אחרי הפגישה בחדר המועדון, פנה כל אחד לדרכו. אליס פנתה לאולם האוכל עם שרלוט וסקרלט. השאר גם כן הלכו לאותו המקום, אך בזמנים שונים ועם אנשים שונים. לחברותיה אליס החליטה לא לספר כלום. זה רק יחמיד את המצב, חשבה. ארי האוכל פנו אליס וחברותיה למרתפים- ללמוד שיקויים. המרתפים היו קרים וענקיים, מאיימים. בכל פעם שנכנסו אליהם, עברה צמרמורת בגב התלמידים. אפילו בגב הגריפינדורים האמיצים ביותר. אליס וחברותיה התיישבו בשורה השנייה והביטו בפרופסור סלהגורן, שהרצה מולן על משמעות השיקויים. כולם השתעממו, כהרגלם. כל אחד נשען על השולחן, או טלטל את רגליו, או שיחק עם נוצתו, או הקפיץ את קסת הדיו, או גלגל ופתח שוב את הקלף. כל אחד היה עסוק בעיסוקו. לפתע נשמע רשרוש קל מכיוון הרצפה. אליס הסתכלה למטה. מסביב לכסאה כמו נפער חור, ומהחור הענק החלו יוצאים צמחים ענקיים, ירוקים, קוצניים, מאיימים לחנוק. אליס מיהרה לקפוץ מהכסא ולברוח, אולם אחד הגבעולים תפס ברגלה והכשיל אותה. חבברותיה פנו ישר לקרוא למשפחתה של אליס, ואילו פרופסור סלהגורן ניסה להוריד את הגבעול מרגלה. אחד התלמידים נשלח לקרוא למקגונגל בדחיפות. מקגונגל הגיעה, ואחריה אלבוס, ג'יימס, לילי, רוז והוגו. כולם ביחד הרימו שרביטים וכיוונו אותם אל הצמחים. אור חזק, לבן, סנוור את כולם, אורות יצאו משרביטיהם של הקרואים- אך לאחר שהאור התעמעם ונעלם, עמד שם רק כסא ריק. כסא שבור ברגלו הימנית הקדמית, ריק.
|