עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

היי כולם:) ממש שמחתי לראות את התגובות של כולכם, מקווה שתמשיכו להגיב זה מש מעניק לי מוטיבציה חח, יצא לי פרק ממש ארוך הפעם מקווה שתאהבו ...
-------------------------

"מאלפוי הוא האבא?, מאלפוי!... מאלפוי!!"  
"את מכוונת לחזור על השם שלו עוד הרבה פעמים"  הרמיוני שאלה, היא נשענת על ידה בייאוש מסוים, הם היו בביתה של הרמיוני השעה הייתה לקראת ערב והרמיוני שסיימה מזמן את עבודתה במשרד הקסמים  הלכה רק לאחר שמנהל המחלקה הודיע לצוות העובדים כי עובד חדש הולך להגיע השבוע, הרמיוני לא התפלאה לגלות שזהו דראקו מאלפוי.                                   
"רק בשביל להבין את זה נכון" ג'יני אמרה לאחר שלקחה נשימה עמוקה ואז המשיכה "את מתכוונת מאלפוי כמו דראקו -אני שחצן, סאדיסט שהתנהג כמו בריון בסרט מוגלגי וגרוע  לשלושתכם-מאלפוי?"  ג'יני שאלה שעיניה החומות פעורות לרווחה ומביטות בה במין ציפיה. 
"כן!" הרמיוני הרימה את קולה מרב תסכול לא בטוחה אם מעצמה או מג'יני,  הרמיוני קמה מן הספה הנוחה שלה והחלה להתהלך הלוך וחזור, "כן ג'יני, הדראקו המאלפוי הזה איזה עוד מאלפוי את מכירה ?" 
"טוב יש גם את אבא שלו" על פניה של ג'יני הופיעה הבעה מגחכת בעוד שהרמיוני עיוותה את פניה בגועל. 
" עכשיו את פשוט מגעילה " 
"מי שמדברת" ג'יני צחקקה בעוד שחיוך זדוני קישט את פניה "אז, הרמיוני את רוצה לספר איך הלילה איתו היה?" הרמיוני התאפקה שלא לכסות את פניה המאדימות, לדבר על דברים כאלו תמיד הביך אותה וג'יני ידעה זאת.
" לא!" הרמיוני הטיחה בחברתה שבניגוד למאורסות שעומדות להתחתן בפחות מחודש, אכלה חתיכת עוגה מושחטת שכל נערה אחרת הייתה מכנה 'החטא האסור שלי'.
 "אז איך את מתכוונת לומר לרון והארי שאת בהיריון ? אני כמובן יהיה שם בשביל לראות את אחי מתחרפן אבל גם בשביל לצדד בך" ג'יני הוסיפה ביותר רצינות הפעם.

"תודה ג'יני" הרמיוני נאנחה בהקלה, היא עוד חשבה שהמתח הזה עוד יהרוג אותה ,"אני יודעת שאת עסוקה בחתונה והכל". 
"שטויות" ג'יני ביטלה את דבריה בהינף יד "הארי הוא הכלה המפלצתית בסיטואציה הזו הוא כמעט התחרפן כשהסולנית של אחיות הגורל שברה את היד  והיה סיכוי לביטול "הרמיוני צחקקה מהמחשבה על חברה הטוב ביותר
בשמלת כלה, " הארי פשוט רוצה שהכל יהיה מושלם בשבילך, ושלחתי לשניהם ינשוף מוקדם יותר, הם אמורים להיות כאן ברגע שהם יסיימו לעבוד, חשבתי לפתוח במחמאות רבות על כמה שהם שני האנשים האהובים עלי בכל העולם ואז להטיח בהם שאני נושאת את שרץ השטן". 
"רעיון טוב אבל אל תשכחי להביא משהו לאכול כדי לפטם את רון" ג'יני הוסיפה בהנהון ראש, "הקדמתי אותך" הרמיוני אמרה ובהינף שרביט על השולחן הפינתי הופיעו ארבעה צלחות ושלל מאכלים  שהרמיוני קנתה מוקדם יותר, מבירצפת טעימה משלושת המטאטים ועד תפוחי אדמה אפויים ומעוררי תאבון. 
"אם כבר מדברים על החמורים" ג'ני קמה ממקומה כאשר פעמון הדלת צלצל וסימנה להרמיוני שעמדה לקום שתשב "אסור לך להתאמץ עכשיו נכון?!" היא הוסיפה כהסבר.
"הו גם את פה" הרמיוני שמעה את קולו ש ל הארי כאשר הוא הבחין  בארוסתו, לאחר מכאן צליל של נשיקה  דביקה נשמע, "איכס!, אני יודע ששניכם מאורסים
עכשיו אבל תשמרו את הנשיקות הלא תמימות שלכם לזמנים שאני לא בסביבה" רון אמר בכעס.
"זה לא אפשרי ג'יני אמרה בקרירות לעבר אחיה "אתה!, תמיד !, שם!" 
"אני לא אני גם עם אמה, אחת הבחורות מהמועדון, היא רוצה שניפגש כל הזמן- היי יש פה אוכל?!" 
לא לקח זמן רב לפני שרון התגלה להרמיוני, הוא מבלי להשים לב לחברתו הטובה התיישב בשולחן והחל לבלוס  בזמן שהרמיוני קמה לעברו והתיישבה לצידו, "בתאבון" הרמיוני הסתכלה על רון במן נוסטלגיה לשנות לימודיה, רון הנהן  בחיוך "בתאעבון" הוא אמר בפה מלא ,"היי מיוני" הארי אמר בזמן שהוא וג'יני  גם נכנסו, התיישבו והחלו לאכול.  
---------------------------------
"מה רצית לספר מיוני" הארי שאל בזמן שהוא מזג לארבעתם תה לאחר שהם סיימו לאכול ולאחר שהרמיוני העלימה את הכלים המלוכלכים. "כן, תספרי לנו כבר" רון הוסיף ועיניו היו מלאות סקרנות "המכתב שלך היה אפוף במסתורין" ג'יני צחקקה והרמיוני שילחה בה מבט כעוס "פשוט רציתי לראות את שני האנשים האהובים עלי ביותר בעולם"
 הארי כיווץ את עיניו הירוקות בחשדנות, הוא הכיר את הרמיוני גרינג'ר מספיק זמן בשביל לדעת שהיא לא מחלקת מחמאות בצורה כזאת אלא אם כן יש לה משהו ממש מחריד לספר,"ו...?" הארי הוסיף  בזמן שרון הסתכל עליה במין תמיהה, הרמיוני השפילה את מבטה ונראה שמיליון מחשבות מסתחררות בראשה ואז היא הסתכלה בעיני שניהם  ואמרה בצורה הפשוטה ביותר והסתמית ביותר "אני בהיריון ואני שומרת אותו".
"את מה?!" רון קם ממקומו, בזמן שהארי שגם קם במקומו ניגש אליה וחיבק אותה, הרמיוני שהייתה מופתעת מתגובתו של הארי התנתקה מימנו והביטה בו בבלבול. "מזל טוב!" הוא אמר וחיוך ענקי על פניו.
"תגידי לי מי זה ואני אטפל בו- רגע מה, מזל טוב?" 
"רון היא אמרה שהיא שומרת אותו" הארי אמר לרון שנראה זועף יותר מאי פעם ונע באי נוחות "מי האבא, הרמיוני" רון שאל  והארי הסתכל בציפיה לעבר הרמיוני שרצה לדעת כניראה הרבה יותר לרון מי הוא.
הרמיוני בחוסר מודעות הסתכלה על חברתה שנעמדה קרוב לאחיה הגדול כדי לרכך את ההתפרצות שתגיע ג'יני הנהנה לעברה שתמשיך. 
"זה ד-" 
"גרינג'ר?" דראקו מאלפוי  שמסתבר שיש לו עיתוי מושלם להפליא או גרוע ביותר נכנס לחדר כאשר בידו שקית אפורה ומגונדרת למדי. לרגע הייתי שתיקה נוראית שמילתה את החדר, דראקו מאלפוי שהבחין בשתי אויביו הישנים ,עתה על פניו ארשת פנים שלווה ושחצנית כתמיד, "הרמיוני, אהובה לא אמרת שיש לך אורחים" היא אמר באופן הנינוח ביותר לחלוטין והתקדם לעבר הרמיוני כשידו הפנויה נחה על כתפה.
"אהובה?, על מה הוא מדבר הרמיוני?" הארי שאל בגועל והעביר את מבטו מן  דראקו להרמיוני בזמן שנראה שרון קפא במקומו  ואפילו ג'יניי נראתה מופתעת מן השתלשלות העניינים.
"הארי, רון האבא הוא דראקו מאלפוי, החלטתי לשמור את התינוק למרות שהוא נושא את הגנים של הדבר הזה" ובמילים הללו היא השליחה את זרועו של דראקו מאלפוי מגופה.
"ולא אין שום אהובה" היא הוסיפה בכעס יותר לדראקו מאשר להארי, פשוט הייתה לה תחושה שהבלונדיני השפל יאמר כל דבר על מנת להתגרות בהארי וברון.

שניה לאחר מכאן נראה שכמה דברים קרו בו זמנית הארי פתח את פיו בכדי להוציא את זעמו ובכדי לשאול את הרמיוני שנחשבה למכשפה החכמה ביותר בדורה איך בשם גודריק גריפינדור דבר כזה קורה, רון וויזלי  צימצם את המרחק בינו לבין דראקו מאלפוי והחטיף לו אגרוף  בדיוק בעין, אגרוף שהזכיר לדראקו את שנתו השלישית וג'יני וויזלי שאת מזג רוחה היה היחדי  שניתן לתאר כרגוע, התקדמה במהירות  לאחיה והרחיקה אותו מדראקו לפני שהוא יעשה משהו יותר גרוע. לאחר מכאן היא  תפסה בידו של ארוסה שהיה אדום , "אני אשלח לך ינשוף מחר מיוני" היא אמרה  במהירות והתעתקה עם השניים.
למרות שהבית היה נקי לחלוטין חוץ מדראקו מאלפוי שהיה על הרצפה עינו הימנית מכוסה על ידי ידו, הרמיוני חשה כי במובן מסוים כי התחוללה שם מלחמה שהשחיטה הכל. 
"טוב, זה היה יכול להיות טוב יותר" דראקו אמר באנחה זחוחה, מגחך מעט למרות שפניו החיוורים היו נפוחים למדי.
"למה, אתה כזה מעצבן" הרמיוני נחתה על הרצפה לצידו של דראקו מאלפוי וחבטה בחזהו בחוזקה,"זה היה יכל להיות טוב יותר אילו לא הייתה מגיע, למה בכלל אתה כאן?, עכשיו החברים הכי טובים שלי שונאים אותי" המראה של הארי ורון הופיע בעיני רוחה ולמרות הרצון המאוד חזק שלה לא לבכות לפני דראקו היא לא עמדה בזה והשפילה את פניה בזמן שדמעות חמימות כיסו את לחיה הוורדרדות.
"וויזלי ופוטר, הם , הם לא שונאים אותך" קולו נהפך לרך יותר וידו נחה על כתפה באופן מעט נוקשה אך מבין, "הם לעולם לא יוכלו לשנוא אותך, הם פשוט צריכים קצת זמן" הרמיוני הביטה בו במן תהיה, הוא  מעולם לא התנהג כלפיה בצורה כזו, בנחמדות כזו, זה כמעט נראה שהוא ניסה לנחם אותה, 'כן ' היא חשבה בוחנת אותו 'זה מה שהוא מנסה לעשות'.
"אני חושב שאני אלך עכשיו" הוא קם מן הרצפה, הרמיוני קמה ונעמדה לפניו ותחושת חרטה תקפה אותה, הרי הוא לא באמת ידע שהארי ורון,  באים וגם אם הוא לא היה מנסה לעצבן אותם זה בכל מקרה היה מתפוצץ כמו כל מפגש של שלושתם, היא זכרה שהם באמת החליטו לנסות להיות ידידים אסור לה לתת לו ללכת ככה. "חכה, מאלפוי, כלומר דראקו" הרמיוני תפסה בזרועו והוציאה את שרביטה מכיסה ולחשה משהו ,"תפוס את זה"  היא הזיזה את ידו מן עינו והניחה שקית עם קרח על העין הפגועה שכבר פנס מכובד למדי החל לעטר אותה בצבעי הדמדומים ולהדגיש את צבעה האפור היחודי עוד יותר. 
"תודה"
"אתה יכול להעלים את זה אחר כך, אבל אני לא מתכוונת לעשות זאת זה דיי הגיע לך"
"לראש גזר הזה אין זכות להרביץ לי" דראקו אמר בילדותיות ונשך את שפתיו מה שגרם להרמיוני לחשוב על הפעם האחרונה שהוא נישק אותה, קול קטן בראשה אמר לה להתנער ולחשוב על העיקר.
"דראקו, בשביל מה באת?" היא שאלה וכתגובה דראקו הסית את עיניו מעיניה והרים את השקית האפורה שהשתחררה מידו לאחר שדארקו חטף את האגרוף, "בשביל להביא לך את זה, זה מטופש אבל אמא שלי חשבה שתאהבי את זה" הוא הושיט להרמיוני את השקית אבל היא לא הסתכלה בתוכנה.
"אמא שלך יודעת עלי, ועל התינוק?" 
"אמרתי לך שאני אספר להם, את בטח שמעת מפוטר שאנדומה טונקס סבתו של בן הסנדקות שלו  ואמא שלי שוב נפגשות, המלחמה קצת שינתה אותה, היא בסדר עם זה, למרות שלאבא שלי יקח קצת זמן... להפנים.
הרמיוני חייכה ודראקו חייך לעברה, מבטו היה קצת מוזר  בעיניה ,היא ניסתה להבין את הרגשות הלא ברורים על פניו אך ללא הצלחה, כניראה שאילו היה מוגלגי הוא היה מנצח בקול סוג של משחק פוקר.
"אני באמת צריך ללכת עכשיו, אני אראה אותך בעבודה מחר" הוא שילח בה את מבטו המלגלג והזחוח שניה לפני שנעלם בהתעתקות. 
היא עמדה שם כמה שניות מביטה במקום שבו הוא עמד לפני רגע  ואז היא הוציאה את מה שהיה בתוך השקית והסתכלה עליו בגיחוך ובלבול, זה היה ספר עוו
כרס הנושא את השם הארוך ביותר שראתה: "המדריך למכשפה בהיריון, מ:א' עד ת', תהליכי ההיריון הצפויים לך, שמות הממיונים לפי קטגוריות וגילוי עתידות בנוגע לתינוקך." הוא היה ישן אבל במצב מצויין. 
    

הפרק הקודם		הפרק הבא