אהבת אמת

הארי עטה את גלימת ההיעלמות ורץ בכל כוחו. הוא חמק לתוך חדר הנחיצות שנייה לפני שהדלת נסגרה, והחניק קריאת הפתעה גדולה.

דולורס אמברידג' עמדה מול דראקו מאלפוי בחיוך מסופק.

חדר הנחיצות לבש צורה של מפקדה משוריינת.

הארי שם לב שצ'ו נמצאת בתוך ארון שדמה לארון מומייות קטן עם רצועת בד לתלייה על הכתף, בין אמברידג' למאלפוי. היא הביטה סביב, מתרשמת.

"כל הכבוד, דראק. אני מאוד מרוצה מבן הסנדקות הקטן שלי." דראקו חייך חיוך יהיר, ואז חיוכו התפוגג והתחלף בחשש.

"את לא תפגעי בה, נכון?" הוא שאל בדאגה, והארי התמלא גל זעם ובהלה.

דראקו כן היה מאוהב בצ'ו.

אמברידג' נאנחה. "אני לא מאמינה שאתה ופוטר מאוהבים באותה ילדה. אבל אתה צודק בבחירתך. צ'ו טהורת דם, ממשפחת קוסמים עשירה ומשגשגת. הפגם היחיד של משפחתה הוא שמשפחת צ'אנג היא המשפחה טהורת הדם  היחידה שכולם בה התמיינו לרייבנקלו. חרשנים." היא פלטה נחרת בוז צפרדעית במיוחד.

"תגיד, הילדה התנגדה?" פניו של דראקו קדרו. "היא אמרה שהיא בחיים לא תהיה החברה שלי ושהיא אוהבת את הארי, ואחרי שהיא שמעה את התוכניות שלנו היא הראתה לי בכעס את התליון הארור שפוטר הביא לה-"

"דראקו מאלפוי!" אמברידג' נראתה כמו צפרדע אדומה וזועמת. "אתה סיפרת לה את התוכניות של הוד מעלתו אדון האופל?!" דראקו הסמיק כולו. אמברידג' התנשפה בכעס.

"טוב, עכשיו-" היא התחילה להרים את הארון של צ'ו כשדראקו קרא: "אוה לא, סנדקית יקרה. קודם - את מביאה לי את הסחורה."

אמברידג' צמצמה שתי עיני צפרדע קטנות - כמו של הדוד ורנון - חשב הארי. היא פלטה מלמולי אי שביעות רצון ואז שלפה תליון כסף עם השם צ'ו, בצורת חצי לב, ולקחה את התליון של צ'ו.

היא החלה לכשף, כשהארי קלט מה היא עושה. הוא התאמץ בכל כוחו, שלף את שרביטו וחשב בראשו: "שתק!"

אמברידג' הייתה עם גבה אל הארי, ומאלפוי סקר את קיר החדר הנגדי להארי. השניים לא ראו את הסילון שטס בדממה אל אמברידג'.

הצפרדע קפאה.

הארי ידע שאין לו הרבה זמן. הוא הניח את הארון על כתפו, לקח את התליון ופתח את הדלת בדממה.

הוא הספיק לראות את מאלפוי - שהתחיל לחשוד בגלל הדממה המוזרה, מסתובב אל אמברידג'.

הארי רץ בכל כוחותיו אל מגדל גריפינדור. בדרך, הוא יכול היה לראות את עיניו של אוייבו הותיק מתרחבות בהתעה ואת פיו נפער.

כל רעש קטן הקפיץ אותו, והוא כל הזמן חשב שהוא שומע צעדי ריצה הולכים ומתקרבים, כשהיו אלה בעצם צעדיו שלו.

הוא לחש את הסיסמא למגדל, וטס אל חדרו. רק כשהיה שם הרגיש בטוח.

הוא לא היה עייף, והבין שזה יעורר חשדות מיותרים אם יסחב בבוקר ארון קבורה כשצ'ו בתוכו, לכן יצא בזהירות מן החדר והלך למשרד של פרופסור מקגונגל.

מקגונגל ישבה במשרד שלה לבדה ועלעלה בטפסים.

הארי הוריד את גלימת ההיעלמות, ומקגונגל פלטה צווחת הפתעה.

"הארי! כלומר, פוטר! מה?-" היא השתתקה ועיניה נפערו כשראתה את ארון הקבורה.

הארי גולל בפניה את הסיפור, מלבד המילים שתיארו את העובדה שמאלפוי מאוהב בצ'ו, והתליון הכסוף.

מקגונגל הביטה בו בתדהמה. היא שלפה את שרביטה ונופפה בו. כמו מחלל האוויר הופיע שלט ענקי ועליו הכתובת: "צ'ו חזרה!" ומתחתיו סיפור כיסויי שלם שהארי בקושי הספיק לקרוא לפני שהשלט נעלם.

מקגונגל נאנחה. "שכפלתי את השלטים, והם עכשיו תלויים על לוחות המודעות של ארבעת הבתים ובעוד כל מיני מקומות... חיי זקנו של מרלין, פוטר! עדיין לא פתחת את הארון?! יכול להיות שצ'ו נחנקת שם בפנים!"

הארי מיהר לפתוח את הארון, ואכן - צ'ו הזדקפה והשתעלה. היא חיבקה את הארי וייבבה.

מקגונגל השתעלה במבוכה. "ובכן, צ'ו - אסור שיתגלה הסיפור האמיתי. משרד הקסמים ישתמש בחומר הזה כדי לסגור את בית הספר." הארי נאנח, וצ'ו הנהנה.

הארי וצ'ו יצאו מהמשרד תחת גלימת ההיעלמות. הארי עצר באחד מהמקומות הסודיים והפרטיים שגילה.

ואז סיפר שוב את הסיפור, הפעם בלי להשמיט פרטים. צ'ו ייבבה, והארי נישק אותה ברוך.

הם התחבקו הרבה זמן, ואז הארי ליווה את צ'ו אל חדר המועדון של רייבנקלו וחזר למגדל גריפינדור. 

הפרק הקודם		הפרק הבא