לאהוב לנצח

היום הבנתי, באמת, עד כמה זה קשה לשכוח. אתמול, הבטחתי לעצמי לשכוח. לשכוח מבנים. מכולם. אבל בעיקר משניים. אבל כמובן, שדווקא שניהם עולים שוב ושוב במחשבות שלי.

אני כל כך מבולבלת!

אתמול, כשחזרתי לטירה, וכל מה שרציתי הוא להיכנס למיטה ולהירדם לתקופה לא מוגדרת. אבל כנראה שלגורל היו תכניות אחרות בשבילי. כנראה, מישהו למעלה, החליט שזה מצחיק לנסות לגרום לי לאבד את השפיות שלי! אני באמת מתחילה להרגיש את אותה תחושה מוזרה שהרגשתי בשנתי הראשונה כאן, כשטום רידל השתלט עלי. כאילו אין לי יכולת לשלוט על מה שקורה לי. זה לא בדיוק אותו דבר, כי פה אף אחד לא מהפנט אותי ואני יכולה לפעול לפי הרצון החופשי שלי, אבל תחושת הבלבול זהה.

עליתי לי במדרגות לכיוון מגדל גריפינדור, כשאני עוד כועסת כולי ובטוחה שהכל טריק של מאלפוי, כשהרגשתי שאני נתקלת במשהו. מישהו, ליתר דיוק. מישהו מאוד ספציפי.

"סליח... הו, ג'יני, זאת את!" שמעתי את הקול של הארי. "חיפשתי אותך! איפה היית?? תקשיבי, אני ממש מצטער. אני לא מבין מה עבר עלי! אני דפוק! אני..." ואז הוא עצר, כנראה בגלל המבט שלי.

"ג'יני? את מאמינה לי, נכון?! אני באמת מצטער! מאלפוי פשוט ניסה לעצבן אותי בזמן לא טוב..."

"אני כבר לא יודעת למה להאמין." משכתי בכתפי בעייפות.

נו, קדימה גורל, תתעלל בי עוד קצת! קדימה תגרום להארי להגיד עוד משהו מעליב. לא! בעצם, תגרום לו להגיד את הדברים הכי נחמדים שאפשר, תגרום לי להאמין, להאמין שהוא באמת לא התכוון, תגרום לי לסלוח! תעשה את זה! כן- תעשה ואז תגרום לו לשבור לי את הלב שוב! הרי זה מה שאתה מתכנן, לא?!

"ג'יני... אני... אני באמת לא יודע למה אמרתי את זה! ואני גם לא ידעתי... ג'יני אני לא ידעתי שאת מרגישה משהו כלפי! חשבתי... חשבתי שאנחנו רק ידידים!"

"היינו רק ידידים. עכשיו אני כבר לא יודעת."

"ג'יני..." הוא כמעט לחש.

לא, אני לא מרשה לך לבכות, ג'יני!!! חשבתי. לא הייתי אמורה לבכות. לא היה לי כוח לבכות! הייתי צריכה פשוט לעקוף אותו ולהתרחק. ללכת משם. לא הייתי צריכה לשמוע את הדברים שלו! המילים, שכל אחת ואחת מהן חותכת את בשרי!

"למה, הארי?" שאלתי. למה עשיתי את זה?! את באמת רוצה שליבך ישבר עוד יותר?!

"אני מצטער... אבל אני לא יודע."

"מה זאת אומרת?!"

"אני לא יודע למה עשיתי את זה. אני מניח שזה בגלל שהייתי עצבני עוד קודם, ואז עוד מאלפוי הגיע והתחיל... למה בעצם הוא עשה את זה?! הוא התחיל להגיד לי כל מיני דברים על זה שאני עיוור ושאני שובר לך את הלב. דברים כאלה. וגם הייתי מופתע... אני לא ידעתי. ו... אני מצטער, אבל די עצבנת אותי שהיית בצד שלו..."

"לא הייתי בצד שלו! הוא פשוט צדק..."

"ג'יני... אני באמת חשבתי תמיד שאנחנו רק ידידים. אף פעם לא שמתי לב... אם הייתי שם לב, הייתי אומר לך..."

"אני כבר לא יודעת מה לעשות! אני לא יודעת למה להאמין. אני כל כך עייפה מכל זה!!!" התחלתי לבכות. אני לא יודעת למה, אבל הייתי צריכה לדבר. אפילו שהוא פגע בי קודם. זה עדיין היה הארי... "עייפה מכל הימים האלה..."

"מה קרה בימים האלה?!"

"לא יודעת! אתה. מאלפוי. כבר אין לי כוח..."

"מאלפוי הוא אידיוט!"

"כן, אבל אתה פגעת בי בדיוק מידה. אולי יותר..." משכתי בכתפי, "אני כבר באמת לא יודעת!"

"מצטער... רגע, מה הוא עשה?"

"אין לי מושג! הוא פשוט התחיל להיות נחמד מידי... הוא הציל אותי קודם מעכביש ענק ו..."

"עכביש?!"

"ביער..."

"היית ב... רגע- מה!?"

"כן. אחרי מה שאמרת ברחתי לשם. עזוב. זה לא משנה! והיה שם עכביש והוא הציל אותי, וגם היה את כל מה שהוא אמר לך, אבל אני חושבת שהכל זה עוד אחד מהמשחקים שלו כדי..."

"ג'יני." הארי קטע אותי פתאום.

"מה?!"

"אני חושב שהוא אוהב אותך."

"מי?" לא הבנתי ברגע הראשון.

"מאלפוי!"

"מה?!"

"את לא רואה?!"

"רואה מה?! לא! זה הכל משחק שלו. זה מאלפוי!!!"

"יש לי שאלה- ראית אותו פעם נחמד למישהו? את חושבת שאם זה לא היה נכון, הוא היה רץ ליער כדי להציל אותך?! הרי כולנו יודעים כמה הוא פחדן!"

שתקתי. שתקתי די הרבה זמן. ובעצם, איך הגענו למצב הזה?! הרי לא אמרתי לעצמי לא להאמין לו?!

אבל זה הארי. ואני חושבת שהוא באמת התכוון להתנצלות... הארי! אותו אחד שהציל אותי מהבסיליסק פעם. אז יכול להיות שמה שהוא אמר באמת היה בלי כוונה?!

לא! אני יודעת מה זה. לא! אני לא אקשיב. ובטח שלא לשטויות בקשר לזה שמאלפוי... נו, מה שהארי אמר!!!

"אני באמת מצטערת, אבל אני חושבת שאתה מדבר שטויות!" אמרתי לו, "ואני סולחת לך, אבל בבקשה אל תגרום לי להאמין. כבר נשבר לי הלב פעם אחת בגלל בחור שחשבתי שאוהב אותי, אני לא רוצה שזה יקרה עם מישהו נוסף."

ועכשיו אתם מצפים ממני שאני אקיים הבטחות ואשכח! איך אני יכולה לשכוח בכלל כשהבחור שפעם אהבתי (כן! תתפלאו. אבל עוד בשיחה שלנו אתמול הרגשתי שבעצם... לא הרגשתי! הרגשות שלי להארי פוטר פסקו!!!) טוען שבחור אחר, השקרן, האגואיסט וה- (כל התיאורים השליליים שאפשר להדביק למאלפוי), אה- וגם האויב המושבע של הארי, אוהב אותי. מה ההיגיון פה?!

הא! מה אמרתי לגבי זה שהגורל מנסה לגרום לי להשתגע!!!

ואני באמת חושבת שהשגעון כבר לא רחוק ממני, תנו לי אולי עוד איזה שתיים שלוש שיחות איתם, ואני מגיעה אליו!

אני צריכה לדבר עם מישהו. לא עם יומן. עם מישהו שיכול גם להגיב. (ולא! שלא תעזו להזכיר את היומן של טום רידל!!!)

אליסה?

לא... היא ילדותית מידי ונדלקת על כל בחור שני שהיא רואה...

ג'ואנה?

ממש לא! מה שמספרים לה אף פעם לא נשמר בסוד...

אנג'ל?

לסבית...

סברינה?

ממש ממש לא!!

אולי עם הארי?

לא!!! אפילו שהוא זה שהעלה את הרעיון ההזוי הזה- אני לא מדברת איתו על זה!

רון?

אין מצב! הרי מדובר במאלפוי! מאלפוי!!! וחוץ מזה, למה שאני אדבר על זה עם אח שלי?!

הרמיוני?

כן- הרמיוני!!! איך לא חשבתי עליה קודם?! היא תבין. ותשמור בסוד. אני אלך לדבר איתה!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא