ניצוץ של אהבה ונקמה

"זוז ממני!" צעקה מירטל על סירון.
סירון נבהל, "מירטל? מה קרה לך?"
"זוז ממני!" צעקה מירטל שוב, "בריון, שקרן ונצלן! אם עוד פעם אחת אתה תתקרב אלי..."
"אל תעזי לאיים עליי!" צעק סירון בכעס.
"זוז ממני כבר!" צעקה מירטל, מתנשמת בכבדות.
מירטל כבר הספיקה לראות לאן טום רץ, היא רצה לאותו כיוון.
היא חפשה אותו בכל פינה,
ולבסוף מצאה את טום מאחורי הפסל של המכשפה סתומת העין.
"טום..." היא פנתה אליו, עצבות בעינייה. "אני כל כך מצטערת, התנהגתי כמו טיפשה!"
טום הסתכל בעינה של מירטל, מלאות החרטה והאשמה.
טום פתח את פיו כדי לומר שהוא סולח,
אך הוא נזכר בזיכרון הצורב שבו מירטל מצחקקת עם סירון,
שוכחת ממנו לגמרי.
ליבו נשבר...
לא, הוא לא יסלח לה!
הוא לעולם לא יסלח!
הוא אמר למירטל בכעס, "אני לא יסלח לך לעולם! את חוזרת אלי רק בגלל שגילית שסירון שיטה בך? אז את מחפשת משהו כדי שישעשע אותך? אז הנה חדשות מרעישות, אני לא כלי משחק שלך! וגם לא של סירון! אני בטחתי בך, חשבתי שאכפת לך ממני, שאת תהיי חברה נאמנה ולא תעזבי אותי לעולם!" טום כל כך כעס, שיברון הלב גמר אותו. "אני... א-אני..." גימגם טום ופלט, "אני אהבתי אותך!"
מירטל הייתה המומה,
אך לפני שהספיקה להגיב טום הבין ששגה ורץ הרחק ממירטל.
בעוד מירטל מזילה דמעות של בדידות אכזבה ועצב,
טום לא היה יכול לעצור את הרעיון שעלה במוחו,
שקרץ כל כך לליבו הפגוע.
לא משנה כמה אהב את מירטל... הוא כל כך התרכז בתחושה של
הצורך,
הרצון,
לנקום!

הפרק הקודם		הפרק הבא