היא והעיניים האפורות

אז כמו שביקשתם- הפרק של הנשף.

תמשיכו להיות פעילים ולקרוא את הפאנפיק. אני לא אפסיק להעלות פרקים. תסמכו עליי.

אוהבת המון!!

"ג'יני השמלה הזאת נפוחה מידי!"

"היא מושלמת!" הארי צחקק.

"זה מצחיק אותך אדון צעיר?"

"סליחה ג'יני פשוט... הרמיוני..."

"נכון אני נראית כמו עוגה עם תחרה!"

הסידורים האחרונים לנשף עייפו את הרמיוני. בעיקר בגלל שג'יני התעקבה על שמלה שעתיים.

"ג'יני... אולי תתני לי לבחור שמלה?"

"אבל..."

הרמיוני הביטה בה במבט שסימן 'אם לא תתני לי את תצטערי'.

"אוקי... ברור."

הרמיוני הסתובבה בחנות, מחפשת משהו לא מנופח או פרחוני או חשוף.

היא נתקלה בשמלה אפורה שמצאה חן בעיניה, והלכה למדוד.

כתפיה של הרמיוני היו פתוחות, כששרוולים קצרים עוטפים את תחילת הזרוע עד המרפק.

השמלה הייתה פשוטה למדי.

היא הייתה בעלת מחשוף קטן מאוד, היא נצמדה לפלג גופה העליון, ומתחת השמלה השתחררה לצורת זנה של בתולת ים, ותוספת של בד דק מאוד הייתה על שמלה.

"נו... מה דעתכם?"

"ג'יני, מעכשיו תני להרמיוני לבחור שמלות. ואני לא צוחק."

"תודה על התמיכה אחי היקר."

הרמיוני צחקקה.

היא שילמה על השמלה, והמשיכה בקניות המפרכות.

"דראקו מה עם החליפה בשבילך?"

"אני לא בטוח הולך בלייז..."

"ולמה את הולך?"

"אתה רציני? נתקעתי עם פנסי!"

"אז למה לא הזמנת מישהי אחרת?"

"הזמנתי... אבל היא כבר הסכימה למישהו אחר ממש כמה דקות לפני..."

"אז אולי פשוט תרקדו סתם ככה... לא כזוג..."

"עם מי אתה הולך?"

"אני ידידי דראקו, הצעתי באומץ לגריינג'ר ללכת איתי כידידים."

"אתה מה?!"

"למה אתה עצבני כל כך?"

דראקו לא האמין שחברו הטוב ביותר הזמין לפניו את הרמיוני בלי להתייעץ איתו. או יותר נכון בלי לבקש רשות.

"כי לא התייעצת איתי קודם! מה עם היא תעשה לך בעיות?" דראקו המציא תירוץ משכנע.

"תירגע דראקו, היא לא כזאת גרועה"

לא, היא לא כזאת גרועה. היא אפילו חכמה, מצחיקה, ולשיער שלה יש ריח נעים.

מה עובר עליו היום?

"טוב קדימה ידידי, נבחר לך חליפה."

עכשיו באמת לא התחשק לו ללכת לנשף, לראות את הרמיוני משלבת ידיים עם בלייז.

*****

בוקר הנשף היה הבוקר הכי רגוע שהיה אי פעם להרמיוני, לעומת רוב הבנות בטירה.

היא נתנה לעצמה לקום בעשר, בגלל שכל בית הספר קיבל חופש לקראת הנשף.

הדבר הראשון שעשתה היה מקלחת חמה, להתעורר קצת.

אבל כנראה שישנה יותר מדי, כי לא שמה לב שדראקו לא במיטה שלו, אלא במקלחת.

"גריינג'ר בשם מרלין תחכי טיפה!"

"לא ראיתי שקמת אל תצעק עליי!"

היא סגרה את הדלת וחזרה לנמנם לעוד כמה דקות.

לפתע היא הרגישה נשימות חמות עליה.

"גריינג'ר... האמבטיה פנויה."

היא קלטה את דראקו שתי סנטימטר ממנה, לוחש לה לאוזן, כשהוא רק עטוף במגבת והשיער שלו עדיין רטוב.

הרמיוני שאלה את עצמה באיזה שמפו הוא משתמש כדי שיהיה לו ריח כל כך טוב לשיער.

"אולי תלבש משהו?"

"אני אחשוב על זה."

הרמיוני כמעט גלגלה את העיניים, אבל נזכרה במה שהיה ונכנסה למקלחת.

דראקו עדיין חשב על מה שבלייז אמר לו אתמול.

למה הוא לא יכל להיות לפני בלייז?

זה תמיד היה בלייז. תמיד הוא.

למה?

הרמיוני בדיוק יצאה מהמקלחת כשעליה חולצת טישרט לבנה וג'ינס שחור.

"את לא עומדת להיות ככה בנשף נכון?"

"לא, אני עומדת להיות ככה בבדיקת האולם שתהיה בעוד עשר דקות, ככה שגם אתה צריך להתלבש."

"אוי לעזאזל שכחתי מזה!"

דראקו החל לרוץ לעבר הארון, מוציא את הבגדים שלו ונכנס לאמבטיה להתלבש.

הרמיוני הביטה עליו וצחקקה לעצמה.

הוא יצא כעבור חמש דקות, עם חולצה אפורה וג'ינס כמו של הרמיוני, רק ששיערו היה פחות רטוב ומסורק יותר.

"אפשר עכשיו ללכת?"

"אחריך."

דראקו הושיט את ידיו לעבר הדלת, כמחווה של ג'נטלמן.

הרמיוני יצאה והוא אחריה.

האולם היה יפה בצורה יוצאת דופן.

הלפידים היו מוכנים, השלטים היו תלויים, עמדת המוזיקה הייתה מוכנה, והשולחנות הארוכים היו כבר עם המשקאות עליהם, מחכים שהאוכל יגיע.

"נראה שהכל מעולה. אז אני אלך לי..."

"לא אתה לא הולך. יש לנו עוד דבר אחד לבדוק, וזה את המוזיקה לתחרות הריקודים."

הרמיוני ביקשה מהנגנים שהתאמנו להתחיל לנגן את השיר הראשון.

זה היה ואלס מסורתי ונעים.

"אני אוהב את הריקוד הזה."

"אתה יודע לרקוד אותו?"

"לימדו אותי מאז שאני בן שלוש." הוא גיחך טיפה כשנזכר.

"אני לא יודעת אותו כל כך, אבל הוא מוצא חן בעיני."

"רוצה ללמוד?"

הרמיוני הנהנה בראשה.

"טוב... קודם כל... עמידה- תחזיקי את היד שלי ככה, שימי את היד השנייה על הכתף שלי, ואני אשים ככה..."

דראקו הניח את ידו על מותנה וקירב את הרמיוני אליו.

"ועכשיו, אני המוביל, אז את צריכה להשתדל לעשות מה שאני עושה, רק הפוך. ו.. אחת, שתים, שלוש, אחת שתים, שלוש..."

דראקו ספר והרמיוני הרגישה שהיא שולטת בריקוד כשדראקו הוביל אותה.

"רואה? את קולטת את זה מהר."

"כנראה שלי לא לקח חמש עשרה שנים." היא צחקה לעצמה וגם דראקו פלט גיחוך קל.

הם סיימו את הריקוד כשדראקו סובב אותה והמוזיקה נעצרה.

הרמיוני הסמיקה כשהבינה כמה הם קרובים.

דראקו התקרב לאוזנה ולחש לה.

"את יודעת שזה חמוד כשאת מסמיקה?" מה שגרם לה להסמיק עוד יותר.

"אני... אני לא מסמיקה..."

"בטוחה?"

הוא התרחק מאוזנה ומגופה.

"טוב, נראה לי שהכל קשורה פה, אז יש לנו נשף להתארגן אליו לא?"

"כן, נכון..."

השעה הייתה כבר ארבע, והנשף מתחיל בשש וחצי. 

הרמיוני מיהרה לחדרה, להתארגן, לעומת דראקו שהלך ברוגע, מה שעצבן אותה.

היא חיפשה את השמלה שלה ואת הנעליים לא מצאה.

"דראקו, ראית את הנעליים שלי?"

"השחורות האלה?"

"כן כן אלה."

"נראה לי במגירה למטה."

הרמיוני חיפשה ומצאה אותן, מתנשמת ואומרת תודה לאל.

השעתיים עבור ביעף.

דראקו יצא לפני חצי שעה, כי פנסי רצתה שיהיה איתה כל הזמן, ובלייז הגיע לחדרה של הרמיוני, לקחת אותה לנשף.

"טוב הרמיוני אנחנו... ואוו." הוא הביט עליה, מתלהב מאיך שהיא נראית.

הרמיוני חייכה. כנראה שהשמלה, הנעליים והשיער המסודר היו באמת בחירות טובות.

"טוב, שנזוז גברת יופי?" בלייז הושיט את ידו כמזמין ליציאה והרמיוני נענתה.

"נזוז אדון זאביני." היא חייכה אליו.

דראקו הצליח להתחמק מפנסי כשהלכה לחברותיה, וחיפש במבטו את הרמיוני וחברו הטוב.

לפתע הוא ראה את בלייז, ובידו נמצאת ידה של הרמיוני.

הוא לא האמין.

היא הייתה לבושה בשמלה אפורה שהחמיאה לה ביותר, שיערה היה לא נפוח, מעוטר בקצוות בתלתלים קלים, וצמת קשת עיטרה אותו.

היא כמעט שלא התאפרה.

רק אודם בורדו ומסקרה עיטרו את פניה.

היא הייתה יפה. מאוד יפה.

"דראקו!"

קריאתו של בלייז הוציאה אותו ממחשבותיו.

"דראקו תגיד, פנסי איתך?"

"כן... אתה יכול ללכת אליה... סליחה שהיא לא הסכימה לך בשבילי."

"תודה חבר."

בלייז רץ לכיוונה והציע לה לרקוד.

"אז באת עם בלייז רק לפואנטה, כן?"

"ברור.. מה חשבת?"

"כלום."

"טוב."

ואלס החל להתנגן, ותחרות הריקודים החלה.

"שנרקוד?"

דראקו הושיט את ידו, וכמחווה הרמיוני הושיטה את ידה, נותנת לו להוביל אותה אל הרחבה, כשהם מצטרפים לבלייז ופנסי, ג'יני והארי, ורון ולבנדר.

הם רקדו בדיוק כמו בבוקר, ושילבו תנועות משלהם.

דראקו סובב את הרמיוני כמה פעמים, והם שינו כיוון לפעמים.

רוב הזמן בלי ששמו לב הם חייכו אחד לשני, נהנים מהסיטואציה.

המוזיקה נעצרה.

"אחרי שיפוט קל, הוחלט כי המנצחים בתחרות הם דראקו מאלפוי והרמיוני גריינג'ר!"

דראקו התקרב לאוזנה של הרמיוני ולחש לה, כמו תמיד.

"את רואה? את יודעת את הריקוד כנראה מלידה. זה בדם שלך."

מאה הנקודות עברו לשני הבתים, ובזמן שדראקו הלך להביא להם משקאות קלים כדי להתרענן מהמאמץ, רון ניגש אליה עם הארי.

"הרמיוני, מה עובר עלייך?"

"מה עובר עליי רון?"

"את עכשיו שילבת ידיים עם מאלפוי!"

"אוי תפסיק כבר זה בדיוק כמו שהיה עם ויקטור! אני לא מתרועעת עם האויב!"

"רון תפסיק, הוא לא כמו פעם!"

"לא הארי! הוא אוכל מוות, ותמיד יישאר אוכל מוות! אני מתערב איתך שאבא שלו מעביר לו הוראות!"

"מה אמרת וויזלי?"

דראקו הופיע מאחורי הרמיוני, כששני המשקאות שהביא מונחות על השולחן לידם.

"דראקו עזוב בוא נלך."

"עכשיו את גם קוראת לו בשם הפרטי?"

"כן רונלד, לאור העובדה שיש לו כזה."

הרמיוני ניסתה למשוך את דראקו אבל הוא לא זז.

"תקשיב וויזלי... אני מודה. אני נושא את הסימן. את האות. אבל אני לא גאה בו. אני לא נושא אותו מרצון. הוא איים להרוג את המשפחה שלי

אני כל לילה סובל מכאבים ומסיוטים בגלל הדבר הזה.

ואני לא מתקשר עם אבא שלי. אני לא רוצה להכיר אותו בכלל. אני לא אבא שלי ואני בחיים לא אהיה. מתי תקלוט את זה?"

"אתה שקרן."

"או שאתה פשוט לא מספיק חכם להבין את האמת."

רון התחיל להתקדם לעבר דראקו מאיים להכות אותו, כשהארי החזיק אותו.

"רון תירגע!"

"לא לא פוטר, תן לו לשחרר עצבים, שיקבל מה שמגיע לו!"

הרמיוני החזיקה את דראקו, מנסה לרסן אותו.

"דראקו תפסיק!"

"לא הרמיוני! הוא צריך ללמוד לא לרכל על אנשים מאחורי גבם!"

"דראקו מאלפוי!"

הצעקה של הרמיוני הדהדה בכל האולם.

למזלה המוזיקה הפסיקה את השקט ששרר.

דראקו הסתובב לעבר הרמיוני, רואה דמעות בעיניה.

הרמיוני יצאה מהאולם, רצה לעבר חדר המדריכים.

"מרוצה מאלפוי?"

"אוי תסתום כבר וויזל."

דראקו הלך בעקבות הרמיוני, מנסה לצמצם את הפער ביניהם. הוא רץ אחריה עד חדר המדריכים.

הוא נכנס לחדר, רואה אותה יושבת על המיטה, כשעיניה נוצצות מדמעות.

"היית חייב להישאר שם?"

"הוא אמר שאני כמו אבא שלי. הרמיוני הוא אמר שאני אוכל מוות!"

"למה לא יכולת פשוט להתעלם וללכת?"

"למה את בוכה?"

"כי גם בשנה הרביעית, בנשף הטורניר המשולש, הוא הרס לי עם ויקטור."

"קרום?"

"כן. הוא אמר שאני מתרועעת עם האויב. ועכשיו הוא אומר אותו דבר עלייך."

הרמיוני קמה, ודראקו התקדם אליה וניגב את הדמעות מפניה.

"זה שוויזל אידיוט זה לא אומר שאני צריך לשתוק תמיד את יודעת."

"אוי נו באמת." הרמיוני בלי כוונה שכחה את מה שדראקו אמר, וגלגלה את עיניה.

"זוכרת מה אמרתי לך אם תגלגלי שוב עיניים?"

הוא אחז בזרועותיה והצמיד אותה לקיר, כשגופו וראשו שני סנטימטרים ממנה.

הנשימות שלה גמרו לעורו להצטמרר, הוא הבין שהיא מפחדת.

"אמרת שאתה לא יודע מה תעשה לי."

הוא התקרב אליה עוד יותר.

"נכון, אמרתי שאני לא יודע מה אני אעשה לך, תרתי משמע."

לאחר שנייה שפתיו נחו על שלה, מנשקים אותה בעדינות.

השפתיים שלה היו רכות, ודראקו לא יכול היה להפסיק.

האחיזה החזקה בזרועותיה הפכה לאחיזה נעימה וידיו גלשו למותניה והוא הצמיד את גופה אליו.

הרמיוני נישקה אותו בחזרה, מבינה מה היא עושה.

הנשיקה הפכה מעדינה לעמוקה יותר.

הרמיוני הרגישה את לשונו של דראקו מבקשת להיכנס, והיא נתנה לו.

מהקיר הם התקדמו לעבר המיטה, ואז הפסיקו לאט.

הם הביטו אחד בשנייה לכמה רגעים, מבינים מה הם עושים.

"אני... אני צריכה קצת לעכל מה שקרה עכשיו..."

"אני מבין... בואי נלך לישון... מאוחר..."

הרמיוני החליפה לפיג'מה שלה, ודראקו החליף למכנסי השינה שלו, והם נשכבו במיטות.

דראקו הבין שהוא לא מסוגל בלי חום גופה של הרמיוני.

הוא קירב את המיטות כך שיראו כמו אחת, וקירב את גופה אליו לצורת כפיות.

הרמיוני נתנה לו, מרגישה בטוח מהחיבוק שלו שעטף אותו.

"לילה טוב הרמיוני" הוא לחש לה.

"לילה טוב דראקו."

הפרק הקודם		הפרק הבא