מסע קסום בזמן

פרק 5: מפגש מפתיע
הזמן עבר וחג המולד קרב ובא. יום הולדתה של כריסמס, יום פטירת אמה. ככל שקרב החג כך ירד מצב רוחה של כריסמס.
"כריסי, למה את מדוכדכת כל כך? יש לך יום הולדת עוד מעט," אמר רייבן.
"כן, אבל זה גם יום הפטירה של אימא שלי," אמרה כריסמס.
"היא הייתה רוצה שתשמחי ביום ההולדת שלך." כריסמס לא יכלה להשיב על זה.
בשבת האחרונה לפני חג המולד התקיימה יציאה להוגסמיד. כריסמס לבשה מכנס ג'ינס שנצמד לרגליה הארוכות וסוודר בצבע שחור שהחמיא לה מאוד. שערה היה אסוף בזנב סוס מאחורי ראשה. "איך אני נראית? " שאלה כריסמס.
"נפלא, רק דבר אחד," אמר רייבן. היא הביטה בו בשאלה. רייבן אחז בגומייה שאספה את שערה ומשך. שיערה החום גלש גל אחרי גל על כתפיה.
"מושלמת, עכשיו רק חסר לך חבר," הוא אמר בחיוך.
"זה קצת בעייתי," אמרה כריסמס.
"למה? " שאל רייבן.
"אני אהיה בת שמונה עשרה בחג הקרוב, וכולם כאן בני שבע עשרה ומטה," אמרה כריסמס.
"ממש קטנים בשביל האישה הבוגרת," אמר רייבן בלעג.
"אוף, שתוק כבר, ריי," אמרה כריסמס.
הם יצאו להוגסמיד הלבנה. השלג ירד בלילה אך פסק בשעות הבוקר כך שיכלו לטייל בלי לחשוש מסופת שלגים. "את יודעת, לא סיפרתי לך מה קרה ברכבת אחרי שהלכת להחליף בגדים," אמר רייבן.
"קרה משהו מעניין?" שאלה כריסמס.
"היה לי וויכוח עם ג'ף ההוא על הצורה שהוא הסתכל עלייך, וטום התערב לטובתי, כלומר לטובתך," אמר רייבן.
"באמת?" היא שאלה בסקרנות.
"כן, אני חושב שהוא מעוניין בך, או שלפחות עוררת בו משהו," אמר רייבן.
"אתה חושב? הוא לא נראה לי אחד שיתעניין בגריפינדורית," אמרה כריסמס.
"אולי תתקרבי אליו בצורה הזאת? זה יכול לעזור למטרה שלנו," אמר רייבן.
"רייבן! אני לא אעשה משהו שפל כל כך! הוא ילד, הוא עלול ממש להיפגע ואז הוא לא יתקרב לאף אחת," אמרה כריסמס.
"טוב, בסדר, רק הצעתי," אמר רייבן. כריסמס השתתקה. היא לא סיפרה לו שטום עורר בה משהו.
לפתע מצאו את עצמם מול טום בכבודו ובעצמו. עיניו של טום נפערו מעט כשהבחין בה, אך הוא שמר על הבעה שלווה כתמיד.
"איפה ג'ף?" שאל רייבן.
"במרפאה, חולה," אמר טום בחוסר עניין. כריסמס בחנה את פניו החיוורות, היה ברור לה שמשהו מטריד אותו.
"הכול בסדר? " שאלה כריסמס.
"כן, בסדר," אמר טום. לו ידעת כמה את מטרידה את המחשבות שלי, חשב טום. היא חייכה אליו.
"טוב, ביי," אמרה כריסמס והם החלו להתרחק.
"היי! את נשארת בהוגוורטס בחופשה? אתם התכוונתי," שאל טום.
"כן, טום, נתראה," אמרה כריסמס והם המשיכו בדרכם.
"אמרתי לך! הילד מאוהב בך," חייך רייבן.
"שתוק, ריי, בוא ניכנס "לשלושת המטאטאים", נשתה בירצפת או משהו," אמרה כריסמס. הם נכנסו לפונדק שהיה חמים ומלא ומצאו לעצמם שולחן פינתי.
"חכה רגע, אני אביא בירצפת," אמרה כריסמס. הוא הנהן למרות שלא ידע מה זה בירצפת.
כריסמס חזרה תוך זמן קצר עם שני בקבוקי בירצפת.
"זה טעים," אמר רייבן. כריסמס צחקה. "לפחות את צוחקת קצת, כי ברור לי שאת לא מרוכזת רק בי," אמר רייבן.
"מה? " שאלה כריסמס בבלבול.
"את לא מקשיבה לי בכלל, זה ממש מעליב," אמר רייבן. מחשבותיה נדדו לטום. היא נאנחה. "אני לא מאמין! יש לך רגשות כלפיו!" אמר רייבן.
"כלפי מי? " שאלה כריסמס.
"טום! " לחש רייבן.
"אל תדבר שטויות," אמרה כריסמס. היא לא התכוונה לוותר בכזאת קלות.
"עזבי את התוכנית, לך יש רגשות כלפיו וברור שהוא מאוהב בך עד מעל הראש ולא מעניין אותו בכלל העובדה שאת מגריפינדור, אז מה אכפת לך לתת לו הזדמנות? " שאל רייבן.
"פשוט לא! ובוא נחזור כבר לטירה, נמאס לי להיות כאן," אמרה כריסמס ויצאה בזעם מהפונדק כשהיא טורקת את הדלת אחריה.
"כריסי! חכי לי!" קרא רייבן, אך היא התעלמה ממנו והגבירה את קצב צעדיה. היא הפנתה את ראשה לאחור וצעקה, "עזוב אותי! אני רוצה להיות לבד!"
"תיזהרי את תתנגשי ב- טום" ניסה רייבן להזהירה, אך הוא איחר. היא התנגשה בטום ונפלה עליו.
"לעזעזאל!" היא מלמלה בכעס.
"שלום גם לך," אמר טום ועבר למצב ישיבה כשהוא אוחז אותה בזרועותיו. מחשבותיו התערפלו כשהוא שאף את ריח הבושם שלה אל אפו. הוא הביט בעיני התכלת המלאות זעם. הוא קרב את שפתיו אל אוזנה ולחש, "את מאוד יפה כשאת כועסת," הבעת פניה התרככה והיא הביטה בו בסקרנות. הוא נעמד ועזר לה לקום על רגליה. "ביי," הוא אמר הניף את שרביטו ונעלם, במקומו ריחף ערפל כחול.
רייבן הגיע למקום בריצה. "היי, נפגעת? " שאל רייבן. היא הזעיפה את פניה.
"לא, אני בסדר," היא אמרה בשקט.
"לאן נעלם טום?" שאל רייבן.
"לא יודעת, הוא עשה כישוף שאני לא מכירה," אמרה כריסמס.
"תגידי הוא נישק אותך?" שאל רייבן.
"מה?! " היא קראה בזעם.
"ראיתי שהוא התקרב אלייך, לא ראיתי מה הוא עשה," הסביר רייבן.
"ברור שהוא לא נישק אותי, למה שיעשה זאת?!" היא שאלה.
"חשבתי שכבר סגרנו את העניין הזה שהוא מטורף עלייך," אמר רייבן.
"ריי," אמרה לפתע כריסמס.
"מה? " הוא שאל.
"שתוק!" היא אמרה בכעס ורצה לטירה. הוא נאנח והלך בעקבותיה.
כשכריסמס נכנסה לאולם הכניסה היא הופתעה לראות את טום נשען על הקיר. "טום," היא אמרה.
"כן, זה השם שלי," אמר טום בלעג קל. לעג שהסתיר היטב את מערבולת הרגשות שהתחוללה בליבו מהרגע שנכנסה כריסמס לאולם הכניסה. היא הביטה בו בזעם ועלתה במדרגות.
"איילים מרחפים," צעקה כריסמס לתמונה של האישה השמנה.
"לא צריך לצעוק! וחוץ מזה הסיסמא שונתה."
"לעזעזאל! " צעקה כריסמס.
"מה זה? אין צורך לדבר כך," אמרה לה האישה השמנה.
"הסיסמה היא פעמוני חג" נשמע לפתע קול מוכר. כריסמס הסתובבה.
"נכון מאוד" אמרה האישה השמנה.
"מאיפה אתה יודע?" שאלה כריסמס.
"שמעתי את אחד המדריכים המפגרים שלכם למטה מדבר על הסיסמאות," אמר טום.
"אתה ממש נחמד."
"בגלל שאמרתי שהם מפגרים? זה נכון," חיוך נפרש על פניו של טום.
"את נכנסת או לא?" שאלה האישה השמנה.
"לא!" צעקה כריסמס.
"תפסיקי לצעוק! אני שומעת אותך!" אמרה האישה השמנה וסגרה את הפתח.
"למה אתה עוקב אחרי?" פנתה כריסמס אל טום.
"מי עוקב אחרייך? אני בדרך למרפאה לבקר את ג'ף," אמר טום.
"להזכירך המרפאה נמצאת חמש קומות למטה מכאן," אמרה כריסמס.
"אז אני לא בדרך למרפאה, בסדר? בא לי לעקוב אחרייך," אמר טום.
"לך לעזעזאל!" אמרה כריסמס. היא פנתה אל האישה השמנה בכעס, "פעמוני חג!" היא כמעט ועברה בפתח שמאחורי התמונה כשחשה משיכה חזקה בזרועה. טום סובב אותה כלפיו והצמיד את שפתיו לשפתיה. היא כעסה והשתוללה, אך הוא לא הרפה ממנה. לשונו פסקה את שפתיה וגלשה אל פיה משתלבת בלשונה. כריסמס לא התנגדה לו יותר, וברגע שנענתה לו ניתק ממנה ורץ משם כשהוא משאיר אותה נטועה במקומה.
"הוא נישק אותך!" קרא רייבן שהגיע לשם באותו הרגע.
"כן, הטיפש הזה נישק אותי בכוח!" אמרה כריסמס בכעס.
"בכוח?" שאל רייבן.
"כן, בכוח! לא רציתי שהוא ינשק אותי! " אמרה כריסמס.
"אני דווקא חושב שנהנית ושאת כועסת כי הוא ברח לך באמצע," אמר רייבן.
"רייבן!" היא צעקה בכעס.
"פעמוני חג," אמר רייבן ונכנס לחדר המועדון של גריפינדור כשהוא משאיר את כריסמס לבדה מול הפתח שנחסם על ידי התמונה.
כריסמס לא הסכימה לדבר עם רייבן במשך כל היום ובערב היא לא הלכה לאכול באולם הגדול, אלא נשארה לבדה בחדר המועדון. המחשבות התרוצצו בראשה והכי הפתיע אותה שהיא גילתה שמה שרייבן אמר בעצם נכון. היא מעוניינת בטום והיא לא רצתה שהוא יעצור את הנשיקה.
באותו הזמן טום שוחח עם מספר תלמידים מהשנה השביעית בסליתרין.
"נו, אז מה אתה אומר? בא לך להצטרף אלינו? לפעולה נגד הבוצדמים?" שאל אחד מתלמידי השנה השביעית.
"לא היום, אולי פעם אחרת," אמר טום. מחשבותיו היו נתונות אך ורק לכריסמס. טום הפנה את ראשו לשולחן גריפינדור, היא לא הייתה שם.
"מה יש לך מהגריפידורים שאתה מסתכל לשולחן שלהם כל רגע?" שאל ג'ף. גברת פומפרי שיחררה אותו מהמרפאה בטענה שהוא בסך הכול מצונן.
"סתם לא חשוב," מלמל טום. הייתה לו הרגשה שהלילה הוא יזכה לראות את כריסמס באגם.

בחצות כריסמס ירדה אל המדשאות המושלגות של בית הספר והלכה בשקט אל האגם. מישהו כבר היה שם, אך היא לא ראתה אותו, הוא הסתתר בצללים. הפעם היא התיישבה על השלג הרך חובקת את ברכיה. טום הביט בה. היא נראתה לו עצובה, כואבת. הוא התלבט אם לגשת אליה אך באותו הרגע בו החליט שכן להתקרב, כריסמס נעמדה ופשטה את הפיג'מה שלה וכך, עירומה לגמרי, היא קפצה אל מי האגם הקרים כקרח. היא צללה פנימה ונשארה מתחת למים עד שריאותיה צרבו מרוב מחנק.
כעבור זמן מה שבו שחתה במי הקרח יצאה כריסמס מהמים ונעמדה מחוץ לאגם, עירומה, רטובה ורועדת מקור. היא עצמה את עיניה מסתגלת לקור כשלפתע חשה במגבת רכה וחמה מכסה את גופה הרטוב. קולו המוכר לחש באוזנה, "אל תיבהלי, זה רק אני, טום."
היא הסתובבה והביטה בו. עיניה נראו לו אדומות ממי האגם או אולי מבכי? הוא לא ידע.
"זאת הפעם הראשונה שאתה רואה אותי פה? " שאלה כריסמס בקול שקט. "
לא, אך זאת הפעם הראשונה שידעתי בוודאות שתבואי לפה," אמר טום.
"ובפעם הקודמת?" שאלה כריסמס.
"הייתי כאן לפנייך, אבל את חלפת על פניי ולא ראית אותי," אמר טום. היא השתתקה והסיתה את מבטה. הקור הכאיב לגופה העדין ותקף אותה.
טום התיישב מתחת לעץ והושיט אליה את ידו העטויה כפפה. "בואי אליי," הוא לחש. היא לא ידעה מה היא עושה או למה, אך היא ניגשה אליו ונתנה לו למשוך אותה אל חיק זרועותיו. היא ישבה בין רגליו מצונפת, נצמדת אליו, שואבת את חום גופו. הוא ליטף את כתפה והיא נרתעה, מצטמררת.
"מצטער," הוא לחש והסיר את הכפפה מידו. הוא ליטף את כתפה החשופה בידו החמה. היא גילתה שלא אכפת לה כלל שהוא ראה אותה עירומה, היא פשוט רצתה להיות בזרועותיו.
"את בסדר?" שאל טום.
"לא," אמרה כריסמס בקול חנוק. הוא הניח אצבע מתחת לסנטרה והפנה את פניה אליו. בידו השנייה מחה את דמעותיה ונשק ברוך על שפתיה. ליבו פעם בקצב מהיר. הוא החליק את לשונו אל פיה והיא נענתה לו, מנשקת חזרה. לשונה השתלבה בלשונו ויצרה אצל שניהם תחושת ריחוף וחום. היא הרחיקה את ראשה בעדינות כשהיא צוחקת ובוכה גם יחד. הוא העביר את אצבעו במורד אפה.
"אל תבכי, רוצה אולי לספר לי מה לא בסדר? ואם לא אז לפחות תתלבשי כדי לא לקפוא למוות," אמר טום בחיוך.
היא צחקה ולקחה את הפיג'מה בידה. "תעצום עיניים," אמרה כריסמס.
"למה? כבר ראיתי אותך עירומה, פעמיים," אמר טום.
"נכון, אבל זה היה כשאני לא מודעת לנוכחות שלך, עכשיו אני מודעת לה, תעצום עיניים," אמרה כריסמס.
הוא צחק ועצם את עיניו. טום חש כיצד היא חומקת מבין זרועותיו, ושמע את רשרוש הפיג'מה שלה כאשר לבשה אותה, ועוד לפני שהספיק לפקוח את עיניו חש בה מזדחלת אל בין זרועותיו. הוא חייך ונשק על אפה.
"ספרי לי, מה מטריד אותך?" שאל טום.
"השבוע יהיה חג המולד," פתחה כריסמס.
"נכון, וחג המולד זה טוב בדרך כלל," אמר טום.
"זה יום ההולדת שלי," אמרה כריסמס. הוא הביט בה בפליאה. "וזה יום הפטירה של אימי, היא מתה בלידה שלי."
"מצטער, עכשיו אני מבין את... את הכאב שאת חשה," אמר טום.
"איך?" לחשה כריסמס.
"הסתכלתי עלייך כשבאת היום, נראית... כואבת, מיוסרת," אמר טום.
"כי אני לא יכולה להימנע מהמחשבה שהיא מתה באשמתי," אמרה כריסמס בקול חנוק.
טום ליטף את ראשה. "אני מכיר את ההרגשה הזאת, גם אימא שלי מתה כשילדה אותי."
שתיקה שררה ביניהם. משב רוח קריר העביר רעד בגופה.
"בואי נחזור לטירה, קר מדי ואני לא רוצה שתחלי," אמר טום. היא הנהנה. הם נעמדו. פתקית נשרה מגלימתו של טום. כריסמס הרימה אותה וקראה, עיניה מתרוצצות על פיסת הקלף. טום החוויר. בפתקית נכתב בכתב קטן:
טום,
הלכתי למפגש של תלמידי השביעית,
אני כבר מת לפגוע בבוצדמים...
אני אספר לך הכול מחר
ג'ף

כריסמס נחרדה. הם מתחילים, בעוד זמן קצר הם יסיתו גם את טום לזה, רק שאותו הם יהפכו למנהיג, לוולדמורט. המחשבה על כך החרידה אותה. "זה סתם," מלמל טום ולקח את הפתקית אל כיסו.
"היית במפגש כזה?" שאלה כריסמס.
"לא, זה הראשון היום," אמר טום. הוא הביט בה ומצא אותה מוטרדת. "תקשיבי, זה רק ג'ף, שיעשה מה שהוא רוצה, זה לא קשור אליי, אל תחשבי על זה, בסדר?" אמר טום וליטף את לחיה. היא הנהנה אך לא יכלה להפסיק לחשוב על זה.

הפרק הקודם		הפרק הבא