לילי וג'יימס לעולמי עולמים

קול הפריע למחשבותיו. ג'יימס הביט מעלה וראה את כל כיתתו מתבוננת בו, כולל את פרופסור סוזי. לפרופסור סוזי היה עור שחרחר עם שיער חום ומתולתל שהגיע לכתפיה; היא הייתה המורה הצעירה ביותר בבית ספר, אך למרות זאת, הייתה מהנוקשות ביותר.

"ג'יימס פוטר! שמעת אפילו מילה אחת ממה שאמרתי?" סוזי צעקה. היא לא נתנה לו הזדמנות לענות. "אני לא חושבת! ובכן, אם אתה חושב שאתה יכול לעשות זאת מבלי עזרתי, תעשה את התרגיל שרשום על הלוח!" ג'יימס הביט על הלוח. הייתה שם שאלה מסובכת באותיות יווניות שמילאה את כל הלוח. הוא הביט על הלוח ולאחר מכן על פרופסור סוזי.

"1,705..." ג'יימס אמר בפשטות. כל הכיתה הביטה בפרופסור; הם ציפו שהוא יטעה.

"טוב מאוד, ג'יימס. עשר נקודות לגריפינדור." היא ירקה וחזרה ללוח. לילי נשענה קדימה.

"איך ידעת?" היא שאלה אותה בסקרנות, ג'יימס משך בכתפיו.

שאר השיעור המשיך כסדרו. לבסוף, צלצל הפעמון. לילי וג'יימס היו האחרונים לצאת; הם הלכו לכיתה נטושה. לאחר עשרים דקות הם יצאו ושניהם הלכו לכיוונים נפרדים. לילי הייתה הראשונה שנכנסה אל האולם, היא התיישבה ליד קלאודיה וחייכה.

"את שמחה. למה את שמחה? למה היא כל כך שמחה? זה נגד החוקים להיות שמח ביום הראשון!" קלאודיה אמרה במהירות; לילי הביטה בה וחייכה.

"תירגעי, אני בסך הכל שמחה." היא לא הפסיקה לחייך.

"היא בוודאי גילתה שהיא עשתה כבר כל כיתה אפשרית ושהיא לא צריכה להמשיך ללמוד למשך כל השנה." מישל אמרה בקרירות. חיוכה של לילי התנדף, מישל הביטה בה. "מצטערת. לא התכוונתי. אני פשוט קצת עייפה." היא אמרה בשקט.

"זה בסדר." היא ידעה שמשהו אחר לא בסדר, אך לא יכלה להעלות את הנושא באותה השנייה.

"לילי! בואי הנה רגע!" קול נשמע מהקצה השני של האולם. היא גלגלה את עיניה וחרקה את שיניה, לאחר מכן נעמדה והוסיפה חיוך מזויף. היה הלכה לעברו של ג'ורדן והתיישבה בינו לבין אנדרו, חברו.

"כן?" לילי שאלה, מנסה לדבר בקול מתוק. הוא כרך את זרועו מסביב לכתפה.

"אנדרו ואני מנהלים דיון, ואנחנו רוצים לדעת מה את חושבת. מי את חושבת שיהרוג את מי קודם, פוטר או נוט?" הוא שאל.

"למה אתה רוצה את הדעה שלי?" היא הרימה גבותיה.

"בסך הכל חשבנו שבגלל שאת שונאת את שניהם את תהיי הגונה ולא משוחדת..." אנדרו אמר, מושך בכתפיו.

"טוב, אני חושבת שג'יימס יהרוג את נוט קודם. בעצם, תלוי על מה הם יריבו. אם זאת תהיה צ'סלה, ג'יימס ימות קודם. אבל אם זה היה נושא אחר, כמו קווידיץ' או בחורה שג'יימס ממש מחבב, נוט ימות בשנייה." היא אמרה.

"אמרתי לך. הבחורה גאונה, היא יודעת הכי טוב." ג'ורדן השוויץ ונישק את לילי על לחייה. לאחר ארוחת הערב, היא בילתה עם ג'ורדן לפני שחזרה לחדר המועדון להתחיל את שיעורי הבית שקיבלה. מחוץ לחדר המועדון, דמות מוכרת חיכתה לה.

"היי ג'יימס." לילי חייכה.

"היי לילי. אנחנו צריכים לדבר על החובות שלנו כמדריכים." הוא אמר, היא הביטה בו, ולאחר מכן בדיוקן איפה שהאישה השמנה הביטה בהם.

"הו, בסדר. בוא לכאן." היא חזרה על עקבותיה, שניהם נכנסו לאחת הכיתות. ג'יימס עטף את זרועותיו מסביב למותנה.

"התגעגעת אלי?" הוא צחק.

"כל רגע שני." היא אמרה לפני שנישקה אותו בתשוקה.

"אז איך היה יומך, יקירה?" הוא שאל בקול צפצפני והיא צחקקה.

"היה בלתי יאומן, יקירי. ושלך?" היא שאלה, גם כן בקול צפצפני.

"ללא ספק מהודר." הוא צחק.

באותו הזמן, בחדר המועדון, מישל ישבה ליד השולחן, מכינה את שיעורי הבית שניתנו בשינוי צורה; היא הניחה את עט- הנוצה שלה על הגליל.

"אוף! אני לא יכולה לעשות את זה!" היא אמרה בכעס.

"מה קרה?" קול אמר מאחוריה. היא הביטה מסביב בכדי לראות את סיריוס עומד שם וגלגלה את עיניה.

"כאילו שזה משנה לך." היא אמרה בעצבנות.

"כן, זה משנה לי. קדימה, תספרי לחברך הותיק סיריוס." סיריוס אמר, נעמד לידה.

"בסדר, אני לא מבינה את התרגיל הזה." מישל אמרה, מנסה להימנע מקשר עין. סיריוס הביט בקלף.

"'הסבר את צורתו הטובה ביותר של האנימגוס... בנושא הזה אני מנוסה." הוא חייך. מישל החזירה לו חיוך חלוש בזמן שהוא התחיל להסביר לה את שיעורי הבית. לאחר כחצי שעה, מישל וסיריוס ישבו על הספה כשלילי נכנסה. מישל הביטה בחברתה, היא הייתה מאוד שמחה, היא שרה!

"מצטערת מותק אבל פספסת, אחרי הכל הבנים שלי עכשיו. אנחנו יותר מפשוט חברות טובות; כך הסיפור מסתיים..." [הערת המתרגמת: מכירים את השיר של אבריל לאווין? סקייטר בוי, אני חושבת. פשוט לא יכולתי להשאיר את זה באנגלית...]. לילי שרה; מישל וסיריוס הביטו זה בזו.

"היא השתגעה?" סיריוס שאל.

"אני חושבת שהיא פשוט... שמחה." מישל אמרה ברצינות.

"הוא רק בן ואני רק בת, אני לא יכולה להבהיר את זה יותר ברור. אנחנו מאוהבים לא שמעת, איך אנחנו קורעים אחד לשני ת'עולם..." לילי שרה, התיישבה וחייכה.

"היי חבר'ה." היא אמרה.

"מה לא בסדר איתך? לקחת גלולת שמחה או משהו?" מישל שאלה.

"למה את חושבת ככה?" לילי שאלה בנחמדות.

"את נחמדה. מלכת הקרח נחמדה." סיריוס אמר; לילי הסתכלה עליו, מישל בהתה בו, ואז לילי חייכה.

"אני שמחה שאת רואה את זה עלי, סיריוס. אני מתכוונת, אחרי הכל, זה לא מה שהיית אומר כשהיית אחרי משהו." היא נעמדה והלכה. מישל קמה והתיישבה לידה בשולחן; לילי הביטה בה.

"איפה קלאודיה וסופי?" היא שאלה, מישל משכה בכתפיה.

"בטח סופי עם קנט וקלאודיה יושבת מול המראה, מעריצה את עצמה כרגיל." מישל אמרה. לילי חייכה קלושות. מישל לא שמה לב, היא הייתה עסוקה בלהסתכל מעבר לחלון. לילי החליטה שזה זמן טוב לדבר איתה.

"אממ מישל, אני יכולה לשאול אותך משהו?" היא אמרה ברצינות.

"שפכי הכל." היא ענתה, עדיין בוהה בחלון.

"מישל, היית מספרת לי אם הייתה איזושהי בעיה, נכון?"

"כמובן שהייתי אומרת לך, לילי." היא חייכה חיוך מזויף וענתה במתיקות.

"יופי, כי אנחנו החברות הכי טובות ואני פשוט דואגת לך." לילי אמרה באיטיות.

"תודה, אבל את לא צריכה לדאוג לי, אני בסדר." היא אמרה ועלתה לחדר השינה שלהן, סוגרת את הדלת אחריה. אף אחד לא היה בחדר. היא רצה לשירותים והקיאה לתוך האסלה. דמעות זלגו במורד פניה. בבקשה אל תגרום לזה לקרות לי, לא עכשיו! בבקשה לא עכשיו! מישל התחננה. בינתיים, למטה, לילי עדיין ישבה באותו הכיסא; חיוך הופיע על פניה ברגע שג'יימס התיישב בכיסא שלידה.

"אנשים יחשדו במשהו אם תשב כאן." היא חייכה.

"אני יודע. אני פשוט חשבתי שזה הזמן לריב הלילי שלנו." הוא משך בכתפיו.

"בסדר. אני חושבת שאני צריכה לזכות איכשהו."

"למה?" ג'יימס אמר.

"כי אני בת ואנחנו תמיד זוכות!" לילי אמרה טיפה כעוסה.

"אין סיכוי שבעולם שאני עומד לתת לך לנצח!" הוא השיב. הויכוח החל. תלמידי השנה השנייה ומעלה היו רגילים לויכוחים האלה שפרצו מידי כמה זמן. תלמידי שנה ראשונה צפו מזועזעים במדריך ובמדריכה הראשית רבים. הבנים הביטו בג'יימס בכעס, ולעומת זאת הבנות הביטו בלילי בכעס. סיריוס ישב על הספה צופה בויכוח עם רמוס, לורה, פיטר וג'ואי. ג'ואי הייתה החברה הטובה ביותר של לורה; היה לה שיער חום בהיר קצרצר, ועיניים אפורות.

"לילי נראית עצבנית. מתערבים על אוניה שהיא תנצח?" ג'ואי אמרה.

"גם אני בעד." לורה השיבה.

"אין סיכוי, אני שם אוניה על ג'יימס." רמוס אמר.

"גם אני. בנים תמיד מנצחים." סיריוס הוסיף.

"איכשהו, אני לא חושבת ככה." ג'ואי אמרה. הארבעה נכנסו לאותו ויכוח שבו היו לילי וג'יימס. פיטר בדיוק התיישב ביניהם בניסיון שלא לצחוק. כל צומת הלב הופנתה אל ארבעתם. לילי וג'יימס הפסיקו לריב והביטו בהם רבים, מגלים שאף אחד לא צופה בהם; ג'יימס רכן אל לילי.

"תפגשי אותי בכיתת היסטוריה בעוד שעה." הוא אמר. הוא רצה לנשק את לילי אך הוא ידע שהוא לא יכול. הוא היה כל כך קרוב אליה שיכל להריח את הבושם המתוק שלה. היא עצמה את עיניה ולקחה נשימה עמוקה.

"בסדר." היא נשמה. הם זזו במהירות בכיוונים שונים, לילי אל עבר חדרה והוא לחדרו. היא נכנסה בשקט וסגרה אחריה את הדלת. מישל יצאה מהשירותים, מגבת עטופה סביב גופה ואחת סביב שיערה, מחייכת אל לילי.

"את בסדר? את נראית קצת חסרת נשימה." היא הביטה בלילי בסקרנות.

"בדיוק רבתי עם פוטר המפגר." לילי אמרה, נשכבת על מיטתה. "מה השעה?" היא התיישבה.

"חצי שעה אחרי אחד עשרה, למה?" מישל שאלה, מורידה את המגבת מראשה.

"אני צריכה להתחיל להכין את השיעורים לפני שאני הולכת." לילי אמרה, מבינה מה אמרה.

"לאן את הולכת?" מישל חקרה אותה, מביטה בעיניה. שיערה הארוך היה רטוב והגיע את כתפיה.

"אני... אממ... פוגשת את ג'ורדן." היא חייכה.

"הו. מגניב." מישל אמרה. נשמעה נקישה על הדלת ולפני שמישהו יכל לפתוח, סיריוס נכנס פנימה. הוא הביט במישל וגיחך. היא עדיין עמדה שם עם המגבת הקצרה כרוכה סביבה.

"כאילו שלא ראיתי אותך עירומה לפני זה. בכל אופן, עוד פעם לא תהיה כל כך רעה." סיריוס צחק והיא שלחה לעברו מבט נזעם ונכנסה לשירותים.

"מה אתה רוצה?" לילי שאלה.

"אה, כן. אנחנו רוצים לדעת מי ניצח, את או ג'יימס." הוא אמר.

"ניצח במה?" היא שאלה בתמימות, נעמדה והוציאה את שיעוריה בשינוי צורה.

"הויכוח שהיה ביניכם." סיריוס אמר, כאילו שזה היה ברור מאליו.

"אה, זה... אני. ועכשיו אם לא אכפת לך, לך." היא אמרה לו, והוא יצא מהחדר. מישל תקעה את ראשה מחוץ לדלת. היא לבשה מכנסי ג'ינס ישנים וחולצה שחורה שהיה כתוב עליה 'אני לא נושכת... חזק!' לילי חייכה אליה.

"הוא הלך?" היא שאלה, לילי הנהנה. "תודה לאל." היא יצאה מהשירותים לכיוון מיטתה והרימה את המברשת על מנת לסרק את שיערה; היא לקחה את שרביטה והצביעה על ראשה.

"דריאוס." היא מלמלה. שיערה התייבש ונעשה חלק, היא הסתובבה וגילתה שלילי עדיין בהתה בה. "מה?" היא שאלה.

"חשבתי ששום דבר לא קרא בינך לבין סיריוס." לילי אמרה. "אני מתכוונת, הוא בדיוק אמר שראה אותך עירומה." לילי הוסיפה, מישל נעשתה ורדרדה.

"הוא מתכוון שהיינו ילדים." היא אמרה במהירות.

"הו." לילי אמרה והסתובבה אל שיעוריה. לאחר כחצי שעה היא ירדה אל חדר המועדון והלכה לכיוון חדר היסטוריה, היא נכנסה פנימה וחייכה אל ג'יימס שעמד ליד החלון.

"סליחה שאחרתי. קלאודיה הייתה צריכה עזרה בשיעורים ואז הייתי צריכה לחכות שסופי תצא מהמקלחת." לילי הסמיקה; הוא הלך אליה ונישק אותה בתשוקה.

"ובכן, ההמתנה הייתה שווה." ג'יימס חייך אליה. "קדימה. כדאי שנלך לפני שסיריוס ישים לב שנעלמנו." הוא לקח את ידה.

"לאן אנחנו הולכים?" לילי שאלה כשהם הגיעו לסוף המסדרון.

"הוגסמיד." ג'יימס אמר, ונעצר. הוא הוציא חתיכת נייר מכיסו והביט בה בזהירות.

"איך נגיע לשם?" לילי שאלה. הוא חייך אליה והנחה אותה אל מסדרון אחר. הם נעצרו מול דיוקן ישן.

"שלמות האנוש ." הדיוקן נפתח וג'יימס הנחה אותה אל מעבר צר.

"איך מצאת את זה?" היא שאלה בתדהמה.

"מצאנו את זה בשבוע הראשון בבית הספר." ג'יימס צחק. לילי כבר הכירה את חתיכת הקלף. הם נהגו לעשות בעזרתה המון טריקים בסוף שנה שעברה. לילי נזכרה בתעלול האהוב עליה שביצעה עם ג'יימס בשנה שעברה...

לילי תכננה לפגוש את ג'יימס בכניסה לאולם הגדול. זה היה הלילה האחרון לפני היום בו הם היו אמורים לצאת לחופשת הקיץ, ולילי נהנתה מאוד לעשות עם ג'יימס מעשי קונדס על מספר אנשים ברחבי בית- הספר. לילי ירדה במדרגות לכיוון אולם הכניסה; היא ראתה את ג'יימס עומד מולה עם חיוך גדול מרוח על פניו. היא התקדמה לעברו.

"מה אנחנו עושים הלילה?" היא שאלה בהתרגשות; ג'יימס מצמץ.

"האחד הגדול." הוא אמר, עיניה של לילי נפערו.

"אנחנו באמת הולכים לעשות את זה?" היא שאלה.

"אם את רוצה." ג'יימס חייך.

"אז בוא נלך." לילי אמרה, מתקדמת לכיוון חדר המועדון של סלית'רין. הם חמקו לתוך מגורי הבנים דרך הדלת של גמדי הבית. ג'יימס הטיל כישוף שינה על תלמידי השנה השישית, והם התחילו בתעלול. לאחר עשרים דקות הם סיימו. לילי וג'יימס יצאו מהחדר, מנסים להימנע מלצחקק. ברגע ששניהם היו מחוץ לחדר המועדון, הם התחילו לצחוק ללא שליטה. שניהם עצרו לפתע כששמעו את פילץ'. ג'יימס אחז בידה של לילי, והם רצו אל עבר כיתה ריקה. הדלת הייתה נעולה, אך לילי פתחה אותה במהירות ונכנסה ורצה פנימה עם ג'יימס. היא סגרה את הדלת אחריה; הוא נעל את הדלת שוב במהירות. לילי נשענה על הדלת, הוא עמד סנטימטרים ספורים ממנה. היא הסתכלה אל תוך עיניו החושניות בצבע אגוז; ג'יימס רכן קדימה ונישק אותה. לילי לא התרחקה הפעם, היא נישקה אותו חזרה. כשהם התנתקו, הם הביטו אחד בשניה.

"אני מצטער, לא הייתי צריך לנשק אותך." ג'יימס אמר. לילי לא אמרה דבר; היה שקט במשך כמה דקות, אך היא שברה אותו.

"אני חושבת שהשטח פנוי." היא אמרה, פותחת את הדלת ומביטה החוצה. היא יצאה מהחדר וג'יימס עקב אחריה. הם הלכו לכיוון חדר המועדון, ושנכנסו מצאו אותו ריק.

"טוב, עדיף אממ... שאני אלך למיטה, אני צריכה לקום מוקדם מחר." לילי אמרה. עיניהם נלכדו לרגע נוסף, אך היא הסיטה את מבטה ועלתה לחדרה. ג'יימס צפה בה עוזבת, ואז עלה לחדרו. למחרת, לילי וחברותיה ירדו לאכול ארוחת בוקר מוקדמת. הקונדסאים כבר היו שם; לילי חייכה אל ג'יימס והתיישבה. היא לקחה צלחת והסתכלה אל עבר ארבעת הבנים מסלית'רין שנכנסו. כל האולם השתתק; סנייפ, נוט, קראב וגויל נכנסו כששיערם צבוע בוורוד זעקני ועומד. הקונדסאים, כשאר בית- הספר, התחילו לצחוק.

"מי עשה להם את זה?" סיריוס שאל, מגחך. ג'יימס משך בכתפיו והסתכל על לילי שחייכה. "מי שזה היה, אני חייב להודות לו." סיריוס אמר. זה היה התעלול שלילי אהבה ביותר, אך הדבר שהפריע לה בו היה העובדה שהיא נאלצה לגעת בשיערו השמנוני של סנייפ כדי לצבוע אותו בצבע לא יורד.

לפני שלילי הבינה מה קורה, ג'יימס הנחה אותה אל מאחורי הדלפק של פונדק שלושת המטאטאים. היא הסתכלה סביבה.

"למה שלא תלכי למצוא שולחן ואני אביא את המשקאות?" ג'יימס חייך אליה והלך אל הבר; היא הלכה למצוא שולחן.

"שתי בירצפות בבקשה, רוזי." הוא חייך אל המלצרית שמאחורי הבר.

"הכל בשביל הלקוח הכי טוב שלי. איפה השאר הערב?" הבחורה שאלה.

"בטירה." הוא ענה בפשטות.

"אתה לבד כאן?" היא שאלה והוא הנהן לשלילה. "ובכן, אז איפה היא?" היא נעמדה על קצות אצבעותיה.

"על תהי חטטנית." ג'יימס לעג לה. עיניה של רוזי נפלו על מישהי; הג'ינג'ית היפה שישבה בפינה.

"אתה ו... ג'יימס פוטר ולילי אוואנס. בחיים לא חשבתי, חכה עד שאני יספר ל-" רוזי התחילה.

"את לא יכולה לספר לאף אחד. זה סוד." הוא קטע אותה.

"אה כן אם זכרוני אינו מטעה אותי, לילי וג'ורדן עדיין יוצאים." רוזי חייכה וג'יימס הביט בה. "אחותי בשנתה השישית ברייבנקלו." היא הסבירה ושמה את הכוסות המלאות על הדלפק. "זה יהיה שלוש אוניות וארבע חרמשים בבקשה." היא אמרה וג'יימס נתן לה את הכסף והלך לכיוון שלילי ישבה בו.

"מה רוזי אמרה?" לילי שאלה לפני שלגמה מהבירצפת שלה.

"רק הרהרה עם מי באתי לפה. היא לא עומדת להגיד כלום." הוא אמר ולילי חייכה לעברו.

"ומה סיריוס ורמוס אמרו על ההיעלמויות שלך?" היא שאלה בחיוך.

"ובכן, הם רוצים לדעת מי האישה המסתורית." הוא צחק.

"אני חושבת שהיה כיף היום; כל התחמקויות האלה מסביב. הרבה התרגשות." היא צחקה.

"אני קצת כועס על עצמי. הייתי עסוק מדי לחשוב עלייך כל היום שלא השגתי השעיה." ג'יימס החמיץ פנים.

"או, תינוק מסכן שלי. אבל מה אתה הייתה מעדיף, השעיה עם חברים שלך, לנקות את כל חדר שיקויים, או לשבת כאן איתי?" לילי צחקה.

"ובכן אני מניח שכשאת מציגה את זה ככה, הניקיון נשמע דווקא כיף-" היא הביטה בו. "—אני צוחק. אני אוהב להיות איתך." הוא חייך ונשען קדימה בכדי לנשק אותה. לאחר שעתיים, לילי וג'יימס עמדו ביציאה מהמעבר להוגוורטס. בצד השני לדיוקן היה מסדרון. לילי לא רצתה לעזוב עדיין. היא נשענה על קיר המנהרה מנשקת את ג'יימס. היא התרחקה, מביטה בעיניו.

"היה כיף הערב; למען האמת, היה כיף כל היום. תודה לך." היא חייכה.

"התענוג כולו שלי." ג'יימס אמר, נושק לשפתיה ועובר לצווארה. היא צחקקה. ידיו שפשפו את גבה. שניהם קיוו שזה בחיים לא יגמר.

לילי הייתה הראשונה לעזוב את המנהרה. היא הלכה חזרה לחדר המועדון ונכנסה פנימה. להפתעתה, סיריוס, רמוס, פיטר, לורה וג'ואי ישבו שם. היא חייכה והתיישבה לידם.

"מה כולם עושים פה כל כך מאוחר? כבר אחרי חצות הלילה."

"חזרנו מהריתוק שלנו ואנחנו מחכים שג'יימס יחזור. הוא לא היה למעלה וחשבנו שהוא בטח עם איזו בת." רמוס משך בכתפיו, ולילי חייכה לעצמה.

"איפה היית?" סיריוס שאל בסקרנות.

"עם ג'ורדן. למה?" היא שאלה.

"הו. לשנייה חשבתי שאת היית האישה המסתורית." כולם צחקו למשמע זה.

"כן סיריוס. שמרתי את זה בסוד כל הזמן." היא חייכה. למה הם לא מבינים? היא חשבה לעצמה.

"לא ראית את ג'יימס בחדר המועדון של הפלפאף?" רמוס שאל בסקרנות.

"לא הייתי בחדר המועדון. מצטערת רמוס." לילי אמרה מפהקת.

"נראה שג'ורדי ואת יצאתם." סיריוס חייך והיא הביטה בו.

"לילי, מה יש לך על הצוואר שלך?" לורה שאלה מעיפה את שיערה מהדרך. היא נגעה בצווארה. "לילי זאת נשיכת אהבה." לורה צחקה.

"ללילי יש סימן..." סיריוס שר, והיא גלגלה את עיניה. דלת חדר המועדון נפתחה וג'יימס נכנס.

"איפה היית?" רמוס שאל אותו כשהוא עשה את דרכו אל הקבוצה.

"ממלא את ההשעיה המחורבנת." הוא רשף.

"למה?" ג'ואי שאלה.

"פרופסור דה-לוסי אמרה שאסור לי להסתובב כל כך מאוחר. אמרתי לה שאני מדריך ראשי, שאני רשאי להסתובב בשעה כזאת והיא אמרה שאם אני כל כך חכם הוא ייתן לי השעיה למחר בלילה."

"זה מה שאתה מקבל כשאתה מתעסק עם איזו חתיכה ולא מספר לחברים שלך." סיריוס חייך.

"אל תקרא לה חתיכה. היא אישיות, לא ציפור." ג'ואי חייכה, הוא צחק ברשעות וקפץ והחל לדגדג אותה. כולם החלו לצחוק.סיריוס קפץ לאחור כשראה דמות יורדת מכיוון חדר השינה של הבנות; זו הייתה מישל.

"היי מישל, את ערה מאוחר." לילי חייכה אל חברתה.

"לא יכולתי לישון..." מישל אמרה, מביטה בסיריוס מבט שאף אחד לא שם לב מלבדו. היא התיישבה ליד לילי. "נהנית עם ג'ורדן?" היא שאלה.

"מאוד." לילי חייכה והביטה בג'יימס. "אני חושבת שזה הזמן שכולם ילכו למיטה." היא אמרה מביטה בשעון הקוקייה הגדול שליד האח. כולם נאנחו מלבד ג'יימס.

"מה שהיא אמרה, כולם למיטה!" הוא הסכים. כולם הפסיקו והביטו בג'יימס.

"מה לעזאזל קרה לך? ממתי פתאום אתה רוצה ללכת למיטה מוקדם?" סיריוס שאל מופתע.

"ובכן אתה רוצה שאני יספר לך משהו על האישה המסתורית שלי או לא?!" הוא חייך. סיריוס, רמוס ופיטר קפצו במהירות מהספות, אמרו שלום לבנות ורצו לחדר השינה שלהם. הוא נעמד שם עם הבנות ונענע את ראשו בשעשוע, ואז הוא הסתובב אליהן. "כאילו שאני אספר להם משהו." ג'יימס אמר והנחה עם ראשו לעבר חדר השינה של הבנים. לאחר מכן, חייך ועיניו נחו על לילי. החיוך השתנה כעיניו, היה בהם יותר רגש ועומק. הוא עלה אל חדר השינה שלו וטרק אחריו את הדלת.

לילי נעמדה. "בואי מישל, אני אטיך עלייך כישוף שינה." היא סחבה את חברתה במעלה המדרגות. כשהם הגיעו לשם, לילי הטילה את הכישוף על מישל, ונשכבה על מיטתה. היא הסתכלה על התקרה; היא דמיינה שהיו שם כוכבים. היא חשבה על היום שעברה. ההתחמקויות עם ג'יימס, הטיול להוגסמיד, כל זה היה יותר מהתרגשות; היה שם משהו עמוק יותר. לילי לא ידעה מזה היה, אך ידעה שזו הייתה הרגשה שלעולם לא חשה. היא נרדמה עמוק במחשבותיה.

הפרק הקודם		הפרק הבא