הרוחות של לוסי

פרק חמישי - חלומות במרתף חשוך

צמרמורת עברה בגבה של לוסי והיא נרתעה לאחור, "למה עשית את זה?" היא שאלה את אלבוס כשאר הדמעות זרמו מעינייה.

"א... אנ... אני לא יודע," אלבוס מלמל והסומק הציף את פניו החיוורות.

"אתה לא מבין כלום," לוסי מלמלה.

"לא מבין מה?"

"שאני רוצה למות אלבוס, אני רוצה למות."

"אני לא אתן לך."

"אתה לא מכיר אותי."

"לוסי, אני אעזור לך אם תרצי או לא," הוא אמר בכעס קל והתקרב אליה בהיסוס, מושיט את ידו כדי לגעת בפניה העדינות, "תתרחק," לוסי צרחה ויצאה מחדר המועדון ברציה, משאירה את אלבוס לבהות בחלל שבו עמדה לפני רגעים ספורים.

הדבר הראשון שלוסי עשתה הוא לנגב את פיה בשרוול חולצתה, לאחר מכן את הדמעות מעיניה ולהמשיך לתהות למה הוא עשה את זה, הוא לא מכיר אותה, בכלל לא.

"דפוק," אלבוס מלמל וצנח לאחת הכורסאות בחדר המועדון, 'למה הוא עשה את כול זה, למה הוא נישק אותה?' המחשבות הציפו את ראשו ובלבלו את מוחו בעוד הוא שוקעה לשינה טרופה מלאת חלומות מסויטים על ילדה קטנה ששוכבת ללא רוח חיים על רצפת מרתף מטונף.

לוסי שבה אל חדר המועדון בשקט לאחר שעות ארוכות, היא שמעה מלמולים מוזרים ועיניה נח על פניו העצובות והישנות של אלבוס, היא התיישבה על ספה מולו וצפתה בו ישן, עשר, עשרים, שלושים, ארבעים דקות, הזמן התערבל במוחה והעיפות כמעט גברה עליה עד ש...

"לוסי!" נשמעה צעקתו המבולבלת של אלבוס אשר קם משנתו ועיניו נחו על פניה, הוא תפס את גופה הדק והצמיד אותה אל גופו כמו ילד בן שלוש אשר מחבק את בובתו האהובה, "לוסי," אלבוס מלמל ושקע לתוך שינה רגועה יותר כשלוסי כבולה בין זרועותיו.

לאחר כמה דקות לוסי וויתרה על הרעיון של להיחלץ מחיבוקו של אלבוס ונרדמה בזרועותיו, כך עברה עוד שעה, שעתיים, שלוש של שינה רגועה, אולי אפילו יותר.

"אלבוס?!" נשמע קולו המהוסס והספקני של דן, "מה לעזאזל אתה עושה פה?!" כאשר השאלה אשר באמת עברה במוחו היא 'מה לעזאזל אתה עושה איתה?!'

אלבוס פתח את עיניו וצפה בלוסי הישנה בזרועותיו, "סיפור ארוך," הוא מלמל וחיוך נמרח על פניו.

לוסי פקחה את עיניה לאחר כמה דקות, "אלבוס..." היא מלמלה והוא השתיק אותה.

"אני לא אתן לך למות."

הפרק הקודם		הפרק הבא