במשך אלף שנים

תודה לבטא שלי katherine221

מקווה שתאהבו יצא פרק ארוך...

-------------------------------------------

"ויסקי אש, ויסקי אש מתוק וקריר שמחמם את הגוף בשניות -זה חברו הטוב והנאמן ביותר של האדם", הרמיוני מלמלה לברמן המשועשע ושתתה כוס נוספת.
זה היה אותו פונדק שבו היא שתתה בלילה שרון הציע לה נישואים, 'רון, רון האידיוט וויזלי', חשבה הרמיוני במרירות.                            
היא ידעה שאין לה זכות לכעוס בזמן שהיא עצמה לא הייתה נאמנה לקשר שלהם בצורה רגשית, אבל הוא בגד בה בזמן שהם היו ביחד.
הוא טען שזה קרה מזמן ,בטעות ומאז לא קרה כלום וחש רגשי אשמה נוראיים אבל הוא לא חשב לספר לה.

"את בהחלט יודעת לשתות הרבה הרמיוני", הברמן אמר בחיוך פלרטטני תוך כדי ניקוי הבר.                    
"איך אתה יודע איך קוראים לי?", הרמיוני שאלה על פרצופה הייתה הבעה רגוזה וראשה שהחל לכאוב מעט נח על שתי זרועותיה.                  
הברמן הביט בה ספק מבולבל ספק מחייך.                                                                                                                
"את סיפרת לי יקירה", לחש הברמן כשתקרב אליה, החיוך שעטה על פניו היה זהה לחיוך שהייתם מצפים מהזאב הרע לעטות בזמן שהוא עוקב אחר כיפה אדומה. 
 "היא לא פנויה קניס", אמר קולו של דראקו מאלפוי שנשמע לצידה, הרמיוני הרגישה זרוע חמימה עוטפת את כתפה.                                    
היא נאלצה להסתכל על שלושת הדמויות המגונדרות להפליא של דראקו מאלפוי יושבות על הכיסא לצידה וזזות עד שמצאה את המקורי.            
"בשום פנים ואופן לא!", הרמיוני אמרה בזמן שדחפה את דראקו ממנה אך היא יצרה תגובה הפוכה בכך שכמעט נפלה מהשרפרף דבר שגרם לדראקו  לתפוס אותה חזק ולהצמיד אותה קרוב יותר אליו.
שניהם בהו זה בעיניים של זו עד שקניס משך את כתפיו אמר "אם אתה אומר מאלפוי" ועזב לשרת לקוחות נוספים.
 שניהם התנתקו זה מזה "למה אתה כאן פרצוף תחת?", הרמויוני כיחכחה בגרונה וקרבה לשפתה את הכוס שהתמלאה באורך פלא.
 "התאוששות מארוחת ערב משפחתית", דראקו חייך וחטף מידה את הכוס שהספיקה לגעת בשפתיה אך לא יותר מזה ושתה אותה בלגימה אחת וצורבת.
הרמיוני נזכרה בארוחות המשפחתיות שלה, שתי הוריה היו קובעים עם כל הדודים והיו הולכים למסעדה נחמדה עם אוכל בריא שלא גורם יותר מידי לנזקים לשיניים 

עכשיו בקושי היא ראתה מישהו מהם, הוריה עדיין היו באוסטרליה, הם זכרו אותה אבל הם נהנו שם יותר מידי מכדי שיהיה לה את הלב לומר להם שיחזרו בשבילה.  
"דראקו הקטן לא נהנה בארוחת הערב עם כל קרובי המשפחה טהורי הדם שלו?" קולה של הרמיוני הכיל נימה מאוד נקמנית.                            
היא לא הוציאה את העצבים על רון כשגילתה, היא לא צעקה או בכתה, איך היא יכלה? הם כבר נפרדו אבל היא עדיין הרגישה זועמת ודראקו הוא מישהו מספיק טוב בשביל שתוכל להוציא עליו את העצבים, נכון?. 
דראקו הזעיף את פניו לרגע ואז החזיר את חיוכו המקסים בזמן ששתה עוד כוסית של ויסקי אש "תתעדכני גריינג'ר טוהר דם זה לא באופנה מלפני שנתיים". 
"אומר המאלפוי", אמרה הרמיוני בציניות היא הסתכלה עליו לרגע קט. בגדיו היו שחורים עם קמצוץ של צבע כסוף פה ושם, יחד עם שיערו הזהוב זה היה דבר ששיווה לו מראה של ירח מלא בלילה זרוע כוכבים.
החיוך היה עדיין תקוע על פניו אבל הרמיוני ידעה להבין טוב יותר מזה, קריאת אנשים היה אחד מיני דברים רבים שהיא הייתה טובה בהם, עיניו היו קרירות מעט כאילו מחשבותיו היו במקום אחר.
"אז ספר... מה קרה בארוחה?" הרמיוני שאלה בקול רך ומתחשב שהפתיע את מאלפוי זו הפעם הראשונה שהיא הראתה כלפיו רגש שהוא לא זלזול או טינה.
מאלפוי בלע את רוקו, פה נראה לי יותר מתאים:כיום הוא שנא לדבר על משפחתו, בניגוד לתקופה שבה היה בהוגוורטס, שם נהג להתרברב על בייתו והוריו המוצלחים. 
 עכשיו משפחתו נראתה עכשיו בעיניו נוראית כל כך, אך הוא עדיין אהב אותה.

 הסיבה לשינוי בצורת מחשבותיו הייתה מריה.

ישר אחרי מלחמת הקוסמים השנייה הוא הרגיש צורך חזק להעלם ולשכוח הכל, לפחות עד שהוגוורסט תחודש ואז הוא יוכל להשלים באופן נכון את שנת הלימודים השביעית שלקתה בחוסר ידע מוחלט.                                              
הוא בחר במקום לא צפוי למדיי, עיירה קטנה ומוגלגית שנמצאת במקום מרוחק כל כך מלונדון, הוגסמיד או בייתו הענקי.
הוא שנא שם הכל בהתחלה, את הדירה ששכר, את האוטובוסים השוממים שנסעו ממקום למקום ואת המשרה בחנות ספרים מקומית, שלאחר זמן לא רב הוא מצא באופן מפליא דיי נחמדה.
ככל שהזמן עבר הוא החל לחבב יותר דברים - הוא אפילו היה מחייך ומנופף לשלום לשתי נערות אסייתיות ומקומיות שהיו מכנות אותו או-פה (oppa*) כל פעם שהיו רואות אותו, אבל עדיין קול קטן בתודעתו צעק לו 'איך אתה מעז מחייך למוגליגיות מטונפות?!, מה אבא שלך היה אומר?'.
 איכשהו הקול הזה נעלם בפעם הראשונה שראה את מריה, נערה נמוכה מעט, עם שיער שטני ועיניים ירוקות.
הוא הפיל בטעות ספר שהחזיק כשראה אותה מחייכת בפעם הראשונה בזמן שהסתכלה על ספר מסוים בחנות.
מריה לא הייתה יפיפייה, אך היה בה משהו שמגנט אותו אליה. העובדה שהיא הייתה מוגלגית נראתה זנוחה וטיפשית מכדי שתמנע ממנו לנסות לאהוב אותה ולדעת עליה יותר.
 

הנשיקה הראשונה שלהם התרחשה בלילה גשום. היא נכנסה רטובה לחנות חסרת אונים מהקור, הוא הביא לה מגבת מדירתו שהייתה סמוכה לחנות וייבש את שערה.
הוא לא יכל לעצור את עצמו מלבהות בשפתיה כשטיפות הגשם עדיין זלגו עליהם. זה לא היה ברור מי נישק את מי ראשון, היא הרוממה על קצות אצבעותה והתקרבה אליו בזמן הוא רכן לעברה והצמיד אותה
לחיקו בחיבוק צמוד, הנשיקות הסתמיות שהיו לו עם בנות אקראיות בהוגוורסט לא השתוו למה שהרגיש כשנישק את מריה באותו זמן.
הנשיקה האחרונה שלו איתה הייתה ביום שבו הציג בפניה את הוריו בביתו, הוא נישק אותה בדיוק לפני שנכנסו.                                                                                                                                    
אז היא כבר ידעה מה הוא, הוא סיפר לה הכל אפילו את העובדה שהיה בצד הלא נכון וששנא אנשים כמוה.
הם נכנסו ולא עבר זמן רב עד שהיא ברחה משם כשדמעות יוצאות מעיניה, אביו שפוטר ממשרד הקסמים נהג לשתות יותר מידי בימים ההם סיפר לה מה הוא היה עושה לאנשים כמוה אילו הייתה לו את האפשרות, למען האמת הוא פירט לה בחיוך אכזרי כל לחש ולחש בזמן שנרקיסה, אימו של דראקו הרגישה לא נוח כלל עם כל הסיטואציה אך לא אמרה דבר.
הוא ניסה לדבר איתה אבל היא לא יכלה להסתכל על פניו מבלי שתרגיש פחד ממה חשבה שהוא יכול לעשות לה, אז הוא עזב וחזר שבור לב מהעובדה שהנערה הראשונה שאהב פוחדת ממנו או יותר נכון ממי שהוא היה.
אותו לילה שבו ראה את הרמיוני בבר היה הלילה שבו קיבל את הזמנת חתונה שלה מצורפת למכתב שבו כתוב בנימה ידידותית ומתנצלת שהיא מקווה שהוא יופיע להכיר את ארתור, בעלה העתידי.

"אבא שלי החל לצעוק עלי בגלל שהמחלקה שאני עובד בה היא לא ראויה לי", מאלפוי לחש בגיחוך "הוא ביקש, יותר נכון ציווה שאשנה מחלקה", דראקו הוסיף בקול מריר.
"זה לא נחמד מצידו", הרמיוני לחשה וניסתה להבריח את כוס הויסקי המלאה של דראקו מידו ללא הצלחה.                                            
"אני יודע שהוא רק דואג לי, הסדנדרטים שלו לנוחות שונים משל אחרים אבל הוא רק רוצה את הטוב ביותר בשבילי".                                  
"רוב ההורים הם כאלה", הרמיוני אמרה ברציניות שלא מתאימה למצב השתוי שלה "אפילו אם הוא מאלפוי", הרמיוני משכה בכתפייה והסתכלה על דראקו שפניו הרצינו.                                                        
היא חשה צורך נואש לעודד אותו אז היא החלה לעשות את הפרצופים המוזרים שביותר שהעלתה בדעתה- הוצאת לשון וכיווץ עיניים , הבעה ילדותית על ייתר המידה ,הבעה שהרמיוני זכרה שגילוריי לוקהארט עטה כשניסה להראות מושך.
דראקו פרץ בצחוק שאליו גם היא הצטרפה וכתוצאה מכך שהם במקום מלא שיכורים כולם החלו לצחוק, דראקו אחז בידה של הרמיוני שהייתה קרובה אליו בפתאומיות וגרם לשניהם להופיע בביתו בסלון, חדר שהרמיוני לא ביקרה בו.

 "יש לך שתייה פה?", הרמיוני שאלה, העובדה שהיא הייתה בבית שלו לא הפריעה לה כמו הרצון לשתות וויסקי אש עד שהיא תקיא. דראקו חייך בערמומיות "לא, זה הסיבה שהתעתקנו לכאן".
שתי ידיו נפתחו והוא הסתכל סביבו ובהה בה "אין לי שתייה בבית אלכוהליסטית שכמותך, המקום שהיחיד שתוכלי למצוא וויסקי אש כרגע זה השפתיים שלי". 
הוא ליקק את שפתיו כמו ילד קטן שמנסה להתגרות בכך שהוא אומר 'לי יש ולך אין', הרמיוני בהתה בו בכעס ואז רעיון מטופש עלה במוחה, כזה שיגרום למאלפוי להקיא ולה להתנקם בו.
"מה אתה אומר!" היא צעדה צעק אחד קרוב אליו "על השפתיים שלך אהה?" היא התקדמה עוד צעד כך שהם היו פנים מול פנים משניהם נדף ריח חזק של אלכוהול
"מה את מתכננת לעשות הרמיוני?" דראקו מבוהל מעט זז צעד קטן לאחור, זו הייתה אותה ההבעה היא עטתה על פניה כשהיא החטיפה לו אגרוף בשנה השלישית.
היא התקדמה לעברו כך שלא היה מרחק בין שניהם כורכת את זרועותיה על צווארו ומנשקת אותו נשיקה חטופה שבכולה דראקו לא זז והיה קפוא.היא הוציאה לעברו לשון
"זו נקמה", היא חייכה אבל לא הצליחה לתפוס את מבטו של דראקו.    
"הרי מה יותר גרוע בשביל סלית'ריני מפונק בעל דעות קדומות על מוגלגים חוץ מלהיות במגע אינטימי עם משהי שהם מחשיבים לנחו-"

   "אמרתי לך כבר" דראקו התפרץ לדבריה מתוסכל "אני השתנתי" הוא אמר בכעס בעודו תופס את זרועה הימנית  ומתחיל לנשק אותה, מעמיק את הנשיקה יותר ויותר.
שני ידיו על פנייה, בעוד ששניהם נופלים לכיוון הספה, יד אחת מונעת את כל כובד משקלו עלייה.
כשהוא התנתק מפניה והיא הסתכלה עליו בעיניים פעורות אך ישנוניות "אתה צודק" היא אמרה תוך כדי פיהוק גדול "לשפתיים שלך יש באמת טעם של וויסקי". 

-----------------------

* הערה אופה (oppa) - מילת חיבה בקוריאנית שבחורות אומרות לגבר שגדול מהן  שהוא אח שלהן או שהן מחשיבות אותו לידיד

אשמח לתגובות/ הערות  / ביקורות                                                                          

הפרק הקודם		הפרק הבא