רבע פוסידון

הרבה זמן לא היה פרק. אני יודעת ומצטערת באמת לא היה לי זמן..

הייתי מבטיחה לכם כפיצוי עוד פרק בקרוב אבל יש לי עוד מלא פאנפיקים של עידכנתי כבר נצח ואני רוצה להחיות...

ובנתיים... תגובות! זה באמת מדרבן אותי להמשיך!

טוב, אני יפסיק לחפור לכם. ביי בנתיים!

***************

אנני:

המים של הנהר רישרשו כשזרמו במורדו ונפלו בקולות שאון אדירים במפל. אנני עמדה באוויר באמצע המפל שהיה בגובה של כמה אלפי מטרים, כשהמים שימשו לה כמדף יציב להניח אליו את הרגליים. רסיסי מים השפריצו על גבה אבל לא הרטיבו אותה. היא מצאה מקומות מלאי מים כמקומות טובים יותר לריכוז. בדרך כלל כשהיא נגעה במים המצב היה נראה פחות אבוד מאיך שהוא היה נראה לה תמיד.

היא שמעה התנשפויות של אדם לידה, ובלי לסובב את הראש כבר ידעה מי זה. יש רק עוד בן פוסידון אחד עם כוחות מיוחדים כמו שלה.

"היי, פרסי," היא אמרה בלי להסתכל אליו. "חשבתי שכבר יצאת למסע..."

"לא, אנבת' עדיין לא סיימה לארוז," הוא אמר וגיחך גיחוך קל. "בנות, למה אני יכול לצפות?" הוא מילמל, כאילו לעצמו.

אנני נעצה בו מבט מוכיח, בדיוק כשפרץ מים גדול יותר השפריץ עליו. פרסי לא היה יכול לחשוב שזה מקרה, והתקפל וגימגם.

"מה פתאום!? בנות זה פשוט משהו, הן תמיד כל כך..." פרסי חיפש את המילה הנכונה שתרצה את אנני, ולבסוף התייאש ולא המשיך את המשפט. "מה איתך?"

אנני הייתה אמורה לצאת למסע יחד עם ניקו וקליפסו. הם לא ניסו לפייס את אחד האלים עם פוסידון אלא ניסו לפענח את המשמעות של שאר הנבואה.

"אין לנו רעיון איפה להתחיל לחפש," היא אמרה ביאוש. "אז לא, לא יצאנו. הנבואה הזאת לא ברורה."

"אין נבואה ברורה," פסק פרסי. "אם כן- היא לא נבואה. נראה לי זה תנאי כדי להקשות עלינו."

"האורקל היא חברה שלך, לא? תבקש ממנה עזרה..." הציע אנני בקול עגמומי.

"היא לא שולטת בזה, היא רק כלי שהנבואות מדברות דרכו. באת לפה כדי להיות לבד ולהצליח להתרכז, נכון?" שאל פרסי.

"כן."

"אז אני בעצם מפריע לך? ללכת?" הוא שאל בערמומיות.

"זה בסדר שתשאר. אבל תיהיה בשקט."

פרסי גיחך. "כל מה שתבקשי, אחות."

"פנקייקים עם סירופ שוקולד," היא ירתה.

"חוץ מאוכל."

אנני לא ענתה וחזרה לשקוע במחשבות.

"את יודעת מה?" פרסי הפר את הדממה.

"אמרת שתיהיה בשקט," אנני הזכירה לו מייד.

"טוב, לא משנה," הוא משך את כתפיו בעלבון מזוייף. כשהוא היה ככה, בהבעה ילדותית מדי שפרוסה על פניו, הוא הזכיר לה דמות שקראה עליה פעם בספר. מין פרצוף מתחנן- נעלב- צוחק שמשולב ביחד, בדמות אחת. בהתחלה היא לא הצליחה להיזכר את מי בדיוק, ואז נפל לה האסימון.

"ג'וש," היא פלטה.

"מה?" הוא הסתובב והביט בה, מטיל ספק בשפיות שלה.

"אני יודעת את מי הזכרת לי! את ג'וש!"

"מי זה ג'וש?"

"גיבור של איזה ספר שקראתי לא ממזמן."

"אני מקווה שוהא חתיך," אמר פרסי.

"אההה... תקשיב, הוא לא נראה הכי משהו בעולם אבל הוא די דומה לך-"

פרסי העיף עליה פרץ מים בלי לגעת בו. "יש לך הזדמנות להתחרט לפניי ש..."

לפני שהוא סיים את המשפט, נשפך עליו כמות מים שממלאת יותר מדלי גדול. המים נזלו מראשו אבל לא הרטיב את בגדיו. בן של פוסידון או לא?

את עוד תתחרטי," הוא אמר לה.

"חושבת שלא," היא אמרה בחיוך, בדיוק כשהמים פגעו בעוצמה בפניה.

הם ירו אחד על השני פרצי מים באקראיות ושאגו קריאות קרב. הם היו מאות קילומטרים מעל הקרקע, בלב המפל הכי גבוה שיש, אבל היו הכי בבית.

זה הסתיים כששניהם, מתנשפים וצוחקים, ירדו במדרגות עשויות מים שיצרו בכוחות משולבים מלב המפל לשפת הנהר, וישבו על הדשא.

"אז... מה רצית להגיד לי?" שאלה אנני בחיוך.

"לא זוכר," הוא ענה. "העיקר שנהנת, אחות, ושכחת קצת את הצרות."

"יופי שאתה מזכיר לי אותם עכשיו," היא אמרה בתערומת וקמה מהחול. היא ניערה את בגדיה מחול דמיוני שאולי נדבק לה.

"לאן את הולכת?"

"לספרייה."

"מה? למה?"

"כי אני חושבת שיש לי כיוון," היא אמרה חלושות והסתובבה. "בהצלחה לך ולאנבת'."

"איזה?" שאל פרסי, והדביק בצעדיו את הקצב המהיר של אנני. היא נראתה נרגשת.

"אני חושבת שאני יודעת מה זה הגלגל החמישי."

"את יודעת מה זה? לא מי זה?"

אנני הבזיקה לעברו חיוך. "בזכותך! בזכותך חשבתי על זה!"

פרסי חייך. "טוב, אני יודע, יש לי כישרון כזה לתשובות."

"אתה פשוט גאון! ואני יודעת בדיוק באיזה ספר לחפש. הסודות של ניקולוס פלאמל בן האלמוות".

הפרק הקודם		הפרק הבא