אהבה סבוכה

דראקו כבר עייף מלחשוב על הרמיוני. 

היא לא תהיה שלו לעולם. 

לעולם. 

הוא בעט במגירה שלו. 

הוא היה בחדר המועדון, לבוש בבוקסר בלבד, במגורי הבנים. כולם ישנו, והוא חיטט במגירות, מנסה למצוא משהו שיעסיק אותו מלבד מחשבות על הרמיוני. 

הוא לא מצא. 

הוא יצא, כך, בבוקסר, ממגורי הבנים, לחדר במועדון. 

למה שלא יצא לשוטט קצת? לא נורא. שיסתבך פעם אחת. 

הוא פתח את התמונה הגדולה, ויצא. 

המסדרון היה חשוך. אולי הוא ילך למטבחים, ישתה משהו. אולי יחטוף איזו עוגה טעימה. 

הוא עשה דרכו בשקט אל המטבחים, ושם מצא גדוד של גמדוני בית. 

"שלום, אדונילי." הם צייצו. "אינך לבוש כייאות. התרצה שמיכה?" 

"לא." אמר דראקו בעצבנות. לבן אדם אסור להיות בבוקסר? "רק איזה עודה או משהו."

"אבל אתם צריכים לקבל משכורת הוגנת!" הוא שמע קול מנבכי המטבח. "זה לא הגיוני!" 

דראקו קפא על מקומו, אך החל להתקדם אל עבר הקול. 

הרמיוני. 

מדברת אל גמדוני בית!

"דראקו!" היא קפצה כשראתה אותו. 

"אה... הי." היא הביטה בו. 

שיט! הוא רק בבוקסר!

"היי." הוא אמר בהיסוס. גמדון בית דקר אותו במותן. 

"עודה, אדונילי."

דראקו לקח את העוגה. 

"מה את עושה פה?"

"אני - זכויות - גמדונים - " הרמיוני הסמיקה. 

דראקו התקרב אליה. 

היא נרתעה. 

דראקו הצמיד אותה לקיר. 

"מה אתה עושה?" היא נאנקה. 

"שום דבר מיוחד." הוא מלמל, נצמד אליה. 

נשימתה נעתקה. 

הוא נישק אותה בפראות. 

היא לא התנגדה, רק עצמה עיניים, ושמה את ידיה על פניו החלקות. 

כשהתנתקו, היא אמרה:

"אמרתי שאין ביננו כלום!"

אך דמעות עמדו בעיניה. 

"אני אוהב אותך!" הוא צעק, מאבד את עשתונותיו. "תביני! תבני! אני אוהב אותך!!! ואני יודע שגם את!!!"

"נו, נו." נשמע קול קר ומלגלג קרוב אליהם. "אתם בצרות."

הפרק הקודם		הפרק הבא