אשפית בזמן

לוסי שכבה במיטתה, שמחה שהיא לא חייבת לצאת באותו הרגע. חבל שכל הימים בשבוע הם לא יום שבת, הוא נאנחה.
היא יצאה ממטתה וחייכה לעצמה, נזכרת במאורעות ארוחת הערב.
***

החלק הראשון היה מביש, לילי התחילה לספר לאלבוס וג'יימס על ה'רומן' שהיא חוזה שיתקיים בין לוסי לטוניו. כתשובה לכך לוסי טפטפה טיפה מנוזל שהיה בתוך בקבוקון ששלפה מכיסה אל תוך החולצה של לילי. את הבקבוקון היא קיבלה מג'ורג' וויזלי, אשר עשה הגרלה בין אחייניו וחילק להם את הבקבוקים שהוגרלו לכל אחד. לוסי, שנחשבה כבת למשפחת פוטר, קיבלה בקבוקון.
הבקבוקון שהיא קיבלה, היה הבקבוקון שלדעת האחרים, לפחות, היה הטוב ביותר. לוסי לא הבינה מדוע.
הבקבוקון גורם למי שטופטף עליו מעט מהנוזל להגיד את מה שהשופך חושב באותו הרגע.
לוסי חייכה. היא בטאה בעיני רוחה את המילים: 'אבל ברור לגמרי שזה לא נכון, אני סתם רוצה כבר שיהיה לי חבר ואני מתפוצצת מקנאה.'
"אבל ברור שזה לא נכון, אני סתם רוצה כבר שיהיה לי חבר ואני מתפוצצת מקנאה."
פיהם של ג'יימס ואלבוס - שישבו וגלגלו את עיניהם כל הזמן שבו לילי דיברה וסיפרה על ה'רומן' הבדוי שלה - נפער לרווחה.
אם לא הייתה לנו לסת, חשבה לוסי. הפיות שלהם היו צונחים עד לריצפה.
ואז הפיות נסגרו. חיוך עלה על פניהם של ג'יימס ואלבוס. לוסי הרגישה בעיטה מתחת לשולחן. אז הם הבינו מהר, חשבה.
הם מיהרו להעביר נושא, לפני שלילי תבין את מה שהם ידעו כבר. "לוסי, לילי, אתן לא מתכוונות להכין שיעורים?"
לילי, שעדיין נראתה זועפת לנוכח מוצא פיה, מיהרה לשתף פעולה: "ביום הראשון לא מקבלים שיעורים." היא ענתה. "רק מכירים את המורים, כלומר מה הכללים והחוקים בכל שיעור ומה צפיות המורה,כלומר על מה הוא שם דגש ו..."
"נראה לי שהם הבינו," מיהרה לוסי לעצור מלילי להתחיל לצטט את מה שאמרו המורים. נראה שהיא ממש להוטה להחליף את נושא השיחה אם היא מדברת על מורים ועקרונות, חשבה.
ג'יימס ואלבוס החליפו מבטים מלאים רחמים עצמיים ביניהם. "אמרת שאין לכן שעורי בית," חזר אלבוס.
"לנו יש הר של שיעורים!" מלמל ג'יימס.
"אז אנחנו לא יודעות מה עוד מצפה לנו," אמרה לילי במתיקות.
"לא," הסכים ג'יימס.
הם נפרדו והלכו למעונות. לילי צחקה. "היה מגניב," היא אמרה.
לוסי הרימה גבה. היא לא שומעת נכון. היה 'מגניב'? אבל היא אמרה דברים שהיא לא רצתה להגיד.
"תמיד רציתי לראות איך השיקוי שלך עובד!" חייכה לילי. "זה גדול!"
תמיד ידעתי שמשהו מוזר אצלה, חשבה לוסי. צריך לשלוח אותה לקדוש מנגו.
"הלכתי לישון." היא אמרה, למרות שידעה שהשעה היא רק 21:00.
"רק תשע עכשיו!" קראה לילי. "אני אהיה ערה עד שתיים עזרה בלילה."
לוסי גלגלה את עיניה. לילי לא תחזיר מעמד אחרי השעה עשר בלילה.
"מה את צוחקת?" התגוננה לילי. "יש לי גם מכתב לשלוח לאבא ואמא ואני די בטוחה שהתשובה תגיע אליי עוד הערב ואני אצטרך לענות ואת יודעת שהתשובות לאבא ואמא אורכות לפחות גליל וחצי של קלף..."
"למה לא שלחת להם עוד כשהיינו בסיור?" הופתעה לוסי.
"אני לא יודעת איפה הינשופייה." ענתה לילי.
לוסי נאנחה. "את יודעת שאת שקרנית גרועה?"
"טוב, נו. רציתי לשים עין עלייך ועל טוניו. שאני לא אפספס משהו."
"אחד- אין בינינו רומן, הוא בסך הכל ידיד שלי. שתיים- רומן לא יכול להתפתח ביום הראשון שאת רואה מישהו. זה לא נורמלי."
לילי התעלמה מהחלק הראשון של התשובה. "זה כן יכול. מה אם אהבה ממבט ראשון?"
"אצלי זה לעולם לא יקרה."
"תמשיכי לחלום."
"תגידי, אטת תנסי בכל דרך שהיא לגרום לי להשאר ולכתוב איתך את המכתב?" לוסי צחקה.
"ברור, אחרת, מה יוצא לי מזה?"
לוסי נאנחה ולקחה דף ועט. "אבל את יושבת לידי ומכתיבה לי. אני רק אעיר היערות במקרה הצורך."
לילי הנהנה.
לאחר חצי שעה של עבודה חצי משותפת, שבה לילי מדבר וכתיבה עשרות מילים חסרות קשר, כשלוסי מתקנת אותה על כל שתיים או שלוש מילים, הם הצליחו להרכיב מכתב ובו נכתב:

לאבא הארי ואמא ג'יני היקרים:
הגענו והיה לי הרבה מה לעשות. התמיינתי לגריפינדור, אבל היה מגניב, כי המצנפת התעצבנה עליי. לוסי אומרת שזה בכל לא נחמד, אבל זה בהחלט היה משעשע. בקיצור, מגניב פה, אז אני ולוסי ישנות ביחד בגריפינדור.
אתם מתכוונים לספר לי מאיפה היא באה כבר? לוסי אומרת שאתם לא יודעים. שגם היא לא יודעת. אבל אני חכמה. היא כותבת בשבילי, אבל היא חייבת לכתוב את מה שאני מתעקשת עליו. היא לא מסכימה. אני כותבת בעצמי, למרות שיש לי כתב מכוער, את השורה הזאת: אולי היא משקרת? לוסי חושבת שזה לא נכון, אבל זה לא משנה לי. והוגוורטס גדול! אני נבחנת לקווידיץ', מותר! וגם לוסי כנראה, אבל היא לא מתלהבת כמוני!
אוהבת ונגעלת מפירוש המילה,
לילי השולטת!!!

לוסי נאנקה כשקראה בפעם האחרונה את מעשה ידיהן שלה ושל לילי. היא לא אהבה את זה שלילי קראה לה שקרנית, אבל היא הייתה יכולה לא לעזור ללילי לכתוב את המכתב ולכן היא לא יכולה לשנות אותו.
היא קשרה את המכתב לינשוף של ג'יימס ושלחה אותו לדרכו.
"מתי יהיו גם לנו ינשופים?" רטנה לילי.
"הארי וג'יני אמרו שבחג המולד נקבל, כמו שג'יימס ואלבוס קיבלו," ענתה לה לוסי.
"אז אני מחכה לחג המולד," הכריזה לילי.
"את לא מחכה לבחינות לקווידיץ'?"
"גם לזה." מיהרה לילי להוסיף.
"טוב, הלכתי לישון, תתמודדי על לכתוב את מכתב התשובה לבדך," ענתה לוסי ופיהקה. השעה הייתה רבע לעשר בלילה, או 21:45. היא כבר רצתה להניח את הראש על הכרית ולהישטף מכל הדברים המעייפים שעברה ולקום למחרת רעננה. חוץ מזה, למחרת יום שבה, היא חשבה. היא לא רוצה להיות עייפה, לקום מאוחר ולפספס את כל הבוקר.
לילי הזעיפה את פניה. "אוף." מלמלה.
לוסי עלתה למעונות, נשכבה במטתה ונרדמה.
***

היא מיהרה להביט מה השעה, וחייכה לעצמה. השעה היא שמונה בבוקר. מצוין.
גם היום זה יום חופש, חשבה לעצמה.
היא יצאה מהמעונות וירדה לחדר המועדון. יום חדש, היא נאנחה בתוך תוכה. עם כל דקה שחולפת מתבזבז הזמן להשיג תשובות. אם הגעתי להארי וג'יני בדיוק בשביל ללכת להוגוורטס, פה אני אמורה למצוא תשובות וכל דקה שעוברת צריכה לקדם אותי.
היא לא ידעה מה לעשות, אבל אז רעיון עלה בראשה. "יש!" מלמלה. "ראי ינפתא..."

הפרק הקודם		הפרק הבא