אתה אוהב אותי? המדריך?

אני זוכר את היום הזה שראיתי אותה על החוף. היא הייתה יפה כל כך. 

היא ביקשה מחברתה בעלת השיער האדמוני שתצלם אותה תמונות בשקיעה.

היה רגע אחד..אני הסתכלתי עלייה והיא הסתכלה עליי. לא יכולתי שלא לחייך. 

היא ניגשה אליי, ישבה לידי והתחלנו לדבר. 

הלכנו לכיוון הים וגלשנו, "דראקו!" היא צעקה את שמי ונפלה למים. 

ירדתי במהירות מהגלשן והרמתי אותה אל הגלשן שלה לפני שיגיע הגל הגדול. כשהגענו לחוף, האדמונית ששמה היה ג'יני התחילה לצרוח ולהשתגע ולהגיד שהכל היה באשמתה כי היא הכריחה אותה ללכת לים. 

למדתי לפני חצי שנה בקורס מד"א לעשות הנשמה מפה לפה. 

ועם הרמיוני זה משהו שממש רציתי לעשות.

הנשמתי אותה והיא לא זזה בהתחלה, לא לא לא, אין מצב שהיא מתה. לא כאן, אני לא מוכן לזה!.

המשכתי להנשים ופתאום היא התחילה להשתעל. הלכתי להביא לה לשתות.

פנסי, קראב וגויל הציגו את עצמם וסיפרו לה מקרה. כשחזרתי היא התחיל6ה לשתות והושבתי אותה. כל הגוף שלה בער מהשמש היוקדת.

הם הציעו להרמיוני וג'יני להצטרף לסבב של אמת או חובה. ידעתי כבר מה פנסי מתכננת,כי אני ביקשתי ממנה. 

לכולם יצאו משימות ממש הזויות. גוייל סובב את הבקבוק והא יצא עליי ועל פנסי. 

"בשבילך יש לי חובה מיוחדת. לנשק א7ת הבת פה שאתה הכי אוהב ואז להסתגר ביחד באותו תא שירותים למשך שעה. אנחנו נפתח לכם את הדלת אחר כך. למרות שאנחנו לא מעוניינים שייכנסו שניים וייצאו שלושה. " כולם צחקו חוץ ממנני הייתי אדום מבושה.

בלי חשש נישקתי אותה, הרגשתי כאילו הלב שלי רוקד סמבה בתוך הגוף ומרקיד איתו גם את האיברים האחרים.

נכנסנו לתא. פנסי טרקה אחרינו את הדלת .היא נישקה אותי נשיקה חטופה והתיישבה. 

התחלנו לדבר על כל מה שמעניין אותנו: גלישה,מוזיקה, תוכניות לעתיד.

היא כל כך חכמה, אפשר לדבר איתה בקלות על כל דבר. היא בטוח תהיה רופאה או עורכת דין.

לא יודע מי המציא את המשפט "הזמן עף כשנהנים", אבל הוא בהחלט צודק.

שכחתי שאנחנו צריכים לצאת מהתא אבל ג'יני איימה על הרמיוני שהיא תלך אם היא לא תצא, ואז הלך הטרמפ שלה הביתה.

החלפנו מספרי טלפון ושמרנו על קשר במשך חצי שנה.

.לאט לאט הוא התחיל להתפוגג, כל אחד פנה לדרכו. העלתי תמונה עם בת דודה שלי ולפני שהייתה לי הזדמנות להסביר הרמיוני ניתקה איתי כל קשר.

התחלתי לעבוד במחנה כתעסוקה לחופש הגדול, גם כדי לשכוח מהרמיוני. 

אבא שלי אחראי על המוביל הארצי ולמרות שלא עברתי התמחות שנה שעברה נכנסתי לקבוצת המדריכים. 

הרעיון הזה עלוב! אני לא רוצה להשיג כל דבר בחיים שלי בזכות אבא שלי. אני רוצה לעשות את זה בעצמי.

באחד הימים קיבלנו את הטפסים ששלחו אלינו עם מבדקי האישיות. השם של הרמיוני הופיע ומיד שיבצתי אותה לקבוצה זאני אחראי עלייה. קבוצה הגולשים. 

למרות שעל פי המבדק היא לגמרי מתאימה לקבוצת המוזיקאים.

עבר חודש וראיתי אות  יורדת ראשונה מהאוטובוס יחד עם ג'יני. היא נעמדה בשורה הראשונה. מולי. 

סימנתי לה עם האצבע לבוא לאחר שכולם התפזרו לחדרים. 

"עם כל הכבוד 'המדריך', אני צריכה ללכת" היא באה להסתובב, משכתי בידה ונישקתי אותה נשיקה עזה כל כך, נשיקה שחיכתה שנה.

היא לא נרתע , אך אז היא אמרה שאני המדריך שלה והיא חניכה שלי וזה לא יכול לקרות. 

קבעתי איתה בעץ שחרטתי עליו עת השמות שלנו כדי שהיא תזהה אותו. 

היא לא יודעת שאני לא הולך לוותר.

חיכיתי שעה

ועוד שעה

ועוד חצי שעה

ועוד שעה

ועוד רבע שעה. 

והיא לא באה. 

ראיתי אותה רוקדת עם מארק. היא חיבקה אותו והשעינה עליו את ראשה, ידעתי שזה יכול להיות אני.

אבל רק ידעתי. זה לא יכול לקרות. 

ושוב...

אני לא הולך לוותר

אני ממשיכה מחר. הבטחה 

אני עובדת עם טאבלט שהוא בקושי עובד ובאסה לעבוד על פרק ארוך ושהוא יימחק.

אוהבת את כל מי שקורא♡♡♡♡

הפרק הקודם		הפרק הבא