חצי פוסידונית

אנבת':

במשך כמעט שעה היה שקט. אוריון התקדם, וכולם ישנו. הייזל ופרנק ישנו זה על זה והיו נראים כל כך חמודים. אנבת' שלא הצליחה להירדם הייתה שקועה במחשבות על ההתרחשויות המהירות. פוסידון שמופיע, המסע למצוא את אנני, ההורים של פרסי שנחטפו. היה לאל הזה מעט זמן להספיק לחטוף את פוסידון... משהו הטריד אותה, הרגשה שאמא של פרסי ניסתה לרמוז להם משהו.

"פייפס", היא לחשה וטילטלה את ידה כדי שתתעורר.

"מה?"

"את יכולה לכריח את העורבנים המלשנים לחזור על מה שאמא של פרסי אמרה?"

הם חזרו, בפקודתה של פייפר, על דבריה של סאלי.

"אוי לא,"אנבת' חשבה.

"מה קרה?" ניקו שאל. טוב, אולי בטעות היא אמרה את זה בקול.

"תקשיבו רגע, אני יודעת איזה אל אנחנו הולכים לפגוש. פרנק, קטניס, מזל שאתם איתנו".

"זה ארס?" שאל פרנק, "לכן מזל שאני פה? כאילו, לא מתחשק לי להילחם עם אל המלחמה, בלי שום קשר לזה שהוא אבא שלי".

"כל עוד זה לא אבא שלי... זה בסדר", אמר גייסון.

"הכי גרוע זה להיות מול אבא שלי," השיב ניקו בשלווה.

"אבל אותו כבר פגשנו ואפילו בלי למות!" ציינה הייזל.

"כן, אבל מזל שאתם פה כי אתם הקשתים שלנו, ויעזור לנו קשתים מוכשרים מול אפולו, אתם יודעים.."

"אפולו?" שאל פרסי. "מה לעזעזאל הוא עשה לאמא שלי? אין לו שום דבר נגדי!"

"אההה, זה יהיה קלי קלות", אמר גייסון. "הוא ממש אחלה. טוב, הוא אח שלי. זה יהיה כזה קל..."

"אממ... כן, אני ממש מצטער להפריע וכל זה- אבל מי זה?" שאל פיטה.

"רק אל הרפואה, השירה, השמש, והקשתות", אמר פרסי בפנים חיוורות. "שכחתי משהו?"

"וחצי אח של גייסון, בן של שליט האולימפוס..."

"שנענש בגללנו- כי חבר שלנו נתן לי כלי נגינה תמורת למרפא הרופאים, וזאוס שונא כשהוא נותן את מרפא הרופאים" הוסיפה אנבת'. מניע לחטיפה? וי.

"ליאו", פייפר אמרה. "הוא מת?"

"מצטערת, זה לא ברור." אמרה הייזל. "זה..."

"מבלבל", השלים ניקו.

"מצטערת," אמרה אנני. "פשוט עדיין לא קלטתי שאתם הבנים של- המוות". היא התייפחה. אנבת' תהתה אם זה בגלל נטייה מוגזמת לדרמטיות. ברצינות, היא לא הפסיקה לבכות מהרגע שנפגשו.

"די, די, כן, זה מפתיע אבל זה יעבור", ניחמה הייזל והתאפקה לא לצחוק.

"אתם- אתם אשמים! אבא שלכם! בגללו פ- פיניק..." השער האדום שלה עף ברוח. היא נראתה מאד מפחידה. "בגללכם הוא מת!"

הם שתקו רגע ארוך. לאף אחד לא היה כח לסתור את דבריה ולהתווכח איתה. "טוב, נראה לי ש...הגענו", הייזל אמרה.

קטניס:

זה היה מפחיד כמעט כמו משחקי הרעב. אבל פה אף אחד לא היה חייב למות, והיא הייתה עם פיטה. היא כבר לא פחדה כי עכשיו, כמו ג'ואנה, לא היה לה מה להפסיד. פרים מתה. אמא גוססת. ולהייטמץ יהיה את פיטה אם תמות. בנתיים היא רק רציתה להילחם שוב למען הצדק. אוף, טוב, להילחם. נחמד לשרוף עצבים.

פייפר שיחררה את העורבני המלשן לעוף לטבע. כולם נכנסו חרש דרך הדלת. ואז חיכתה לקטניס שם הפתעה. היא נשכה את שפתה ומיצמצה.

אין מצב שזה אמיתי.

אבל הוא באמת עמד שם. מחזיק קשת כמו מתי שלימד אותה לצוד.

"אבא?"

*************************************************************************************************

6 תגובות ואני ממשיכה

הפרק הקודם		הפרק הבא