לכבוש את ליבה

לא לחשוש להגיב אנשים (רמז קל) 

קריאה נעימה!

פרק 7 ייצא ממש עוד מעט אז תחכו בסבלנות(: 

תאריך היציאה הראשונה להוגסמיד נקבע לשלישי באוקטובר. וכך, בשלישי לאוקטובר, חיכה טדי בצייתנות לויקטואר בחדר המועדון. הם קבעו ללכת ביחד לארוחת הבוקר באולם הגדול, ומשם להוגסמיד, לדייט שלהם.

למרות שיחסה של ויקטואר כלפי טדי השתפר פלאים מאז אותה שיחה, טדי עדיין הרגיש קצת לחוץ. הוא יצא עם המון בחורות, והוא ממש לא היה הסוג שמתרגש לפני דייט עם בחורה, אבל הוא אף פעם לא יצא עם מישהי כמו ויקטואר.

בשעה תשע הגיעה ויקטואר ממגורי הבנות. ברגע שראתה את טדי היא העלתה חיוך גדול על פניה והוא לא התאמץ להשיב לה חיוך. כי הוא מעולם לא ראה אותה כך.

ויקטואר נראתה שונה לגמרי מ..בכל יום אחר. את תלבושת בית הספר והבגדים השחורים והקרועים שנהגה ללבוש, החליפו היום סריג תכול ומכנסי ג'ינס צמודות. שיערה, שבדרך כלל היה קלוע לקוקו בגומייה שחורה ועבה, היה פזור היום על כתפיה. היא נראתה יפהייפיה, דבר שהקל מאוד על הלחץ של טדי.

מדהים כמה מהר עברה ארוחת הבוקר עבור שניהם וכבר כל התלמידים שחפצו ללכת להוגסמיד באותו יום היו צריכים ללכת, בליוויה של מקונגל והפרופסור פליטיק, להוגסמיד, משם התפזרו כולם ברחבי העיירה.   

"בהצלחה" אמרה אנה בעידוד לויקטואר לפני שזאת נפרדה מהשתיים כדי ללכת יחד עם טדי לפונדק "שלושת המטאטאים".

"אל תחששי לבעוט לו בביצים אם הוא מתנהג כמו שמוק" אמרה בוני.

"נתראה בערב" נפרדה ויקטואר מחברותיה ופנתה ללכת משם עם טדי.

השיחה ביניהם זרמה באופן מפתיע. הם דיברו על קווידיץ' (נושא שטדי היה בטוח שויקטואר מתעבת, אבל למעשה היא די התעניינה בזה, ואפילו היה לה ידע נרחב בנושא) עד שהגיעו לפונדק שלושת המטאטאים והזמינו שני בקבוקי בירצפת.

"מה אתה מחזיק שם ביד שלך?" שאלה ויקטואר כשראתה תיליון קטן בידו של טדי בעת שפתח את בקבוק הבירצפת שלו.

"אהה.. תסתכלי" הוא אמר והגיש לה את התליון בהיסוס.

היא פתחה אותו ומצאה בו תמונה קטנה. בתמונה נראו איש מבוגר עם שיער חום ובהיר, עיניים מלאות טוב, וצלקות על פניו, שעמד ליד אישה צעירה וחיננית עם שיער בתספורת קצוצה בצבע ורוד זועק, ושבחיקה היה תינוק קטן בעל שיער כחלחל.

"זה..." גמגמה ויקטואר.

"אני. ואבא ואמא שלי. הייתי כאן בן עשרה ימים, זה מה שסבתא אומרת" אמר טדי.

"הם נראים מדהימים" אמרה ויקטואר בכנות.

"הם באמת היו כאלו. דוד הארי סיפר לך עליהם?" אמר טדי.

"קצת. הוא שונא לדבר על הקרב על הוגוורטס, שמעתי את דודה ג'יני אומרת את זה לפלר. אבל הוא חייב לעשות את זה כל הזמן, כי הוא מרצה המון הרצאות על התגוננות מפני כוחות האופל" אמרה ויקטואר.

"הלוואי שהייתי מכיר אותם" אמר טדי, ידו סגרה על התליון. ויקטואר לא מצאה דבר לומר.

"אני מתכוון, זה לא שאני לא אוהב את סבתא אבל-"

"למה יש לו כל כך הרבה צלקות?" קטעה אותו ויקטואר במהירות.

"למי?" שאל טדי.

"לאבא שלך... כל הפנים שלו היו מצולקות" אמרה ויקטואר.

טדי נאנח השפיל את עיניו מטה.

"אף פעם לא דיברתי על זה עם אף אחד" אמר טדי והביט בויקטואר.

"בטח שלא בדייט ראשון" הוא העלה על פניו חיוך כואב.

"אתה לא חייב לספר לי. רק אם אתה רוצה" אמרה ויקטואר.

"אבא שלי...היה אדם זאב" טדי פלט אנחה גדולה.

"אף פעם לא סיפרתי את זה לאף אחד. כי...אנשים ייתיחסו אליי שונה" אמר טדי.

"וגם לא רציתי שאף אחד יגיד שום דבר בגנות אבא שלי".

"ואתה...?"

"גם איש זאב? לא. ירשתי את התכונה של אמא שלי" אמר טדי בחיוך.

"מה אמא שלך הייתה?" שאלה ויקטואר בסקרנות.

"מטמורפאגוס. זה אדם שיכול לשנות את המראה החיצוני שלו מתי שהוא רוצה בלי להתאמץ. ככה אני משנה כל הזמן את הצבע של השיער שלי" אמר טדי.

"מדליק! מה הצבע הטבעי של השיער שלך?" שאלה ויקטואר.

טדי חייך אליה, ובן רגע הפך שיערו (שהיום היה בצבע אדמדם) לשיער חום בהיר, כפי שהיה לאיש שנראה בתמונה.

"וואו" אמרה ויקטואר בהתפעלות. היא מעולם לא זכרה שראתה את טדי עם שיערו הרגיל. הוא תמיד היה בוחר בצבעים זועקים. כחול, ירוק, אדום, צהוב.

"נו מה את מעדיפה? את זה או הכחול?" אמר טדי וצבע שיערו מיד השתנה לכחול המוכר.

"אני חייבת לומר.. שאתה נראה יותר טוב עם השיער הרגיל שלך. זה גורם לך להיראות..." ויקטואר לא רצתה להודות שהמראה הזאת יותר מוצא חן בעיניה כי הוא גורם לו להיראות כל כך טוב. שונה, אחר. לא הטדי הקולני והפרוע שכולם מכירים, אלא מין טדי רגוע שמרשה לעצמו להיות מי שהוא רק בחברתה.

"גורם לי להיראות מה?" שאל טדי.

"יותר טוב" השלימה ויקטואר וחייכה לעבר טדי.

"תקשיבי...תוכלי לא לספר לאף אחד על ה..פרט הזה על אבא שלי?" אמר טדי.

"כמובן, טדי. אתה יודע מתי הוא..ננשך?" שאל ויקטואר בזהירות.

"כשהוא היה ילד. סבתא אמרה לי שהוא הוא לה שהוא לא זוכר את עצמו לפני שנהפך לאיש זאב. אבל הוא באמת היה בנאדם טוב, זה לא היה בשליטתו כל הקטע הזה" אמר טדי.

"כמובן, טדי אני לא שופטת אותך ולא את אבא שלך. אבא שלך נראה בנאדם מדהים והעובדה שהוא היה גם אדם-זאב לא משנה שום דבר בנוגע לאישיות שלו" אמרה ויקטואר ברוך.

טדי הופתע לשמוע אותה מדברת כך. הוא לא זכר שאי פעם שמע את הרוך והעדינות הזאת בקולה. היה משהו מוזר בדייט הזה. טדי מעולם לא זכר שהרגיש כל כך... פתוח עם בחורה. ולא בקטע של השתובבויות ופלרטוטים, כי זה היה הדבר שטדי הצטיין בו. אלא שהוא מעולם לא הצליח לדבר עם אף אחת על דברים כל כך רציניים, ועוד בדייט הראשון.

"את יודעת...הוא לא רצה להינשא לאמא שלי בהתחלה. הוא אמר שהוא מבוגר מדי בשבילה, שינדו אותה מהחברה כי היא התחתנה עם אדם-זאב..הוא גם לא רצה אותי, בהתחלה. הוא פחד שאני ייצא כמוהו, או שינדו אותי מהחברה כמוה" אמר טדי.

"אבל בסוף...דוד הארי אמר לי שבסוף הוא התגבר על זה. הארי תמיד אומר שאבא ואמא אהבו אותי מאוד" אמר טדי והתבייש בעצמו על כל שקולו נשמע חנוק ורועד.

אבל ויקטואר לא שלחה בו מבט מזלזל או מלגלג. וגם לא מבט מלא רחמים כמו שכל אחד היה שולח בו כנראה. היא חייכה אליו ברוך והחזיקה את כף ידו בעדינות.

"אני בטוחה בכך. הם נראים כל כך גאים בך בתמונה הזאת" אמרה ויקטואר. טדי הביט בתמונה שבתליונו. אביו שלח בו מבטים מלאי הערצה ומדי פעם ליטף את ראשו, ואמו הצמידה אותו אל חיקה, מנשקת מדי פעם את ראשו ולחיו.

"התליון הזה היה מחובר במקור לשרשרת שאמא שלי תמיד ענדה. את יודעת, לא יכולתי לענוד את השרשרת כי זה היה נראה קצת לא לעניין.. אבל אני לוקח את התליון הזה איתי לכל מקום" אמר טדי. הוא הביט בויקטואר ואז חייך והניד בראשו.

"מה קרה?" היא שאלה.

"פשוט..אין לי מושג למה אני מספר לך את כל זה. אף פעם לא נפתחתי בצורה כזאת למישהי בדייט" אמר טדי.

"אבל אני ממש שמחה שאתה מספר לי את כל זה. אף פעם לא הכרתי אותך בצורה הזאת, ו... תמיד חשבתי שאתה בחור כל כך רדוד ושטחי אבל אתה ממש לא, אתה בדיוק ההפך ממה שחשבתי עלייך. מדהים ש"ההיפוגריף הגדול" הוא מה שחיבר ביננו, נכון?" אמרה ויקטואר בחיוך מסנוור.

"כן.. נכון" אמר טדי בקול מוזר.

"אתה בסדר, טדי אחי? אתה נראה ממש מוזר מאז שחזרת מהדייט הזה. היא בעטה לך בביצים או משהו?" שאל מייקל את טדי.

השעה הייתה שעת ערב במגורי הבנים שהיו ריקים מלבד טדי ומייקל, שבחן את טדי שהיה חיוור כולו. צבע שיערו היה כחול אפרורי מאוד.

"לא... זה היה ההפך מזה" אמר טדי באנחה.

"זה היה כאילו.. אני לא יודע. ממש נפתחתי איתה. התחלתי לספר לה כל מיני דברים שככה סתם לא הייתי מספר לאף אחד. אני לא יודע למה.." נאנח טדי.

"מה זאת אומרת?" שאל מייקל.

"אתה יודע איך הדייטים שלי בדרך כלל. צוחקים, מפלרטטים, עוקצים אחד את השני.. איתה הכול היה שונה. זה היה רציני כזה, אבל לא בקטע כבד" אמר טדי.

"טוב, היא בחורה קצת מוזרה, ברור שדייט עם מישהי כמוה לא יהיה כמו דייטים רגילים" אמר מייקל ומשך בכתפיו. משום מה טדי חש צורך עז לתת בעיטה ממש חזקה למייקל לאחר ההערה הזאת.

"אבל אתה חושב שזהו? כבשת אותה לגמרי?" אמר מייקל.

"אני לא יודע. היא נראתה מאושרת כשהדייט נגמר אבל לא נישקה אותי או משהו, גם לא חיבוק... צריך לעבוד על זה עוד, זה בטוח" אמר טדי.

"אתה תשיג אותה בסוף, אל תדאג. ואז תוכל לקבל את שק האוניות הזה מהמקלון המחוצ'קן מרייבנקלו" אמר מייקל בעידוד וטפח על שכמו של טדי.

"נו, קדימה, תספרי הכול!" אמרה אנה בהתרגשות וזינקה מעלה מטה במיטתה.

"שכבתם? הלכתם מכות?" שאלה בוני בסקרנות.

"אח, בוני, איך את תמיד יודעת מה להגיד" אמרה ויקטואר בציניות.

"נו, אז איך היה?" שאלה אנה בסקרנות.

"מוזר.. אתן יודעות, ממש מוזר! דיברנו מלא, ועל דברים ממש רציניים והוא היה כזה שונה מההתנהגות שלו ליד החברים שלו.. כל כך בוגר ורציני. אהבתי את זה. הוא אפילו הראה לי את צבע השיער האמיתי שלו" אמרה ויקטואר.

"באמת?! מה הוא?!" שאלה אנה.

"חום בהיר ומקסים. הוא בכלל לא צריך את הכחול הזה אם תשאלו אותי, ואתן מדברות עם מישהי שהיה לה כבר בערך כל פס אפשרי של צבע בשיער" אמרה ויקטואר.

"אז יש סיכוי למשהו?" שאלה בוני.

"אולי" אמרה ויקטואר בביישנות.

"רק תוודאי לפני שאת הופכת את זה לקשר רציני, שהמחשבות שלו הם לא בצבע של השיער שלו" אמרה בוני. 

הפרק הקודם		הפרק הבא