הסוס הלבן

♦ מפרד ♦

זה לא היה נראה כאילו היה לה קשה כל כך להחליט, אבל חלפו כמה שניות עד שהיא אמרה: "אממ... בסדר. נדבר".
עשיתי את עצמי אורז ועקבתי אחריה, וקצת מביך, אבל הנה היא קפצה משמחה וחייכה כשירדה.
יש!
האמת שגם אני.
וג'ורג' בטח מחפש אותי. בשנה האחרונה התרחקתי ממנו מאוד.
בחדר האוכל ראיתי אותה, עונדת את השרשרת. ממש התאפקתי לא לצעוק.
הלכתי לפינה בתחנת הרכבת וישבתי.
פינה מבודדת.
 היא הגיעה לשם, ואמרה: "פרד. אני.... אני באמת.... כאילו.... מקווה שנהיה בקשר..." ראיתי את הבושה על פניה.
"גם אני" אמרתי במהירות.
כדי לגמור את זה.
השנה עברה ממש במהירות, והמון זמן לא דיברתי עם הרמיוני במהלך השנה.

זה ממש לא קשר בריא. זה אפילו לא קשר!
אבל אני לא יכול להפסיק לחשוב. עליה.
החופש עובר כל כך לאט. ואני מפחד, לשלוח ינשוף.
אני רק מתאר כמה רון יכעס.
 ומה ג'ורג' יחשוב? והיא לא שולחת כלום, בטח מחכה שאני אשלח.
או יותר גרוע, היא לא מחכה, היא שוכחת!
שיגעתי את עצמי עד שהפסקתי להמציא ניסויים, הלכתי לישון מוקדם וקמתי מאוחר.

לא אכלתי הרבה ובקושי זזתי מהמיטה.
מה קרה לי?! אוף! אני כל כך שונא את זה.
חלף חודש וחצי ולא השתפרתי.
כשייגמר החופש יהיה הרבה יותר טוב.
כשייגמר החופש אני אלך להוגוורטס.
כשייגמר החופש... אני סוף סוף אראה את הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא