נעל הזכוכית המכושפת

לא היו הרבה תגובות לפרק הקודם.

מצטערת שלא אהבתם...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"הן פשוט התחילו לצחוק," אני אומרת, "עלי, זאת אומרת, לא איתי,"

אנחנו מדברות כבר זמן רב.

"זה פשוט נורא," מרצינה ג'יני את פניה, "איך גדלת בבית כמו זה?"

אני מושכת בכתפיי, "אני לא יודעת".

דלת התא נפתחת.

"צפרדעי שוקולד? עוגיות קדרה?" שואלת בעלת עגלה עמוסה בכל טוב.

"חבילה של צפרדעי שוקולד וסוכריות ברטי בוטס, תודה" מבקשת הרמיוני בחיוך

ונותנת לאישה מעט מטבעות כסופים.

"חסר לך גוז אחד, יקירתי," היא אומרת לה, הרמיוני מושיטה את ידה, אך היא עוצרת אותה.

"לא נורא," היא מחייכת ופונה לצאת מן התא, "מי כבר שם לב לגוז אחד?"

והיא יוצאת.

"היא נראית נחמדה," אני אומרת.

"כן..." אומרת ג'יני. הרמיוני פותחת את חבילת השוקולד,

ושתיהן לוקחות. "מה איתך, אלה?" שואלת הרמיוני ומושיטה לי צפרדע.

"מה אלו הדברים האלה?" אני שואלת בגועל. אני לא אוכלת צפרדעים.

"צפרדעי שוקולד," אומרת ג'יני וצוחקת.

"צפרדע שוקולד?" אני חוזרת אחר דבריה. "זה אכיל?"

ג'יני והרמיוני משתפכות מצחוק, ומושיטות לי.

"כפי הנראה, כן," הרמיוני מחייכת, "וזה די טעים"

אני לוקחת. הן מביטות בי.

"מה? אני כל כך מעניינת?" אני צוחקת ונוגסת בשוקולד.

ג'יני מביטה בעניין בקלף אשר מוחזק בידה.

היא מרימה את מבטה.

"איזה קלפים קיבלתם?" היא שואלת.

אני בודקת בגב האריזה.

"אלבוס דמבלדור" אני קוראת ומרימה את ממבטי אל עברן,

"זה המנהל, לא?"

הרמיוני מהנהנת, "זה מה שקראתי, לפחות," היא מחייכת.

"ומה אלה?" אני שואלת אותן ומצביעה אל עבר שקית צבעונית.

'סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים'.

"תפתחי," צוחקת הרמיוני.

היא וג'יני מחליפות מבטים משועשעים.

אני פותחת, ולוקחת סוכרייה זהובה.

"אוי, לא," אני משתנקת, "שעוות אוזניים"

ג'יני והרמיוני צוחקות בקול,

בזמן שאני מביטה בהן במבט נעלב.

"הגענו!" 

נשמעת קריאה מרחוק.

אנחנו מביטות בחלון. 

שלום, הוגוורטס.

"דמיינתי את זה קטן יותר," אני אומרת.

ואנחנו צוחקות.

הפרק הקודם		הפרק הבא