התאומים פוטר

עדי הסתכלה סביב.

אולי זה בכל זאת בא מבחוץ?

ואז היא ראתה את הארי, מחייך אליה.

"מה לעזאזל?"היא חשבה

"עוד לא הבנת?" אותו הד הדהד בראשה, עכשיו היא גם הבחינה שזה קולו של הארי.

"מה הייתי אמורה להבין?" היא חשבה בתקווה שמחשבותיה יגיעו ליעדן.

"שאנחנו יכולים לתקשר ככה"

"מתי אתה גילית את זה?"

"בליל כל הקדושים, כשאני ורון חיפשנו אותך, שמעתי אותך חושבת שתוותרי על הסעודה, שהרמיוני יותר חשובה"

"איך זה עובד?"

"אני חושב שזה בגלל שאנחנו אחים תאומים."

"אז איך לא גילינו את זה עד היום?"

"חשבתי על זה כל הלילה, ונראלי שהיינו צריכים לגלות את הקשר בינינו לפני שגילינו את זה."

"אתה חושב שכדאי לספר?"

"כבר סיפרתי, לרון, הוא אמר שזה בגלל שאנחנו מיוחדים"

"העלמה פוטר, האם תואילי בטובך לספר לכולנו מה כל כך משעשע?" קולו השמנוני של סנייפ קטע את חוט המחשבה של עדי. היא קלטה שחיוך מרוח על פניה.

"אני מצטערת פרופסור, זה לא מה, זה מי!" היא ענתה בפרץ אומץ של שנייה

"ובכן" אמר סנייפ, פניו מאדימות, "מי זה?"

"הארי" היא ענתה בפשטות. "צאו החוצה! שניכם!" הם יצאו מהכיתה בראש מושפל ולאחר שיצאו גם מטווח שמיעה, פרצו שניהם בצחוץ היסטרי, שגווע רק לאחר כרבע שעה.

הפרק הקודם		הפרק הבא