שאלות

טוב אז היי, מצטערת אם הסיפור התדרדר קצת. אני בתקופת לימודים ומנסה כמה שאני יכולה, קריאה מהנה!


-------- 

"הרמיוני, כמה זמן עוד נשאר לך...?" 
הארי לא יכל להשלים את המשפט. הוא לא עיכל שהרמיוני תמות בעוד מספר ימים. 

"חמישה ימים." היא אמרה בשקט.

"טוב, רון קום. זה קשה לשנינו. הרמיוני- בחמישה ימים האלה את חוזרת להוגוורטס ופה נגשים לך את כל מה שרצית,"
אמר הארי בביטחון, אבל עדיין בעצב. 

"כל מה שרצית היה שנישאר ביחד. אפילו אם נהיה ברוגז, אז נישאר ביחד. נלמד ביחד, הכל ביחד. לכן אנחנו נלך היום בלילה לקומה השישית. הקומה הכי מסוכנת שיש בהווגורטס." אמר הארי בחצי-חיוך, והרמיוני חייכה אליו בבטחה. 

"הרמיוני, את לא אוהבת להפר את החוקים, אם את זוכרת." 
אמר רון והסתכל עלייה מלמעלה עד מטה בעצב.

"באמת?" שאלה הרמיוני. 

"כן, באמת." אמר רון וחייך קצת. 

"את רוצה לחזור להוגוורטס?" שאל הארי. 

"אני אשמח."

וככה הסתדרו להם שלישיית חברים הכי טובים, עד הלילה.
------------ 

"טוב, הרמיוני. אני ורון יוצאים בגלימת ההיעלמות- את יוצאת בשעה 10:05 ואנחנו עולים ביחד לקומה השישית."
אמר הארי וחייך.

"בסדר." אמרה הרמיוני וחייכה. 

"אה, הארי אני יכולה לספר לך משהו?" שאלה הרמיוני בחשש.

"כן, בטח. מה זה?" שאל הארי. 

"רון באמת היה חבר שלי?" היא שאלה בלחיים סמוקות. 

"כן." 

"ומה אם-אם אני מתחילה לפתח אליו רגשות?" שאלה. 

"הרמיוני, אתם המון זמן ביחד, זה טבעי. אולי תהיו ביחד שוב?" שאל הארי. 

"אבל, הארי, בעוד כמה ימים כבר לא אהיה פה ו-ואני לא רוצה להיקשר אליו יותר מדי." היא אמרה, פניה נפולות. 

הארי קפץ עלייה בחיבוק.

"הארי-הכל בסדר?" היא שאלה. 

"אני לא יכול לעכל את העובדה שלא תהיי פה יותר. את החברה הכי טובה שלי, הרמיוני." הארי אמר בעצב.

הרמיוני מחתה כמה דמעות דולגות מעינייה, וחייכה במקצת. 

"אני- אומנם מכירה אותך הרבה זמן אבל אני לא זוכרת, הארי," היא אמרה. 

"אבל אני מרגישה שגם אלייך נקשרתי." היא אמרה בחיוך עצוב. 

"אנחנו אוהבים אותך הרמיוני." 

"וכך גם אני." 

--------------------

הפרק הקודם		הפרק הבא