מהלומות הגורל

בשעות אחר-הצהריים התכנסה האסיפה של ראשי הביתנים ובעקבות העובדה שמייק היה החניך היחיד בביתן האדס הוא ייצג את אותו באסיפה. 
"אפשר לראות שאתה ממש חשוב בעיניה," אמרה זואי בזמן שהלכו ביחד אל הבניין המרכזי בטון רכלני, "אני מניחה שגם היא מאוד חשובה בעיניך."
"מי, קריסטל?" ענה מייק, "כן, אנחנו כמו אחים."
"אבל אפשר לראות שאתם יותר מזה," היא ענתה לו כנראה שכבת אפרודיטה, היא מתעניינת ברגשות אהבה של אחרים הרבה יותר מגבול הטעם הטוב חשב לעצמו מייק בליבו.
"לא! את לא מבינה. אני לא מאוהב בקריסטל. אני אוהב אותה, ממש כמו אחות," התעקש מייק, מפנה את דבריו אל פיה של זואי, אולי כדי להימנע מעיניה שיתפסו אותו בחוסר ביטחונו ואולי בגלל שלא רצה לראות את הבעת פניה האומרת 'אתה חי באשליות'.
הם הגיעו לבניין המרכזי וראו את שאר ראשי הביתנים מחכים לאסיפה, זאת הייתה הפעם הראשונה שמייק חזה במהומת האדס השלמה הסוררת בכול אספה בביתן המרכזי לפני הגיעם של המנהלים, כירון, רייצ'ל ומר ד'.
צ'ארלי, ראש ביתן ארס, רב עם מארק, ראש ביתן אתנה, על איזה תוכנית לראות בטלוויזיה היחידה במחנה, נשיונל ג'אוגרפיק או את הסרט טרויה כשלפתע, זואי חוטפת את השלט ומעבירה לאופרת סבון. קווין, ראש ביתן הפייסטוס, מתחרה בפינג פונג עם נד כאשר צידו של קווין עולה באש, וצידו של נד קפוא לגמרי, ובן, ראש ביתן היפנוס, משמש בתור רשת בזמן שהוא ישן.
וזה רק קצה הקרחון כי עוד שאר ראשי הביתנים מדברים, מתווכחים ועוברים ממקום למקום. אבל הכי גרוע הוא המריבה בקולי קולות בין ג'ייק לבין קייטי, ראשית ביתן הרמס, על כל המתיחות שהתרחשו בין הביתנים. כל המראה הזה גרם למייק להתבונן יותר טוב בהבדלים בין האלים וילדיהם, הוא ראה את השוני הרב שבין האלות אפרודיטה והקטה, וההפכים הגמורים בין ילדיהם של ארס ואתנה.
מייק המשיך להתבונן ולחשוב על האולימפיים וילדיהם כשהופיעה לפתע ילדה אחת מולו. היא הייתה בערך בת גילו, שיערה היה שחור כמו הלילה ועיניה נצצו וזהרו כמו שמי הלילה הזרועים כוכבים בזמן ירח מלא, אך הוא לא ראה את צבען כי כאשר הביט יותר מקרוב בהן, כך הוא הרגיש שמוחו מתחיל להזות. 
"היי," היא אמרה בקול מסתורי בצורה משונה ואם זאת מעט חושש ומבויש "אני לילי, ואתה?"
לפתע מוחו של מייק עצר אך פיו הצליח לבטא את המילים. "אני מייק," רק לאחר כמה שניות של שתיקה הבין מייק שמעולם לא ראה אותה קודם לכן במחנה ובמבוכה קלה שאל אותה, "את חדשה פה במחנה? זו פשוט פעם ראשונה שאני רואה אותך."
"האמת שכן," היא ענתה "אבל תאמין לי, אני יודעת הכול על הקטע הזה של האלים מגיל 7," היא המשיכה אך מייק הבין שהיא מוטרדת ממשהו אם כי מייק לא הצליח להבין מה ובין רגע לילי הפנתה את מבטה אל בן, לשבריר שנייה לפני שהחזירה אותו אליו ושאלה "גם לך הוא נראה דואג?" 
מייק בחן את הבעת פניו של בן לכמה שניות וקבע שהוא אכן נראה מפוחד מעט. "את כן, כנראה, את צודקת, הוא באמת נראה מבוהל אבל אולי סתם היה לו סיוט, זה לא שאנחנו יכולים לעשות משהו." לאחר שהמילים יצאו מפיו מייק ראה את לילי מעוותת את פרצופה בחוסר שביעות רצון שגרם למייק לפקפק באמונתה בדבריו.
"תפוס את היד שלי," אמרה לילי ובלי לחכות להסכמתו של מייק תפסה בידו. לפתע, הוא הרגיש כאילו העולם כולו מתעוות ואז שוב חוזר לשגרה רק שהפעם הם היו במקום אחר, מקום אחר לגמרי.

הפרק הקודם		הפרק הבא