המלך הקטן

לקראת סוף החופש, רגולוס עמד לאבד תקווה. מצד אחד הוא חיכה להוגוורטס בקוצר רוח, ומצד שני סיריוס החדש לא השתנה. אחרי היום ההוא כשסיריוס נתן לו לשמוע רחמים, הוא נעלם מחדש.

ביום האחרון של החופש זה היה כמעט ברור בראשו שסיריוס לעולם לא יחזור.

בשעת לילה מאוחרת, רגולוס קרא בעזרת האור החלוש שהגיע מהרחוב דרך החלון. הקירות הישנים גנחו ונאנקו סביבו, כמו רוחות רפאים אבודות ומבולבלות.

הוא היה מפוקס בקריאה כך שהצלילים לא הפריעו לו, עד שהיה מאוחר מדי. הוא שמע בקושי את ידית הדלת מסתובבת וסגר את הספר במהירות, מחביא אותו מתחת לשמיכה ומעמיד פני יושן.

"שמעתי את זה," הוא שמע גיחוך מוכר. "שוב קורא בלילות, הא? אמרו לך שזה לא בריא לעיניים."

"סיריוס?" הוא שאל בשוק ועלה חזרה לישיבה.

"אני מניח שאני לא אמור לשאול אם אתה ער," הוא אמר בשקט ונכנס לחדר, סוגר את הדלת אחריו.

הוא התיישב על קצה המיטה והביט ברגולוס בחושך, עיניו מחזירות את אור פנס הרחוב שמחוץ לחלון. "מחר הוגוורטס," הוא אמר.

"היום הוגוורטס," תיקן רגולוס והצביע על שעון קטן לצד מיטתו. "כבר אחרי חצות."

"נכון." החיוך של סיריוס, מלא שיניים לבנות, קרן מעט בחשיכה. "תקשיב, רג," הוא החל לומר והניח את ידו על הברך של אחיו. "אני מצטער."

"מצטער?"

"נו, אתה יודע... הייתי טיפש החופש. כלומר, לא שמתי לב אליך והייתי עם פרצוף חמוץ מספיק כדי לגרום לבן שלוש לבכות. די טיפש."

"הוא בן ארבע עכשיו," ציין רגולוס.

"אתה תמיד חייב לתקן אותי?"

"אתה רוצה להמשיך לטעות?"

סיריוס נאנח והתקרב לאחיו, הוא הניח זרוע על הכתף של רגולוס. "זו התחלה חדשה רג."

"כן."

"אתה יודע מה יהיה ממש נחמד?" הוא שאל, ורגולוס הניד בראשו. "שתתמיין לגריפינדור. תחשוב על זה; אני ואתה באותו בית, רחוק מהמשפחה, נחזור להיות האחים שהיינו צריכים להיות."

רגולוס הרגיש את הלב שלו נקרע לשניים, אבל לא היה בטוח אם הוא מאושר שסיריוס אומר את זה או שהוא מתעב את הרעיון.

"אתה יודע, אם תרצה... מתמיינים עם מצנפת כזו ששמים לך על הראש והיא מחליטה לאן אתה מתאים. אתה תמיד יכול לבקש ממנה משהו."

רגולוס הנהן קצרות.

"אבל אני אהיה גאה בך לא משנה באיזה בית תהיה. אני יודע שהייתי אח רע... זה עומד להשתנות. זה חוזר להיות אנחנו, אוקיי? האחים בלק לנצח."

רגולוס הנהן שוב, הנהון קטן ומהיר.

"זה האח שלי!" אמר סיריוס בלחישה רועמת והפיל את רגולוס חזרה לשכיבה בגדגדוגים. רגולוס התאפק בכל כוחו לא להשמיע צלילים ובכל זאת להוריד את סיריוס ממנו.

"טוב, כדאי שתלך לישון," אמר סיריוס לבסוף, כשהשניים מסדירים את נשימתם. "אמא עוד תתפוס אותך."

שוב סליחה על הכתיבה והאורך [אולי אם תתחילי לכתוב טוב באורך נורמלי לא תצטרכי להתנצל, חשבת על זה?!] שאש.

הפרק הקודם		הפרק הבא