האור בקצה המנהרה

אז, אממ...זה הולך להיות הפרק האחרון :)

מקווה שאהבתם את הפאנפיק.

ניקו התעורר באיטיות. הוא לא הבין מה קורה, הוא היה אמור להיות מת. הוא ניסה להתרומם, אך ידיו היו כבולות למיטה.

דלת החדר נפתחה ודרכה נכנס וויל סולאס, כשמבט חמור על פניו. ידו הייתה חבושה, אך לא נראה שזה הפריע לו.

"די אנג'לו." הוא פתח את פיו. "אתה הבנאדם הכי מפגר, מטומטם, דביל וסתום שאי פעם הכרתי." הוא הביט בו בכעס.

ניקו ניסה לומר משהו, אך וויל המשיך ולא נתן לו לדבר.

"שבועיים שלמים... אתה ישנת שבועיים שלמים! בשבוע הראשון היית ממש רוח, לא יכולנו לגעת בך, רק התרופות של הדג' הצילו אותך. היינו בטוחים שאיבדנו אותך, היינו בטוחים שזה הסוף! טיפלנו בך חמישה ימים במסירות המירבית, ואתה מחליט להרוס את זה במסע צללים, כשאמרתי לך בבירור לא לעשות כאלה. אתה כל כך מטומטם... ובשביל מה? נכון, הייתי פצוע, אבל יכולתי לשרוד! אתה לקחת סיכון של החיים שלך! אתה השתגעת?! אני פשוט לא מבין אותך... מה עבר לך בראש?!" וויל התנשף כשדמעות בעיניו.

"אתה היית פצוע קשה..." ניקו לחש. "בקושי נשמת... הייתי חייב לך, יכולתי להציל אותך, למנוע מהם... לא יכולתי להשאיר אותך שם."

וויל בהה בו.

"אני לא מאמין..." הוא נענע בראשו. "אתה כמעט מתת, ואתה עדיין מאשים את עצמך? אני לא מבין את זה... לא היה שום דבר שיכולת לעשות, אוקיי? שום דבר! אתה היית חלש מדי, ואני יכולתי להתגונן, אבל לא רציתי לפגוע בהם... אלוהים, זאת לא אשמתך!! תפסיק לחשוב שהכל באחריותך!" 

ניקו השפיל את מבטו. הוא ידע את כל זה, הוא ידע שהוא לא יכול לתקן הכל, אבל לצפות בוויל מעולף שם... הוא לא היה מסוגל שלא לחשוב מה היה קורה אילו...

וויל התיישב לידו. הוא ליטף את ראשו של ניקו, דמעות זלגו על פניו.

"אני מצטער שהתעצבנתי..." הוא נשך את שפתיו. "אני פשוט לא מסוגל לשאת את המחשבה שאאבד אותך... אתה חשוב לי, די אנג'לו, הרבה יותר ממה שאתה חושב. החיים שלי לא יהיו אותו דבר בלעדיך, אסור לך להיעלם, שמעת?" הוא חייך מבעד לדמעות.

ניקו תפס את ידו שהייתה מונחת על המיטה. הוא חייך אליו בחזרה.

"אני לא איעלם בזמן הקרוב."

"מבטיח?"

"מבטיח."

וויל רכן לעברו ונשק לשפתיו, ומבין כל הנשיקות, זו הייתה היפה מכולם.

* * *

ניקו ו-וויל ישבו על שפת האגם.

שנה עברה מאז התקרית, ניקו כבר התאושש לגמרי, ו-וויל סלח לו על השטות שעשה.

כל מחנה החצויים ידע עליהם, וכל מי שניסה לפגוע בהם חטף מכות וצעקות מהשביעייה, ומריינה ומכל מי שאהב אותם.

וויל וניקו לא יכלו לבקש לעצמם עתיד טוב יותר- שניהם היו יחד, מוגנים ומאושרים לנצח.

THE END ♥

הפרק הקודם