סיריוס בלק

פרק הראשון אם בטא -כאפיים-כאפיים- אל ידי בילטריקס בלק המדהימה שמבטא את הסיפור
אז אין לי מה עוד להעביר.....חוץ מזה ששלמות זה מילה נרדפת לסיריוס בלק........

כעבור חודשיים מתחילת שנת הלימודים סיריוס התרגל למקום.
"רמוס הצילו!" צרחו סיריוס בלק וג'יימס פוטר כשנכנסו לספרייה בריצה, מחפשים מקום מחבוא פוטנציאלי.
"מה עשיתם הפעם?" שאל רמוס לופין , "פרופסור...פיטר...הצילו!" סיריוס ניסה להסביר כמיטב יכולתו.
רמוס גלגל עיניים ופנה אל ג'יימס, "ג'יימס אולי אתה תסביר לי?" 
ג'יימס הנהן והתיישב מול רמוס, שסגר את הספר שבידיו והקשיב." הצקנו מעט לסנייפ מסלת'רין והברון המוגעל, רוח הרפאים שלהם, ראה אותנו. הוא סיפר למקגונגל, היא תפסה את פיטר אבל אנחנו התחמקנו אז הצילו!" ג'יימס הסביר.
סיריוס התיישב ליד ג'יימס ועיקם את פניו, הוא אף פעם לא אהב ספרים, לא ספרים ולא אבק וזה כול מה שהיה בספרייה, וגם קצת רמוס.
"אני חושב שאתם צרכים להתמודד אם המעשים שלכם," אמר רמוס לשני חבריו, הם הביטו אחד בשני ואמרו באותו זמן, "לא אנחנו לא." ונכנסו מתחת לשולחן בזריזות. בתזמון דיי מדהים למעשה.
"מר לופין, אולי ראית את מר בלק ומר פוטר?" שאלה פרופסור מקגונגל, סיריוס התכווץ במקומו, הוריו כבר שלחו לו מכתב שאם הוא מקבל עוד עונש אחד אם יגרמו לו להצטער על היום בו נולד והוא באמת לא היה צריך עונש מיותר עכשיו. "אני לא יודע פרופסור, בדקת בחדר המועדון?" אמר רמוס בקול נחמד וג'יימס וסיריוס נשמו לרווחה, הוא לא הלשין אליהם. אחרי שהפרופסור יצאה מהספרייה יצאו ג'יימס וסיריוס מתחת לשולחן, ברגע שהתיישרו הם דיברו יחד, "למה לא אמרת לה?" שאל סיריוס הנדהם בדיוק כשלידו ג'יימס אמר ,"למה אמרת לה שאנחנו בחדר המועדון. היא תתבצר שם עד שנבוא!" ג'יימס היה מעוצבן כי הוא חשב צעד אחד קדימה.
"לא סיפרתי לה כי אתם צרכים ללכת אליה ולא היה לי תרוץ אחר בשבילה," ענה להם, פתח את ספרו בתנועה חדה והמשיך לקרוא.
"אין מה לעשות חבר," אמר ג'יימס לסיריוס בעודו הולך לכיוון היציאה.
אולי לו אין מה לעשות אבל לסיריוס חייב להיות משהו לעשות כיוון שעוד יומיים יוצאים לחופש חג המולד, והוריו של סיריוס היו רציניים במכתבם בנוגע לעונש.
סיריוס התעורר בבוקר היציאה מוקדם מהרגיל זה היה היום הוא הולך הביתה.
אחרי שחזר מהמקלחת הוא ראה שרק הוא התעורר, "זמן מושלם לנקמה," לחש לעצמו והתקרב בשקט על המיטה של ג'יימס.
"ג'יימס!" צרח סיריוס באוזנו הכי חזק שיכל, "החדר עולה באש!"
ג'יימס פקח עיניים במהירות ורץ מהמיטה על עבר היציאה, סיריוס צחק בקולי קולות שגרמו גם לפיטר לקום ולומר, "מה קרה?" מבולבל.
סיריוס חייך חיוך גדול ,"כלום, היום אנחנו חוזרים הביתה," שהוא הזכיר את העובדה שחוזרים לבתיהם כולם כבר היו מחוץ למיטתו שלהם ,והתארגנו.

שהם יצאו מהרכבת ליבו של סיריוס החסיר פעימה, הוריו עמדו על הרציף לפי הבעת פניהם סיריוס ידע שלא הולך להיות לא חופש קל.

הפרק הקודם		הפרק הבא