רוז?

״אני אבוא מחר בשמונה״ הוסיפה רוז והלכה לכיוון מיטתה כדי להחליף לפיג׳מה.

ושנייה לפני שנכנסה למיטה ענתה לאליס הלחוצה.

״ורוד ולבן״.

יום למחרת רוז הבריזה מכל שיעוריה ויצאה מהחדר רק בשמונה בערב כדיי ללכת לפגישה שאליה התחייבה לבוא.

בפגישה כולם היו לחוצים, ובמיוחד סקורפיוס שכנראה ההצחלה של נושא הנשף הייתה תלויה עליו.

בין בחירת מפיות ואישור הגעת הדברים לעוד שלושה ימים רוז לא באמת עשתה כלום,

היא קישקשה על המחברת ציורי נוצות או פרחים והציעה מדי פעם רעיון כדי שיחשבו שהיא אכן חלק מהפגישה.

בסוף הפגישה כולם מיהרו החוצה לכתוב ולשים את הדברים, כוולם חוץ מרוז.

וסקורפיוס,

שנשאר גם הוא משום מה.

״אז איך את מרגישה?״ שאל אותה בזמן שהלכו במסדרון.

״נפלא״ ענתה לו בטון מזויף להפליא.

״אני שמח״ אמר לה.

״אז אם מי את הולכת לנשף וויזלי?״ שאל בזמן שהסתכל על הרצפה ושיחק בחולצתו,

הוא ניסה לגרום לזה להישמע שאלה סתמית, אבל רוז ידעה טוב ממנו.

״אני לא מתכוונת ללכת״ ענתה לו.

״לא הזמינו אותך אה?״ הקניט אותה למרות שהוא חש רק הקלה למשמע הדברים.

״מאלפוי, זה שלך אין בת זוג לא אומר שלכולנו אין, ואם היית מתכוונת ללכת אז זה היה עם זאק״

״השביעיסט?״

״כן״

״תזהרי איתו״ אמר בנימה מגוננת.

״אני ילדה גדולה מאלפוי. לא צריכה שתגונן עליי״

״רק תזהרי כי פעם באה אני אולי לא אהיה שם לקחת אותך למרפאה״ אמר ובזאת ירד בגרם המדרות לכיוון מועדון סלית׳רין במרתפים,

בעוד שרוז עלתה לכיוון חדר המועדון שלה.

שלושת הימים הללו עברו מהר וכעת מצאה עצמה רוז בחדרה לבד,

10 דקות לפני תחילת הנשף מוקפת בשמלות שמהם הייתה צריכה לבחור.

העניין הוא שלפני כחמש דקות נכנס לחדרה זאק הלבוש בחליפה ומתחננן בפניה שתבוא איתו לנשף,

הוא הבטיח לה שהיא תהנה איתו, שיהיה לה לילה כמו שהייא אף פעם לא חלמה.

ודי בכנות, הוא היה נראה חתיך למדי בחליפה השחורה המחויטת שלו.

אז חברותיה לחדר הביאו לה את כל שמלותיהם הנותרות.

רק כדי לראות את רוז וויזלי הדיכאונית ושחורת השיער לובשת שמלה.

לבסוף בחרה רוז שמלה, התארגנה, וירדה לחדר המועדון כחמש דקות לפני תחילת הנשף.

מיותר לציין שהיא נראתה מדהים.

לא היה ידוע מה גרם לה לשינוי הפתאומי.

האם זה היה שערה המסורק, האיפור העדין שעל פניה או השמלה השחורה עם התחרה אשר לבשה בהצטיינות.

מיותר גם כן לציין שכל יושבי חדר המועדון היו נדהמים גם הם.

ובמיוחד זאק אשר זכה לכבוד של להיות בן זוגה של היצור היפיפיה שהגיע לחדר המועדון.

הם ירדו לכיוון האולם הגדול וזכו לכמה מבטים נועצים שאינם הבינו מי זאת הילדה בעלת שמלת התחרה השחורה.

למרות דעותיה הקדומות רוז די נהנתה עם זאק.

אולי זה היה שילוב האלכוהול ששתתה עם החברה הנעימה של זאק שגרמה לה לחשוב בחיבת יתר כלפיו.

הם הלכו הצידה, שיכורים למחצה ומאושרים.

ועשו את כל מה שבן ובת נורמלים היו עושים במצב הזה.

היא לא חשבה על סודה, או על ההשלכות של המעשים שלה.

רק על חיבוקו המחמם של זאק ועל שפתיו הרכות הנגעו בשלה.

הם עמדו ככה כמה זמן, מנותקים לגמרי מהעולם כך שלא שמים לב למבטים הנעוצים בהם, בעיקר מבטיו של ילד בלונדיני אחד.

הם החליטו ביחד החלטה אילמת לעלות לחדרה של רוז, שהיה בתקוה, ריק.

בדרכם לחדרה חיסלו עוד חצי בקבוק והספיקו להיות שיכורים כלוט.

כאשר הגיעו לחדרה המשיכו במעשיהם ואף עשו עוד יותר.

פעימות ליבה של רוז מיהרו ומי יודע מה היה קורה אם אלבוס לא היה בדיוק נכנס לבדוק מה שלומה,

מבטו היה מופתע ומהר מאוד השתנה לכועס כאשר הבין מה קורה.

הוא העיף את זאק מהחדר ולקח אליו לחיבוק את רוז.

״מה לעזאזל רוז את עושה?״ אמר בטון דואג.

״נהנית״ ענתה לו בליווי של ציחקוק.

״אני לוקח אותך למטבח,

את זקוקה לכוס קפה הגון״ אמר והרים אותה על רגליה.

הם הלכו ביחד לכיוון המטבח, היא בזיגוגים ואלבוס מנסה לעזור לה.

בדרך למטבח נתקלו במאלפוי שהיה עובר בשקט אם לא הייתה צועקת לו רוז.

״אה סקורפיוס חברי, רואה! בסוף הגעתי לנשף ונהניתי אפילו עד שהמשבית שמחות הקטן הזה הגיע״

אמרה בצחקוק ועשתה פרצוף עצוב כאשר דיברה על אלבוס, משבית השמחות שלה.

״אני שמח״ ענה לה במהירות וכמעט רץ הרחק מהם.

בפעם האחרונה שהוא ראה את אלבוס הזהיר הוא שאסור לסקורפיוס להתקרב לרוז יותר.

רוז שתתה ביחד עם אלבוס את הקפה וחזרה לחדרה טיפה יותר פיכחת.

היא נכנסה למיטתה והלכה לישון.

בבוקר התעוררה רוז בזמן לשיעור בשעה השלישית ולכן הלכה היא בנונשלטיות לכיוון החממה.

היא נכנסה לחממה לבושה ברישול ומפהקת.

פרופ׳ לונגבוטום הכניס אותה לכיתה בזמן שהיא ראתה את כל שאר התלמידים עומדים בזוגות מול צמחים משונים.

הפרק הקודם		הפרק הבא