לילי וג'יימס האמת

פרק 3 פה!!!!השירים ארוכים אבל מאוד מתאימים לסיפור.אני לא יודעת למה אבל האתר שיבש לי את הסדר של המילים בפרק ולא מסתדר.

פרק 3

הימים עברו וחודש אוקטובר הגיע,איתו גם נשף ליל כל הקדושים אותו היה על ג'יימס ולילי לארגן בנוסף לכל מטלותיהם כתלמידי שנה שביעית וכמדריכים ראשיים.
ערב אחד ישבו לילי וג'יימס באחת הפינות של חדר המועדון.על השולחן מולם היו פזורים גיליונות קלף וספרי לימוד,דבר שכנראה לא הפריע להם.ג'יימס ישב על הכורסא לילי בחיקו ופניה פונים אליו,שפתיה על שלו ומדי פעם כשהתנתקו ירדו שפתיו לצווארה.ידיה של לילי היו כרוכות סביב צווארו של ג'יימס ונראה היה שלא אכפת לה שלא הכינה את שיעורי הבית או תכננה את הנשף.לילי התנתקה מג'יימס,חסרת נשימה,והשאירה אותו מופתע ממעשיה. "אנחנו צריכים ללמוד."הסבירה.ג'יימס חייך חיוך שובב ולילי התכוננה לתשובתו המתחכמת."אני לא יודע מה איתך אבל אני לומד.אני לומד כרגע ביולוניה או איך שהמוגלגים לא קוראים לזה.אני לומד על חלל הפה והמחקר שלי נעשה בפה שלך.".אמר ולילי הסמיקה בחלק האחרון של המשפט.היא חייכה אל ג'יימס חיוך סלחני ובתור ילידת מוגלגים אמרה "זה ביולוגיה,חקר החי.אבל הלימודים שלנו לא קשורים לזה,אולי חוץ מהאיברים שמכניסים לשיקויים,ולכן אנחנו נסיים ללמוד שינויי צורה,לחשים ושיקויים ורק אז תוכל לחזור ללמוד ולחקור את חלל הפה שלי."אמרה ובחלק האחרון צחקקה והסמיקה.ג'יימס החמיץ את פניו אך ידע שעליו להכין את שיעורי הבית.הם החלו לעבוד ולפתע לילי שאלה את ג'יימס "ג'יימס,על איזה נושא מהנושאים שמקגונגל נתנה אתה כותב את החיבור של ה2 וחצי גיליונות קלף?" ג'יימס חייך והתקרב ללילי."על מה את חושבת?"שאל אותה.
לילי הנהנה ואמרה "אנימגוסים נכון?זה גם הנושא שלי.אתה יכול לעזור לי?אני יודעת איך משתנים לאנימגוס אחרי שהפכת לאחד אבל איך הופכים לאנימג?"
ג'יימס חייך וחיבק את כתפה של חברתו."זה די פשוט,יש בספרייה ספר שיקויים ענק נכון,עם מתכון לפולימיצי וכאלה.קוראים לו 'שיקוי השיקויים' ויש שם מתכון לשיקוי שנקרא שיקוי אנימגיה.מכינים את השיקוי ומוסיפים שערה מהראש שלך וטיפת דם שלך.כל מי שרוצה להפוך לאנימג חייב להכין את השיקוי לבד,אחרי שהשיקוי מוכן אתה שותה אותו ומתחיל להתאמן בלשנות את הצורה.אחרי שתצליח אתה אנימגוס וזהו.החיה שתהפוך אליה משקפת את הנשמה שלך."
לילי חייכה ונישקה את לחיו של ג'יימס "תודה ג'יימי."חייכה אליו חיוך עדין.
הם המשיכו לעבוד והסתבר ששיעורי הבית היו יותר קשים משחשבו מלבד שיקויים ולחשים שהיה עליהם לכתוב על חומר אותו כבר למדו וידעו בצורה טובה.
כשסיימו לילי וג'יימס להכין את שיעורי הבית ג'יימס התקרב אל לילי,חיבק אותה ונשק לשפתיה "בואי ננעלה קצת למעלה עוד מעט אני צריך ללכת.יש ירח מלא." לילי הנהנה וג'יימס הוביל אותה במעלה המדרגות למעונות הבנות.כשהגיעו למעלה לקחה לילי את ג'יימס לכיוון מיטתה,דחפה אותו לישיבה והתיישבה לידו מנשקת אותו בשפתיו וכורכת את זרועותיה סביב צווארו.ג'יימס נענה בחיוב לנשיקה ומהר מאוד מצאה לילי את עצמה שוכבת על המיטה וג'יימס מעליה מנשק את שפתיה וצווארה.לילי גיחכה בזמן ששפתיו של ג'יימס השתהו על צווארה.לפתע נשמעה דפיקה בדלת ובלי לחכות הרבה הדלת נפתחה ובפתח עמדו סיריוס,אמילי וקלאודיה מביטים בהלם במחזה שנגלה לעיניהם.ג'יימס מיהר להתרומם למצב ישיבה ולילי התכסתה בשמיכה,מקווה שהאדמה תבלע אותה מרוב שהייתה נבוכה.ג'יימס חייך חיוך רגוע,גיחך אל השלושה שעוד היו קפואים ובמבט המום עמדו בדלת."אז,מה קורה רך-כף,אמילי,קלאודיה?רציתם משהו מיוחד?"שאל ג'יימס ברוגע מוחלט שהפתיע את לילי.היא העזה להציץ מתחת לשמיכה והכל ראו כי לחייה היו אדומות כמו שיערה של מולי וויזלי שהייתה מדריכה בשנה בה החלו ללמוד בהוגוורטס.סיריוס שהבין שג'יימס מתכונן לצחוק מהעניין שנתפס עם לילי חייך גם הוא ואמר "את האמת קרניים,אמי ואני רצינו את חדר בשינה אבל בגלל שאתם משתמשים בו נעלה לשלנו.תפגוש אותנו עוד שעה בכניסה לחדר המועדון."בתגובה לדבריו של סיריוס נצבעו גם לחייה של אמילי באדום בוהק.סיריוס גיחך וחיבק את חברתו "סתם צחקתי איתך.רציתי להזכיר לך שיש ירח מלא היום."אמר סיריוס ויצא עם אמילי מהחדר.קלאודיה עוד הייתה נטועה במקומה ולפתע חייכה חיוך ממזרי."חכו עד שאני אספר לחברות שלנו מכל הבתים באיזה מצב מצאתי את לילי אוונס הצדקנית והטובה שלנו.ועם מי?עם ג'יימס פוטר."גיחכה ויצאה גם היא.ג'יימס הוריד את השמיכה מעל לילי והחל מנשק אותה שוב.
כעבור כשעה ג'יימס כבר התכונן לרדת לחדר המועדון בכדי ללכת עם רמוס בליל הירח המלא ולארח לו לחברה.הוא נשק ללילי על השפתיים בפעם האחרונה לאותו ערב ולחש לה "לילה טוב,ליל'ס.תשני טוב ובבוקר אני אראה אותך." לילי חייכה ונפרדה ממנו מתכוננת לערב הבנות אותו תכננה עם חברותיה ללילה זה,בו הבנים לא נמצאים.
ברגע שראו הבנות את ג'יימס יורד לחדר המועדון של גריפינדור הן עלו למעלה ושמעו זרם מים.הן הבינו שלילי מתקלחת ולכן לבשו פיג'מות והוציאו את הממתקים המוחבאים שגנבו מהמטבחים לכבוד מסיבת הפיג'מות.כשלילי יצאה מהמקלחת היה החדר מסודר כמו חדר מתבגרות טיפוסי ובאמצע היה משטח מכוסה בשטיח אדום עליו ישבו הבנות האחרות מכונות למסיבת הבנות יוצאת הדופן הזו.לילי התיישבה ושאלה את חברותיה "טוב,עכשיו כשאנחנו לבד,"היא חייכה למחשבה של ערב הבנות "במה מתחילים?" אמילי וקלאודיה חייכו חיוכים זדוניים ואמרו "חשבנו להתחיל בפדיקור ומניקור,ככה נוכל לדבר ולעשות משהו שיועיל לנו." הן חייכו וסופי הוסיפה "לילי את ראשונה.אני עושה מניקור,קלאודיה פדיקור ואמילי מסדרת לך את השיער.אה ואל תשכחי,מחר את מחויבת ללכת עם התסרוקת שאמילי תעשה לך כמו שקלאודיה תהיה חייבת ללכת עם התסרוקת שאני אעשה לה,אמילי עם מה שאת תעשי ואני עם מה שקלאודיה.מותר לנו לעזור לאמילי לסדר לך את השיער ולך אסור להתערב."היא חייכה בתמימות."רציתי להזכיר את החוקים שלנו כי לא היה לנו ערב בנות כמו זה מזמן." סופי משכה את הידיים של לילי וזימנה את 4 קופסאות האיפור והטיפוח של הבנות פותחת אותן.הבנות הקימו את לילי והושיבו אותה על המיטות,שחוברו למיטה אחת ענקית.אמילי תפסה את העמדה מאחורי לילי וזימנה מברשת שיער,מסרק ועוד אביזרי שיער.היא הטילה על שיערה של לילי קסם מחליק והחלה לסרקו.לילי ישבה בחוסר אונים על המיטה והקשיבה לחברותיה,עונה על שאלותיהן בכניעה.כעבור כשעה וחצי הבנות הקימו את לילי והעמידו אותה מול מראה צוחקות "עכשיו כשאת מוכנה הגענו לקטע הכי חשוב וכיף.בגדים!" הן החלו פושטות על הארונות שבחדר וזרקו על המיטה כמות קטנה יחסית שיכולה להתאים למראה שעיצבו ללילי.לילי התבוננה בעצמה במראה.שיערה היה אסוף בקשת שקצוות ממנו נפלו מסביב לפניה,ממסגרות אותם בשלמות.עיניה היו מאופרות בצליליות בצבע ורוד עדין ועל לחייה היה סומק כמעט בלתי נראה שגם לעורה להראות מבריק.שפתיה היו משוכות בליפסטיק ורדרד ועליו גלוס שגרם להן להבריק.ריסיה הובלטו בעזרת מסקרה והגדילו את מראה עיניה.הבנות שלפו מהארון חצאית מיני אדומה לוהטת וחולצה לבנה-שקופה (יותר לכיוון הלבן!) ונעלי בובה עם עקב ושלחו את לילי למדוד אותם.כשחזרה היא נראתה כמו "דמות מסרט" אמרה אמילי שבילתה עם לילי כמה מחופשות הקיץ וידעה מהם סרטים.סופי וקלאודיה הסתכלו על לילי ואמילי הצוחקות בבלבול והודיעו "לילי,מחר את חייבת ללכת ככה כל היום!"כשלילי הזעיפה את פניה הוסיפו "זה החוק!וחוץ מזה את נראית מדהים לגמרי."
לילי החליפה חזרה לבגדיה וניגשה לסדר את שיערה החלק והארוך של אמילי ולאפר אותה.כשאמילי הייתה מוכנה לגמרי,כולל בגדים,לחייה היו ורודות ועיניה מאופרות בכתום.שפתיה היו משוחות בליפסטיק אדום ועליו היה גלוס.היא לבשה חצאית מיני אפורה כהה וחולצה כחולה (כמו של לילי במראה),שיערה השחור קוצר בעזרת קסם והגיע עד לכתפיה והייתה עליו קשת עדינה בצבע לבן.קלאודיה הייתה מאופרת בצלליות אדומות,סומק חום בהיר וליפסטיק וורוד בולט,עליו גלוס.היא לבשה חצאית ירוקה בהירה וחולצה בצבע ירוק כהה,שיערה החום סודר בתלתלים(לא גלים,תלתלים תלתלים).סופי הייתה מאופרת בצלליות ירוקות וסומק חום כהה במקצת משל קלאודיה,שיערה הכהה הוארך על ידי קסם והוחלק בגלל שביום יום היה גלי במקצת.שפתיה היו משוחות בליפסטיק חום בהיר וגם עליהן היה גלוס.היא לבשה חצאית וורודה בהירה וחולצה אפורה.
הבנות היו מוכנות חזרה לשינה והמשיכו לדבר עד השעות הקטנות של הלילה.באיזשהו שלב הן נרדמו.

למחרת בבוקר ארבעת הבנים כבר היו באולם הגדול וההומה כאשר לפתע נהייתה דממה.הם הפנו את ראשיהם לכניסה לאולם כמו כל שאר תלמידי בית הספר ופיותיהם נפתחו כמו שאר הפיות של הבנים.בכניסה עמדו סופי,קלאודיה,אמילי ולילי ונראו לבנים,יותר מלכל אחד אחר כמו מלאכיות שרק נפלו מגן עדן.בתיאום מושלם נעמדו הבנות זו לצד זו.הבנים,גם הם בתיאום,נעמדו והחלו להתקדם כל אחד לעבר חברתו.ג'יימס נעמד ליד לילי,סיריוס ליד אמילי,רמוס ליד קלאודיה וקנט ליד סופי,כל אחד מהבנים עוטף את החברה שלו בזרועותיו ומוביל אותה לעבר 8 כיסאות פנויים בשולחן גריפינדור.בדרך לשולחן גריפינדור,כאשר עברה על פני שולחן סלית'רין,שמעה לילי קול ארסי אך מוכר,קולו של סנייפ,אומר בקול נוטף ארס ואפילו קינאה "הבוצדמית המטונפת והז***  הזו.תראו איך היא מתלבשת כדי להשיג קצת כסף." לילי ידעה שחברותיה סידרו לה ולעצמן את החולצה כך שתחשוף מעט מחזן אך נפגעה מאוד ממילותיו של סנייפ. כשהגיעו לשולחן גריפינדור התיישבו כל השמונה והחלו לאכול.מסביב לה דיברו כל שאר החבורה אך לילי נשארה שקטה לאורך כל הארוחה,ממשיכה לשמוע בראשה את מילותיו של סנייפ ואת הגיחוכים של חבריו.ג'יימס שם לב לכך שלילי שקטה יותר מבדרך כלל אך החליט לתת לה זמן להירגע.לאחר שכשקמו מהשולחן לכיוון הכתה נשארה לילי שקטה ומרוחקת, ג'יימס הוליך אותה לעבר ארון מטאטאים ריק,שהיה הכי קרוב אל מקומם באותו הרגע,הטיל עליו קסם מרחיב ושינה את אחד המטאטאים לכיסא.הוא הושיב את לילי וליטף בעדינות את פניה. "ליליאן,מתוקה,את בסדר?הכל בסדר?" ג'יימס שאל בחרדה.לילי שידעה שהאיפור הקסום עמיד במים,וגם לא יכלה להשתלט עוד על הדמעות החלה להתייפח.בכייה היה שקט,אך נגע בלבו של מי ששמע אותה בוכה,ולבו של ג'יימס נשבר כאשר ראה ושמע את אהובתו במצב כזה."ז-זה ס-סנייפ."לילי מלמלה בין היבבות.כעסו של ג'יימס הלך והתגבר,אפילו שלא ידע עדיין מה עשה סנייפ ג'יימס הבטיח לעצמו שינקום בו על המצב שאליו הביא את לילי. "לילי,מה הוא עשה לך?" לילי נשמה כמה נשימות עמוקות וסיפרה לג'יימס בקול רועד כל מה שקרה מהרגע שעזב אותה בחדרה.היא סיפרה על מסיבת הפיג'מות,על החוק שקבעו הבנות עוד בשנה הראשונה ועל מה שקרה באולם הגדול. כשסיימה לספר ג'יימס חיבק אותה והצמיד את ראשה לחזו,מניח לה להרטיב ולהכתים את חולצתו בדמעות.
כאשר לילי נרגעה השעה הייתה כבר שמונה ורבע.הם היו חייבים להמציא תירוץ למקגונגל ,לתת לה סיבה למה איחרו.לבסוף ג'יימס הציע שיגידו שלילי ליוותה כמה מתלמידי השנה הראשונה לכיתתם,לכתת הלחשים,כי לא הצליחו למצוא את הדרך.ג'יימס יגיע כמה דקות אחריה ויגיד שאיחר כי ליווה תלמידי שנה ראשונה,אחרים כמובן,לשיעור שיקויים במרתפים.לילי הסכימה והם הלכו לכיוון כתת שינויי הצורה.כשהגיעו לפנייה שלפני הכתה חיבק ג'יימס את לילי בפעם האחרונה לפני שנפרדו ולחש לה "נתראה בכתה." לילי נפרדה ממנו ונכנסה בשקט לכתה,מקגונגל שמה לב ללילי המאחרת ושאלה "העלמה אוונס,מדוע את מאחרת כל כך?" בקולה חמור הסבר."הדרכתי תלמידי שנה ראשונה לכתת הלחשים,הם התעכבו כי אחד מהם נתקע במדרגה נעלמת.וכשרצתי כדי להגיע לכתה באיחור קטן נתקעתי אני במדרגה נעלמת אחרת והייתי צריכה להיזכר מה עליי לעשות כדי להיחלץ ממנה." ענתה לילי המבוישת.
"הפעם אוותר לך,העלמה אוונס,כי מילאת את חובתך כמדריכה וכמדריכה ראשית,אך אל תהפכי את האיחורים הללו להרגל."אמרה מקגונגל,קולה רך במקצת עכשיו.כעבור כמה דקות,כמו שתכננו,נכנס ג'יימס בנשימה קצרה.לילי ידעה שהקשיב לשיחתה עם מקגונגל וקיוותה שגם הוא ייחלץ מהעונש.הוא הסביר למקגונגל את הסיבה לאיחורו ולאחר מכן אמר שכשרץ לכתה נתקע בתלמיד אחר ולכן התעכב עוד.למרבה מזלו,מקגונגל סלחה לו מכיוון שמילא גם הוא את חובתו כמדריך ראשי אבל בעיקר כי הייתה זו הפעם הראשונה לאותה השנה שבה איחר."כמו שאמרתי לפני שהעלמה אוונס ומר פוטר נכנסו,היום נמשיך ממה שהתחלנו בשיעור שעבר.אני יודעת שלאלה מכם שטובים בשינויי צורה השיעורים השנה יהיו פחות מעניינים אך הם הכרחיים לבחינות הכשיפומטרי שלכם.מישהו זוכר מה למדנו בשיעור שעבר?" אמרה מקגונגל. ידה של לילי קפצה לאוויר ברגע שנשאלה השאלה. "כן העלמה אוונס." מקגונגל אמרה.
"חזרנו על הפיכת בעל חיים לדומם." אמרה לילי,יודעת שזיכרונה והיותה טובה בלימודים לא יבגדו בה ויוסיפו נקודות לבית גריפינדור."נכון מאוד,העלמה אוונס.עשר נקודות לגריפינדור.האם מישהו מוכן להדגים לכתה את הלחש?" שוב ידה של לילי הייתה באוויר אך הפעם גם ידיהן של אמילי,סופי וקלאודיה וידיהם של הקונדסאים הורמו."כן,מר פוטר."אמרה מקגונגל.ג'יימס חייך,קרץ ללילי ואמר "אציו עכבר." אחד העכברים שעל השולחן של מקגונגל עף אליו. "צ'רנוקי" העכבר השתנה מעכבר לגביע זהב שעליו חרוטות המילים 'אני אוהב אותך'.כל בנות הכתה,הגריפינדוריות והרוונקלואיות נמסו (חוץ מאלה שהיה להן חבר) וג'יימס קרץ ללילי קריצה רבת משמעות ונגע בידה בעדינות מתחת לשולחן.
בסוף השיעור הכפול בשינויי צורה הייתה לתלמידי השנה השביעית עם המערכת של לילי,ג'יימס,הבנות והקונדסאים שעה חופשית.בגלל שהיה יום חם הובילו הבנים את הבנות אל המדשאות,למקום האהוב עליהם,שבמשך שנים  היה מושא למריבות,אל מתחחת לעץ הענק שליד שפת האגם.הבנות התיישבו בגוש קטן והחלו לדבר.       
אם (אמילי),סופ (סופי),וקלי (קלאודיה) רצו לדעת מה קרה ללילי בארוחת הבוקר ולמה היא וג'יימס איחרו.בזמן שלילי סיפרה לבנות את אירועי הבוקר,סיפר ג'יימס לבנים את אותו הסיפור,קולו נהפך רצחני יותר ויותר עם המשך דיבורו.כשסיים את הסיפור היו סיריוס,רמוס וקנט כועסים כמעט כמו ג'יימס.הרי במשך שנים לילי הייתה כאחותו הקטנה של רמוס,ומאז שלילי וג'יימס נהיו ידידים ואז חברים סיריוס והיא נהיו כמו שני אחים בקרבתם זה לזו וסיריוס אהב אותה יותר מאת אחיו רגולוס ששניהם היו מאוד קשורים אחד לשני לפני שסיריוס עזב את משפחתו,וקנט הרגיש אל לילי רגשות חיבה חזקים כמעט כמו האחרים כי הייתה אחת מחברותיה הטובות של סופי,אהובתו.הבנים הכועסים שהחליטו לנקום בסנייפ על מה שעשה לחברתם התקרבו כל אחד לחברתו.ג'יימס התיישב מאחורי לילי ועטף אותה בזרועותיו,מצמיד אותה אליו,וכך עשו גם שאר הבנים.לילי עוד סיפרה לבנות את מה שקרה וג'יימס שמע שקולה רועד וניחש שבעיניה עומדות דמעות שהיא מתאמצת כדי שלא יפרצו מבעד עיניה.כשסיימה לספר היא הרימה את מבטה אל ג'יימס והוא ראה שדמעה אחת זולגת במורד לחייה.ג'יימס הושיט יד אחת שלו ומחה בעדינות את הדמעה מפניה היפות של לילי.הוא חיבק אותה חזק והחל לדבר עם הבנים ועם הבנות על הנקמה שם מתכננים נגד סנייפ בעוד לילי השעינה את ראשה על כתפו,מקשיבה אבל מרחפת.
לבסוף,בהחלטה משותפת סיכמו הקונדסאים והבנות כי יתנו ל"מקרה סנייפ" לשקוט קצת ושסנייפ ישכח ממנו כדי שכשתבוא הנקמה,והיא תבוא ובגדול,הוא יפגע יותר.לפני שהלכו לשיעור הבא חיבקו הבנים והבנות את לילי והבטיחו לה שיהיה בסדר.
ג'יימס שמר על לילי מכל משמר בימים שעברו מאז "מקרה סנייפ" ולא עזב אותה לרגע מלבד בלילות,אפילו שלפעמים היה מתעורר בלילה לובש את גלימת ההיעלמות ועולה לבדוק האם לילי בסדר ובטוחה.שאר חייהם של הקונדסאים והבנות המשיכו כרגיל וג'יימס ולילי המשיכו לתכנן את נשף ליל כל הקדושים, מקווים שהתוצאה הסופית תהיה נשף ליל כל הקדושים הכי טוב שהיה בהוגוורטס אי פעם.ככל שהתקרב התאריך של הנשף כך  נהיו ג'יימס ולילי בטוחים שהנשף שלהם יהיה מוצלח ביותר.הם כבר ידעו כיצד יהיה האולם מקושט ומה תהיה המוזיקה.
שבוע לפני הנשף,בארוחת הבוקר באולם הגדול,קם דמבלדור וביקש להודיע הודעה.האולם דמם,הייתה זו אחת הפעמים היחידות בהן דמבלדור ביקש לדבר בארוחה שאינה ארוחת חג או סעודת פתיחה וסיום,ובדרך כלל כשביקש לדבר בימים רגילים היה זה סימן רע."בוקר טוב תלמידי הוגוורטס.כמו שאתם יודעים בשבוע הבא יערך נשף ליל כל הקדושים שהמדריכים הראשיים שלנו מארגנים."הוא הפסיק את דיבורו בשל מחיאות הכפיים "אבל יש לי הפתעה גם בשבילם.צוות המורים החליט לארגן תחרות כישרונות שתיערך במהלך הנשף.בתחרות כמו בנשף יכולים להשתתף מהשנה הרביעית ומעלה,אלא אם כן הוזמנתם על ידי מישהו גדול מכם.בתחרות יוכלו להשתתף גם המדריכים הראשיים." נשמעו מחיאות כפיים נרגשות מצד רוב הבנות באולם,שכן הן אהבו לשיר גם אם לא היו טובות בכך.
ג'יימס הסתכל על לילי והניד בראשו לכיוון הדלת.היא הנהנה ושניהם קמו ויצאו מהאולם,לא מורגשים בבלגן ששרר בו.כשהגיעו למדשאות חייך ג'יימס ללילי ואחז בידה.הוא הוביל אותה וכך הם הקיפו את האגם מספר פעמים בשתיקה נעימה. "ליל,את צריכה להשתתף בתחרות הכישרונות הזו.יש לך קול מדהים," הוא אמר ולילי כמובן הסמיקה.ג'יימס נזכר בפעם הראשונה ששמע אותה שרה.

*זיכרון-של ג'יימס*

ג'יימס בן השלוש-עשרה עמד בחדר האמבטיה של מעונות בני השנה השלישית וחשב על לילי אוונס,הילדה-נערה החרשנית והחכמה מבית גריפינדור,בה היה מאוהב.לפתע,הוא שמע קול רך ומתוק ממעונות הבנות,שר.

'I've always been the kind of girl
That hid my face
So afraid to tell the world
What I've got to say
But I have this dream
Right inside of me
I'm gonna let it show, it's time
To let you know
To let you know

This is real, this is me
I'm exactly where I'm suppose to be, now
Gonna let the light, shine on me
Now I've found, who I am
There's no way to hold it in
No more hiding who I want to be
This is me

Do you know what it's like
To feel so in the dark
To dream about a life
Where you're the shining star
Even though it seems
Like it's too far away
I have to believe in myself
It's the only way

This is real, This is me
I'm exactly where I'm suppose to be, now
Gonna let the light, shine on me
Now I've found, who I am
There's no way to hold it in
No more hiding who I want to be
This is me.'

מאותו יום התחיל ג'יימס לחפש את בעלת הקול המסתורי וככל שעבר הזמן התאהב בנערה הזו.
כעבור שבוע ישבו לילי וחברותיה על המדשאה שמול מגרש הקווידיץ' וצפו בקונדסאים משחקים להנאתם.בשלב כלשהו הבנות ביקשו מלילי שתשיר להן קצת והקול שנשמע הגיע עד לג'יימס שהיה במרומי המגרש.בשנייה ששמע את השיר,שהיה אותו שיר ששמע בפעם הראשונה ששמע את הקול המהפנט והמתוק,נחת ג'יימס וירד מהמטאטא.לאחר מכן,רץ לכיוון הבנות וכשהגיע ראה שהקול שייך ללילי,אהובתו.כששמע את קולה הוא אף התאהב בה הרבה יותר ממה שכבר אהב אותה.

*סוף זיכרון*

לילי חייכה אל ג'יימס "אני מוכנה לשיר,אבל בתנאי אחד.שאתה תשיר איתי." היא אמרה יודעת שהוא יהיה בשוק.
"אבל לילי אני לא יודע לשיר." הוא אמר,נשמע כמו ילד קטן שמתלונן על שקיבל עונש.
"אני שמעתי אותך שר.אתה זוכר שבשנה השלישית שמעת מישהי שרה והתחלת לחפש אותה ואז גילית שזו אני?" לילי שאלה אותו.ג'יימס הנהן והיא המשיכה לדבר. "יום אחד עברתי ליד המדרגות של הדרך לחדרים של הבנים ושמעתי קול מהקומה של הבנים מהשנה השלישית שר שיר שממש אהבתי אז והיה קשור לשיר ששמעת אותי שרה,זה היה לפני שידעת שאני שרתי.עצרתי ואז זיהיתי שזה אתה.לא האמנתי שאתה יכול לשיר ככה ועל כאלה נושאים.תמיד תייגתי אותך בראש בתיקייה של האנשים הרדודים,הנצלנים והשטחיים.אתה יודע שגם היית בשנואים אבל זה לא רלוונטי יותר.השיר הזה התאים לי מאוד בשנה השלישית כי אז הבנתי שאני באמת שייכת לפה,שזה המקום שאני צריכה להיות בו." לילי הפסיקה לדבר והרימה את מבטה כדי להסתכל לעיניו של ג'יימס,תוהה מה הוא רואה בשלה."יש לי בקשה,ג'יימס.אתה עדיין זוכר את השיר ששרת אז?" לילי שאלה,לא מתיקה את עיניה משלו.ג'יימס הנהן 'מהופנט' מעיניה הירוקות והגדולות של לילי."את מוכן בבקשה,בשבילי,לשיר אותו?פעם אחת וזהו?" חיוך של ציפייה התפשט על פניה של לילי כשחיכתה לתשובתו וג'יימס יכול היה רק להסכים. "בסדר אני אשיר,אבל רק בגלל שאני אוהב אותך.אה,ויש לי בקשה.אני רוצה שאת תשירי אחר כך את השיר ששמעתי אותך שרה בשנה השלישית." הוא אמר. לפני שלילי הספיקה לחשוב על תשובה ג'יימס משך אותה איתו כשהתיישב על הדשא במדשאות הריקות.לילי נצמדה לידו של ג'יימס והוא עטף אותה בזרועותיו,מבין שקר לה,כי החולצה שלבשה הייתה דקיקה (בצבע תכלת עדין מאוד), למרות שהיום היה אחד הימים הנעימים בחודש אוקטובר.

"Every time I think I'm closer to the heart
Of what it means to know just who I am
I think I've finally found a better place to start
But no one ever seems to understand
I need to try to get to where you are
Could it be, your not that far

You're the voice I hear inside my head, the reason that I'm singing
I need to find you
I gotta find you
You're the missing piece I need, the song inside of me
I need to find you
I gotta find you

Oh yeah
Yeah yeah

You're the remedy I'm searching hard to find
To fix the puzzle that I see inside
Painting all my dreams the color of your smile
When I find you I'll be alright
I need to try to get to where you are
Could it be, you're not that far

You're the voice I hear inside my head, the reason that I'm singing
I need to find you
I gotta find you
You're the missing piece I need, the song inside of me
I need to find you
I gotta find you

Been feeling lost, can't find the words to say
Spending all my time stuck in yesterday
Where you are is where I want to be
Oh next to you... and you next to me
Oh I need to find you... yeah

You're the voice I hear inside my head, the reason that I'm singing
I need to find you
I gotta find you (yeah)
You're the missing piece I need, the song inside of me
I need to find you
I gotta find you
Yeah, yeah... I gotta find you"

ג'יימס שר ברכות,מסתכל על לילי כל אותו זמן.לילי חייכה אליו והרימה את ראשה,מתאמצת כדי להגיע לשפתיו.כשהתנתקו מהנשיקה היא אמרה "ג'יימס את שר ממש יפה.אם אתה תשיר איתי אני אשיר בתחרות שדמבלדור ארגן." היא חייכה בתמימות,יודעת שהציבה בפניו התלבטות.ג'יימס ישב דומם במשך כמה דקות לפני שהוריד את מבטו ללילי וחייך חיוך רחב "טוב,אני אשתתף.אבל אנחנו לא שרים שום שיר רגשני." הוא אמר והרכין את ראשו עוד קצת כדי לנשק אותה.

הפרק הקודם		הפרק הבא