שי- נשף

'לתת לזמן לשפר את המצב', התבררה כשיטה לא יעילה כל כך. זה, לפחות, מה שמאז החליט כשבוע לאחר הנשף. הוא וגיא לא דיברנו מאז, והקשר ביניהם רק הלך ונהיה מוזר. אבל מה כבר יכול היה מאז לעשות?! הוא לא יכול לבוא אל גיא ולהתנהג כאילו הכל רגיל, לא אחרי מה שקרה, ולדבר על זה איתו בכלל לא בא בחשבון!

וחוץ מזה, זאת קצת בעיה להסביר למישהו משהו שאתה לא מבין בעצמך! והבעיה- מאז פשוט לא הצליח להבין!!! פשוט לא הצליח לחשוב על סיבה הגיונית למה עשה את מה שעשה!

הרי מאז  ידע עם מי הוא רוקד, ידע ששיזאו היא לא באמת בחורה, ושזה בעצם החבר הכי טוב שלו! אז למה?! למה הוא היה צריך לנשק אותו?...

הם צריכים לדבר. מאז חייב לדבר. הוא חייב להשלים עם גיא. חייב להסביר לחבר הכי טוב שלו שכל זה היה רק טעות איומה ושהוא לא צריך לדאוג. הוא צריך לנסות להחזיר הכל למה שהיה!

כי מאז צריך את גיא. הוא צריך אותו. הוא לבד כבר שבוע ומרגיש שהוא לא יכול לסבול את הבדידות הזאת יותר!

אז מספיק כבר לדחות את השיחה הזאת! אמר לעצמו מאז. הוא החליט ללכת ולדבר איתו. הרי הם בכל זאת החברים הכי טובים, לכל הרוחות! הוא החליט ללכת אליו ולנסות להסביר. זה לא אמור להיות קשה כל כך! אולי במהלך השיחה הזאת יתבררו כמה דברים.

אבל מה... מה מאז יגיד? איך הוא יתחיל את השיחה? מה אומר בן אדם לחבר הכי טוב שלו, לאחר שבוע שהם התעלמו זה מזה?! ויותר גרוע- מה אומר בן אדם לחבר הכי טוב שלו, לאחר שבוע שהם התעלמו זה מזה בגלל שאותו בן אדם בערך נישק את אותו חבר?!

הולי שיזאו!!!

ומה... מה עם ההסבר לא ישמע משכנע? מה עם גיא לא יאמין לו? מה אם הוא כל כך נגעל ממנו שלא ירצה להשלים?

מה אם המצב לא יצליח לחזור למה שהיה?

ומה יקרה אם הוא לא ירצה לדבר בכלל...?!

מאז החליט שלא לחשוב על זה.

הרי זה גיא! החבר הכי טוב שלו. הרי זה לא יכול להישכח רק בגלל טעות קטנטונת!!!

גיא אמור היה גם התגעגע אליו, נכון?? מאז היה אמור להיות חסר לו, נכון?!

הרי אין מאז בלי גיא! זה מה שתמיד אומרים.

זה תמיד גיא ומאז, מאז וגיא- הוא לא יכול לשכוח את כל זה... נכון?!

מאז עצר לפני שביל הכניסה לבית של ההמדונים. הוא נשם שתיים- שלוש נשימות עמוקות. זה עכשיו או לעולם לא! החליט.

אבל מה אם גיא לא בבית?! מה עם הוא יצא שוב להציל את העולם... בלעדי??

'אוקי. אל תחשוב על זה. פשוט תפסיק!!!' פקד מאז על המוח שלו, שנייה לפני שנשם עוד נשימה עמוקה וצלצל בפעמון הדלת.

***

"גיא!!!" גיא שמע את אמו קוראת לו. הוא היה עסוק בדיוק בקריאת הקומיקס החדש של ת'ור.

"מה?!" הוא צעק. למה תמיד מפריעים לו בחלק הכי מותח?!

"מאז כאן!"

הו. מאז. חשב גיא.

הוא ידע למה מאז הגיע. הבין למה.

מעולה!  הוא חשב בסרקזם, פשוט שיריפיק! ועכשיו אני גם במתח ואני לא אדע אם לוקי הצליח לעבוד עליו או לא!!!

"גיא...?"

זה שקראו בשמו הסתובב בבהלה, מביט בחברו שנכנס לחדר.

"היי." הוא ענה קצרות.

"של מה הקומיקס?" מאז שאל, מתקרב באיטיות ומתלבט אם להתיישב על המיטה על יד גיא, או להישאר לעמוד. ראו שהוא נבוך. טוב, זה לא שמצבו של גיא היה טוב יותר.

"ת'ור."

"אה! זה הזה עם לוקי?"

"כנראה..." גיא ענה, מנסה להתנהג רגיל. השיחה הזאת הייתה נראית כמעט רגילה! כמעט.

"קראתי... הסוף ממש מפתיע!" מאז נראה מעט בטוח יותר בעצמו, "אהבתי את החלק שלוקי צורח 'אני המפלצת שהורים מספרים על...'"

"עוד לא הגעתי לשם..."

"הו."

ואז השתררה שתיקה.

"אמממ..." ניסה מאז, אבל אז נעצר.

גיא המשיך להביט ברצפה, מתופף על ברכיו בעצבנות.

הם המשיכו לשתוק.

"תפסיק!" ביקש מאז, "די."

גיא הפסיק, מרים את מבט מופתע.

"אני..." מאז גירד את עורפו, "אני רציתי לדבר..."

"דבר."

"גיא!"

"מה?"

"למה אתה מתנהג ככה?!"

"מתנהג איך?!"

"ככה. מרוחק..."

"אני?! אתה זה שהתעלמת ממני שבוע..."

"גם אתה התעלמת ממני!"

"כי... מה רצית שאני אעשה?!"

מאז שתק כמה דקות, "לא יודע..."

"מצטער... לא התכוונתי לריב..."

"אני זה שאמור להצטער, יודע?!"

"למה?" גיא לא הבין לרגע.

"הנשף..."

"מה... הו! זה."

"יאפ."

ואז הם, כמה מפתיע, המשיכו לשתוק.

"אז..." ניסה שוב מאז.

"אז, מה?"

"אז אנחנו בסדר... אתה לא כועס עלי?"

"למה אני צריך לכעוס?!"

"תפסיק כבר לשאול את זה!!!"

גיא הסמיק, "אבל..."

"בגלל שנישקתי אותך!"

...

...

"גיא...?"

...

"גיא!"

"מה?!"

"אתה שותק!"

"אסור לי?!"

"לא ענית!"

"מה אני בדיוק אמור לענות?!" גיא נראה מעוצבן. הוא קם והתקרב כמה צעדים, נעמד ממש מלפני מאז, "לענות שכן? שאני כועס?! או להגיד 'לא, לא אכפת לי שנישקת אותי'!' הוא הגביר את קולו נראה ממש מאיים. "כי זה ממש נורמלי ואין לי שום בעיה עם זה שהחבר הכי טוב שלי מנשק אותי פתאום!!!"

"וזה שאתה בעצם שיזאו זה מאוד נורמלי ובסדר!" מאז קם גם הוא, לא מתכוון לוותר.

"אני לא בחרתי בזה!!!" גיא ממש צרח.

ואז הם הבינו משהו.

הם עמדו קרוב. ממש קרוב.

וברור שזה לא הלך להיגמר טוב...

הפרק הקודם		הפרק הבא