מכתבים מחיים אחרים

פרק רביעי באותו היום!!! וואו, מרשים...

אני ממש מבקשת מכם להגיב - זה נחמד לדעת שמישהו מתעניין במה שאת כותבת.

קריאה מהנה!

הארי גומר לקרוא. הוא סוגר את היומן, ומחזיר לי אותו בחיוך עצוב.

כולם שותקים.

"זה לא עזר לנו," מציינת לילי בשקט. אני מתאפקת שלא לקפוץ עליה.

"בסדר." טדי קם על רגליו. "אני חושב שעלינו לגמור עכשיו. אני והמנהלת צריכים ללכת, ואני בטוח שגם אתם, לונה ונוויל."

הפרופסור לאבגוד מהנהנת בראשה.

"אתה צודק, טדי." קולה דק ועדין, ואני מצטערת שלא דיברה עד עכשיו.

"רוז." טדי פונה אלי. "אני מציע שנמשיך במהלך החופשה. כרגע כולנו עסוקים בבחינות."

אני פותחת את פי כדי למחות, אך הארי מזהיר אותי במבט.

"רוזי, טדי צודק. כולכם עסוקים עכשיו, וגם אנחנו. ניפגש ביום השני של חופשת הקיץ שלכם, בבית שלנו."

טדי, מקגונגל, לונה לאבגוד והפרופסור לונגבוטום יוצאים מהחדר.

"ניפגש בחדר, רוזי," אומרת לי איזבל, ויוצאת גם היא, יחד עם אלבוס.

לאט לאט יוצאים כולם, מלבד הארי וג'יני. אני שמחה שהם נשארו איתי.

"ניפגש בקיץ." ג'יני מחבקת אותי, ופונה ללכת.

"רגע," אני קוראת אחריה. היא והארי פונים בחזרה אלי.

"אבא שלי ביקש שלא אבוא אליכם הקיץ," אני מספרת. "אבל קשה לי להיות אצלנו. תוכלו…?"

הארי מבין את כוונתי מיד.

"אני אבקש ממנו שירשה לך לבוא, רוזי," הוא אומר. "אל תדאגי. נאסוף אותך ברציף, יחד עם לילי והבנים."

אני מחייכת. "תודה."

"להתראות, רוזי." שניהם מחבקים אותי, ואז יוצאים. לפתע אני שמה לב, שדומיניק עדיין נמצאת בפנים, וקוראת ספר.

"את עדיין כאן!" אני אומרת בהפתעה. דומיניק מרימה את ראשה מהספר, ומחייכת כשרואה אותי.

"כן, רוזי. חיכיתי לך," היא אומרת בפשטות. "לא דיברנו הרבה זמן, ואני מתגעגעת אלייך. השתנית."

אנחנו יוצאות יחד מחדר הנחיצות, ומתגנבות לעבר המגדלים.

"זו הפנייה שלי," אומרת דומיניק בהתנצלות. "ניפגש בקיץ, רוזי."

"כן," אני אומרת. "ניפגש בקיץ."

הפרק הקודם		הפרק הבא