התלמידה מסלית'רין

אם אין שישה תגובות לפחות אין עוד פרק

אוכל המוות אדמונד לבש גלימת העלמות [לא של הארי, מהסוג שמתבלה] והוא יצא לסמטת דיאגון לרכוש את השיקויים, לא ממש לרכוש את החומרים אלא יותר לאלץ את המוכר להביא לו אותם. הוא נקש על קיר הלבנים שנפתח. סמטת דיאגון הייתה פחות רועשת באותו יום משום שהתלמידים כבר בדרכם לבית הספר. אדמונד נכנס לחנות המרקחות ויצא מם כעבור רבע שעה כשבידו החומרים שלהם נזקק אדונו כדי להקים לתחייה את הלורד וולדרמוט.

באמצע הנסיעה נכנסה רונה תלמידת שנה ראשונה  גבוהה בעלת שער בהיר ועיניים מרושעות. אחריה הזדנב משהו שדמה למאלפוי- סקורפיוס מאלפוי. הוא הביט בהערצה ברונה.

"תלמידי גרינפידור והפלאף, בטוח" היא הפטירה לעבר חנה ואלבוס.

 אחרי שהיא יצאה אמר סקורפיוס: "היא בטוח סלית'רינית, וגם אני".

"בטח, בטח, זה ממש לא משמח" לעג לו אלבוס.

"מה אמרת?" נהם סקורפיוס ובין רגע צצו שני בריונים קטנים. ולדימיר גויל וארתור קראב.

"כלום" מלמל אלבוס ודחף לפיו צפרדע שוקולד.

מאלפוי הצעיר יצא מהתא והנסיעה נמשכה בלי הפרעות מיותרות.

התלמידים ירדו מהרכבת, חנה ושאר תלמידי השנה הראשונה הלכו בעקבות האגריד אל הסירות כדי לחצות את האגם. המים היו רגועים והשמים השחורים השתקפו בהם. התלמידים הגיעו אל בית הספר, אחרי שכולם נכנסו לאולם והתלמידים החדשים הופנו לחדר צדדי. "גברת קגונדלה" קרא רון תוך שהוא משבש את שמה של הפרופסורית.

"מה ?" נשארה הפרופסורית רגועה.

"זה מפחיד, יש מבחן מפחיד?" הוא חזר ושאל.

"בכלל לא" אמרה גברת מקגונגל ויצאה מהחדר.

"אבא שלי סיפר לי על מבחן האבקות עם טרול" אמר בנו של רון- הוגו.

אחרי כמה דקות של ניחושים נקראו התלמידים החוששים פנימה. על שרפרף קטן עמדה מצנפת קרועה ומלוכלכת.

בפרקים הבאים על: אוכלי המוות, סקורפיוס ופרינסי., סלית'רינים, מיון. הלורד וולדרמוט וכו'

הפרק הקודם