האליל והפשוטה

אותו הלילה במדשאות החייה את לילי. 

הלילה הזה לא היה חד פעמי ;היא וג'יימס נפגשו כל לילה מהשבועות האחדים שעברו מדשאות, משוחחים, חולקים אהבה. 

למרות שהסתירו את היותם זוג, היה ללילי ברור שג'יימס מנסה להישמר מבנות אחרות. 

זה היה לו דיי קשה, בהתחשב בזה שהוא היה  הנער הכי נחשק בהוגוורסט. 

מבטים ששלחו ג'יימס ולילי אחד לשנייה הבהירו שאלמלא הסיבה התמהונית של ג'יימס,הם היו ביחד כל דקה בחייהם.

משחק הקווידיץ' הראשון של השנה היה אמור להיות סלית'רין נגד גריפינדור. ההתרגשות והמתח נרשמו כבר שבוע לפני המשחק.

ג'יימס האריך את אימוני קבוצתו עד לכמעט אמצע הלילה, והיה מגיע לפגישותיו עם לילי מאושר אך מרוט.

כשהגיע יום המשחק, לילי הלכה עם רייצ'ל, רמוס ופיטר ליציעים. היא הצטערה שלא יכלה ללכת עם מישל לאחל לג'יימס הצלחה.

מישל, סיריוס וג'יימס נעלמו בחדר הלבוש, ומישל לא חזרה אלא רגעים ספורים לפני התחלת המשחק.

"הם לחוצים נורא," אמרה מישל, עיניה הכחולות בורקות. "ג'יימס אף פעם לא הפסיד לסלית'רין," היא הטעימה, ושלחה מבט מלא הערצה לג'יימס,,

שיצא בדיוק, על המטאטא שלו, והצטרפה למחיאות הכפיים הסוערות במיוחד. 

לילי בקושי הצליחה לראות משהו מהמשחק. לא שזה עניין אותה, אבל היא השתוקה לראות את ג'יימס מעופף בביטחון, כמו כל מעריצה, רק טיפ-טיפה יותר.

לבסוף, אחרי הרבה קריאות בוז ועידוד, תפס ג'יימס את הסניץ'. לא מפתיע, אבל משמח. 

אחרי שקריאות השמחה כבר נשמעו רחוקות, לילי ירדה למטה. רייצ'ל, רמוס, מישל ופיטר כבר ירדו מזמן. 

לילי קיוותה לרראות את ג'יימס כשיצא מחדר הקפטן, ולכן ירדה למטה אחרונה.

אבל מה שראתה שם, היה שונה לגמרי ממה שחשבה.

ג'יימס עמד מול מאלסיבר, גדול מימדים ומכוער. משני צדדיו של מאלסיבר עמדו סנייפ, אייברי, מקנייר, ובלטריקס בלק.

משני צדדיו של ג'יימס עמדו סיריוס ומישל. שניהם נראו מוטרפים. 

לילי הבינה. 

ג'יימס, טהור הדם, היה המשפחות המכובדות ביותר של טהורי הדם, שאםילו ש"בגדו" בדם לא העיזו לפתוח פה נגדם.

סיריוס ברח ממשפחתו טהורת הדם והצטרף לג'יימס, ומישל הייתה טהורת דם, אבל מהסוג שנקרא "בוגד דם".

כולם היו "טהורים"...

"זה שהפסדת, מאלסיבר," אמר ג'יימס, "לא אומר שצריך לפגוע, נכו - איפרדמנטה!" שאג ג'יימס, ומאלסיבר הוטח ברצפה והועף אחורה. 

סיריוס ומישל שיתקו את שאר הסלית'רינים המבולבלים. "אני רואה שלא הייתי צריך לעשות יותר מידי," אמר ג'יימס למאלסיבר, 

היחיד שכבר היה בהכרה, "בפעם  באה - תזכור."

ג'יימס פנה, גלימתו מתנפנפת מאחוריו, שרביטו עדיין שלוף, הוא חלף על פניה של לילי ושלך אליה חיוך קצר. 

מישל וסיריוס כלל לא הבחינו בה. הם השיגו את ג'יימס ונבלעו בחומות הטירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא