הדרקון

התקרב אל לילי, נושף אש ושורף את גופה-

"לילי? לילי! לילי, קומי! " קראה סאם בחרדה. לילי התעוררה במהירות, מתיישבת על מיטתה. היא התנשמה במהירות, מזיעה זיעה קרה שנטפה לה על המצח. "לילי, את בסדר?" שאלה אותה סאם. "את בסדר?

פשוט התחלת לצרוח פה, משהו עם 'דרקון'..." אמרה סאם בחשש. "לא, אני... אני בסדר..." גמגמה לילי, מנגבת מעלייה את הזיעה הקרה. "אני בסדר, תחזרו לישון, זה היה סתם חלום... חלום מטופש..."

מלמלה לילי. סאם עוד הביטה בה במבט חושד, ולאחר רגע למיטתה. נראה שלשאר הבנות בחדר צרחותיה של לילי לא הזיזו. לילי הניחה את ראשה על הכרית הרטובה מזיעה, נשמה עמוק וחזרה לישון שינה

מלאת מפלצות ודרקונים...

                                                    ***

למחרת בבוקר, לילי, סאם, וונסה וקייטי ישבו בשולחן גריפינדור, נהנות מהמאכלים הטעימים. "אוי, איזה באסה שהיום יש לנו אסטרונומיה, ועוד שעתיים... מה הם חושבים? שאנחנו ילדי פלא, שאנחנו יכולים

להישאר עד אחד בלילה ערים?!" נאנקה וונסה. "כן, אה?" הגיבה סאם, לועסת לאיטה לחמנייה עם ריבה. "כמו מכונות..." אמרה סאם והביטה בלילי במבט מוטרד. לילי ישבה, ובהתה בצלחתה, מחזיקה את

עצמה שלא ליפול על הצלחת בתרועות חזיריות של נחירות. כל הלילה; חולמת, צורחת, קמה, נרדמת פעם נוספת וחוזר חלילה.

"לילי, את בטוחה שאת בסדר?" שאלה קייטי. "פשוט סאם סיפרה לי על מה שקרה הלילה..." "כן, איך לא התעוררתן?" שאלה לילי כאילו בדרך אגב. וונסה נאנחה. "אנחנו חסינות נגד התעוררות באמצע

הלילה." הודיעה בקריצה, ומזגה ללילי קפה כדי להעיר אותה קצת. "קחי, תשתי." פקדה עליה, ולילי שתתה כמו חיילת ממושמעת.

"ליל, את רוצה פודרה? שתסתירי את השקים מתחת לעיניים..?" שאלה אותה סאם בדרך לשיעור לחשים. "לא, תודה." השיבה לילי ונכנסה לשירותים. "תגידי לפליטיק שאני בשירותים, בסדר?״ שאלה

לילי. "אוקי." אמרה לה סאם. היא שוב העיפה בה מבט מוטרד והלכה לאיטה לשיעור. לילי סגרה את דלת השירותים ודממה נפלה על בית השימוש. היא החלה לדפוק את ראשה בקיר. בעוד ארבעה ימים

מביאים את המשהו או המישהו הזה שמחליט מי ישתתף בתחרות. למה היא כל כך מוטרדת מזה? היא ידעה שהיא תשים פתק. היא פשוט ידעה זאת. אבל היא לא רצתה להשתתף. כנראה רצתה להוכיח שהיא

גריפנדורית אמיתית, שמסוגלת להכניס את שמה לגורל המפחיד הזה.

ומה עם תיבחר? היא לא תדע מה לעשות עם עצמה. כנראה תברח מבית הספר, או משהו בסגנון.

באנחה כבדה פתחה את דלת השירותים ויצאה אל המסדרון הריק, הולכת לשיעור.

הפרק הקודם		הפרק הבא