הנכד של וולדמורט

תודה לכול מי שהגיב על הפרק הקודם וגם לכול הנירשמים החדשים.

אוהבת אותכם =)

המשך חופש נעים לכולם =) =)

נקודת מבט: רון

אחרי ארוחת הערב שבה אמא, אבא, טונקס וביל שאלו את ג'קסון כל מיני שאלות והוא עונה עליהן- על חלקן בהרחבה ועל חלקן בלי להרחיב יותר מידי, פרסי עלה לחדר שלי ושל הארי שעכשיו גם הוא ישן בו, וכנראה הלך לישון.

ג'קסון לא עשה רושם מרושע במיוחד כמו שהייתי מצפה מהנכד של זה-שאין-לנקוב-בשמו, היה לו חיוך ידידותי שהזכיר לי קצת את אלה של פרד וג'ורג'.

חיכינו- אני, הארי והרמיוני עד שכולם יעלו לישון כדי שהארי יוכל לספר לנו על הביקור שלו.

"נו, מה באמת קרה שם?" הרמיוני שאלה מיד אחרי שג'יני יצאה מהמטבח, לא מבזבזת זמן.

"כשנכנסנו אליו הביתה הוא לא היה שם, פגשנו את אמא שלו, הבת של וולדמורט-" הוא סיפר לנו אבל כשאמר את השם אני והרמיוני קפצנו קצת במקום, קוטעים אותו. "היא הייתה די נחמדה באופן מפתיע..." הוא המשיך מתעלם מהתגובה שלנו.

"אין מצב!" אמרתי מופתע.

"זה נכון... בכל אופן היא לא רצתה שנסביר לה למה באנו ורק הכניסה אותנו לבית שלה כאילו כל יום מופיעה אצלה קבוצה של זרים ומחפשת את הבן שלה." הוא ענה לי והמשיך לספר. "בכל אופן היא הושיבה אותנו בסלון של הבית ונתנה לנו לאכול עוגיות שוקולד צ'יפס שמשום מה היו כחולות, ודרך אגב הן היו ממש טעימות, כשמיני-מורט עף דרך החלון כאילו סבא שלו ניסה ללמד אותו לעוף."

"מה?!" שאלה הרמיוני בהפתעש גמורה. "מה זאת אומרת 'עף דרך החלון'?" היא המשיכה באותה הנימה, וממש יכולתי לראות את הגלגלים בראש שלה מתחילים להסתובב במהירות מטורפת.

"יותר התרסק דרך החלון של הקומה החמישית, אבל כן ככה הוא הוא הופיע." הארי אמר. "בכל מקרה כל השיחה הוא התנהג ממש מוזר והתחיל לצחוק מכל מיני דברים, כמו מהשם הוגוורטס ומהשם של אוכלי המוות וכאלו. הוא נראה מהוסס כשהתחלנו לדבר על סבא שלו, כאילו הוא ממש נזהר בכל מה שיוצא לו מהפה... בסופו של דבר הוא אמר משהו בסיגנון של 'אתם לא רוצים אותי בבית הספר שלכם כי רוב הסיכויים שהוא לא ישרוד' או משהו בין השורות האלה."

"מה זאת אומרת?! הוא הולך להשמיד את הוגוורטס ודמבלדור עדיין מזמין אותו ללמוד?" שאלתי המום לגמרי.

"גם אני לא הבנתי, אבל נראה שזה ממש חשוב לו שהוא יגיע להוגוורטס..." הארי ענה לשאלה שלי, ונראה עצבני.

"בלודי הל...*" מלמלתי.

"וזה הכול?" הרמיוני שאלה.

"לא. אחרי זה הוא ואמא שלו הלכו לדבר עם דמבלדור במטבח, אבל לא הצלחתי לשמוע שום דבר ממה שנאמר שם... אחרי זה דמבלדור חזר לסלון לבדו, שתי דקות מאוחר יותר אמא שלו והוא יוצאים מהמטבח... ואז הדברים מתחילים להיות ממש מוזרים, הוא נכנס לסלון ואומר 'אני יעשה את זה' ואז הולך לארוז את התיק שלו כשהסתכלתי על דמבלדור הניצוץ בעיניים שלו נעלם והוא נראה ממש עצוב משום מה, אבל ברגע שהוא ראה שאני מסתכל עליו הוא מיהר להסתיר את זה." הארי אמר והמצח שלו התקמט בבלבול.

"טוב זה ברור לגמרי, הוא אוכל מוות! אימא שלו בטח הזכירה לו להיות נאמן למטרה שלהם! הוא מגיע להוגוורטס כדי לרגל אחרינו!" אמרתי בכעס.

"אני לא בטוחה..." הרמיוני נראתה מהוססת משום מה. "ראית את פנים היד שלו כדי לבדוק אם יש לו את סימן האופל?" היא שאלה במתח ונשכה את השפה התחתונה שלה, משום מה התנועה הזו נראתה לי די מוש- מאיפה זה הגיע פתאום?

לא מצא חן בעיני כל העניין הזה.

"לא הוא לבש את הסווטשירט מהרגע הראשון, למרות שזה ממש מוזר כי היה ממש חם." הארי אמר בחשד.

"אם ככה אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות... אנחנו צריכים לפקוח עליו עין אבל לא לפעול בקיצוניות ולא לעורר חשד עד שנהיה בטוחים." אמרה הרמיוני, ואנחנו הנהנו בהסכמה.

עלינו לחדר ונפרדנו מהרמיוני שהמשיכה לכיוון החדר שלה ושל ג'יני, נכנסנו פנימה ומצאנו את פרסי שוכב על המיטה שלו, הוא היה לבוש עדיין באותם בגדים שאיתם הגיע.

נכנסנו פנימה והתחלנו להתארגן, ואז פרסי התחיל להתפתל על המיטה שלו ולמלמל דברים לא ברורים על מלחמה ועל פצועים וחשבתי ששמעתי אותו אומר משהו על דרקון, ולפני שאני או הארי הספקנו לזוז הוא התיישב במיטה שלו במהירות שלי היתה עושה סחרחורת, עיניו  שהיו ירוקות שלוות לפני כמה שעות נראו כמו האוקיינוס באמצע סערה והיו פעורות לרווחה באימה, הוא התנשם בכבדות והסתכל מצד לצד מנסה להבין איפה הוא. לאט, לאט הוא נירגע העיניים שלו חזרו למצבן הרגיל אבל יכולתי להישבע שראיתי עצב שלא היה בהן קודם, הנשימות שלו חזרו למצבן הקודם ונראה שהוא נזכר איפה הוא נמצא עכשיו, כשהוא ראה אותנו הוא שלח לעברנו חיוך גדול ואמר "מה קורה?" כאילו שום דבר לא קרה ואין לו שום דאגות בעולם.

הייתי קפוא ומופתע מהשינוי הקיצוני.

ג'קסון אפילו לא חיכה לתשובה וניכנס לשירותים סוגר אחריו את הדלת קצת יותר מידי חזק.

"בלודי-הל, מה זה היה?" שאלתי אחרי כמה דקות שפשוט עמדנו שם מסתכלים על הדלת של  השירותים.

"אין לי מושג אבל אני הולך לגלות." הארי אמר וחזר להתארגן לשינה.

החלטתי שזה לא יעזור אם אני אמשיך לעמוד שם ולבהות בדלת בהלם ועשיתי כמוהו.

"לילה טוב." אמרתי והלכתי לישון, זה הרגיש כאילו עברו רק כמה דקות כשהרגשתי מישהו מנער לי את הכתף.

"רון אמא אומרת שאתם צריכים לקום." שמעתי את ג'יני אומרת בחוסר סבלנות.

"תני לישון ג'יני." אמרתי לה מסתובב על הצד ומנסה לחזור לישון.

שמעתי צחוק משועשע ואותו קול אומר. "תנסי לדחוף אותו מהמיטה, אותי זה תמיד מעיר."

ג'יני עשתה את מה שהקול הציע ודחפה אותי בכח מעבר לצד המיטה.

"אחחח" אמרתי מתיישב ומשפשף את הראש, ג'יני יצאה מהחדר צוחקת בקול.

חיפשתי במבטי את בעל הקול שבגללו ג'יני דחפה אותי, ועיני נעצרו על דמותו של ג'קסון ששכב על הרצפה והתפקע מצחוק... שלחתי לעברו מבט כועס.

"סליחה אחי, היא פשוט ניסתה להעיר אותך כבר יותר מחצי שעה..." הוא אמר אחרי שנירגע וניגב מזויות עיניו דמעות של צחוק. "חוץ מזה, תמיד רציתי לדעת איך זה ניראה מהצד..." הוסיף בחיוך גדול.

עכשיו כשהייתי ער ראיתי שהוא החליף בגדים והספיק כבר להתקלח.

"ממתי אתה ער?" שאלתי אותו, קם מהרצפה הקרה ומתחיל להתארגן.

"אמצע הלילה אני מניח." הוא אמר בפשטות. "ארוחת הבוקר מוכנה כדאי לכם להזדרז אחרת לא ישאר לכם כלום." הוא אמר ויצא מהחדר.

אחרי שהוא יצא הסתכלתי מסביב וגיליתי שהארי כבר לא נמצא בחדר. נכון... השימוע שלו מתקיים היום!

מיהרתי לסיים להתארגן ויצאתי בריצה מהחדר.

במטבח כולם כבר ישבו ואכלו חוץ מג'קסון שדיבר עם פרד וג'ורג' לגבי הממתקים למבריזים, ניראה שהם מסתדרים ממש טוב ביחד ושהתאומים שכחו שהם תיכננו למתוח את ג'קסון כששמעו שהוא מתכוון להגיע. לא הקדשתי לזה יותר מידי מחשבה, התיישבתי ליד הרמיוני והתחלתי לאכול.

אחרי כמה זמן כולנו גמרנו לאכול, אמא וג'יני פינו את השולחן ולמרות המחאות של אמא שלי ג'קסון ניסה לעזור.

המשכנו לדבר על כל מיני דברים לא ממש חשובים מחכים לשובו של הארי במתח. כששמענו את הדלת הראשית נפתחת, כולנו השתתקנו מחכים במתח לראות מה יקרה עכשיו.

אחרי שהארי סיפר את החדשות הטובות התחלתי לצעוק, "ידעתי! אתה תמיד יוצא ממצבים כאלה!" והנפתי אגרף באוויר בהתלהבות.

"הם היו חייבים לזכות אותך," הרמיוני אמרה להארי, היה נידמה לי שהיא כבר עמדה להתעלף מרוב דאגה ועכשיו היא כיסתה את עיניה בידיה הרועדות. "לא היתה הצדקה להרשיע אותך, שום הצדקה בכלל..."

"מעניין שכל כך רווח לכולכם, בהתחשב בזה שהיה ברור לכולם שהולכים לזכות אותי," הארי אמר בחיוך.

ג'קסון ניגש להארי וטפח על הכתף שלו בחיוך. "כל הכבוד אחי."

הארי נראה קצת מופתע מהקירבה שלו או מהעובדה שהוא מברך אותו, כך שכל מה שהוא הצליח לעשות היה להנהן.

ג'קסון התרחק מאיתנו והלך לחלק אחר של המטבח התיישב ליד השולחן וניראה שקוע במחשבות אבל לא ממש שמתי לב אליו הייתי שמח מידי מכדי לחשוד בו.

מזווית העין ראיתי את אמא שלי מנגבת את העיניים במגבת מטבח ואת פרד, ג'ורג' וג'יני רוקדים מעין ריקוד ניצחון אינדיאני לצלילי שיר שמילתיו היו "הוא זוכה, הוא זוכה, הוא זוכה-"

"די עם זה, תירגעו!" אבא צעק, למרות שגם הוא חייך. "שמע סיריוס, לוציוס מאלפוי היה במשרד הקסמים-"

"מה?" קפץ סיריוס.

"הוא זוכה, הוא זוכה, הוא זוכה-" פרד, ג'ורג' וג'יני המשיכו לשיר לא שמים לב לשיחה שהתנהלה סביבם או שפשוט לא היה להם איכפת באותו הרגע.

"שקט, אתם שם!" אבא צעק מנסה להרגיע אותם ללא הצלחה. "כן, ראינו אותו משוחח עם פאדג' למטה בקומה התשיעית, ואז הם עלו יחד ללשכה של פאדג'. דמבלדור צריך לדעת מזה." הוא המשיך לספר לסיריוס

"בהחלט," אמר סיריוס. "אנחנו נספר לו, אל תדאג."

"טוב, כדאי שאני אלך, יש בבת'נל גרין אסלה מקיאה שמחכה לי. מולי, אני אאחר, אני עושה משמרת במקום טונקס, אבל אולי קינגסלי יקפוץ לארוחת הערב-" אבא אמר וניקטע שוב על ידי האחים שלי ואחותי הקטנה.

"הוא זוכה, הוא זוכה, הוא זוכה-" הם המשיכו לשיר ולרקוד.

"זה מספיק- פרד– ג'ורג'- ג'יני!" אמא קראה ברגע שאבא יצא. "הארי, מתוק, בוא שב כאן, תאכל משהו לצהריים, בבוקר בקושי אכלת..."

אני והרמיוני התיישבנו מול הארי מאושרים שנוכל לחזור להוגוורטס כולנו, כמו תמיד.

"כמובן, ברגע שדמבלדור הופיע לצידך, היה ברור שהם יזכו אותך," אמרתי מאושר מעמיס על הצלחת שלי כמה שיותר מחית תפוחי-אדמה, אני יודע שלא מזמן אכלתי ארוחת בוקר, אבל כל ההתרגשות הזאת עשתה אותי רעב.

"כן, הוא הכריע בשבילי," הארי אמר למרות שהוא ניראה מוטרד ממשהו, אבל היה לי קשה להתרכז בזה כי הייתי עסוק בלאכול, אמרתי לעצמי שאני אשאל אותו על זה אחר כך.

הארי הצמיד את כף ידו למצחו בפתאומיות כזאת שהבהילה אותי.

"מה קרה?" שאלה הרמיוני גם היא נראתה מבוהלת.

"הצלקת," הארי מילמל. "אבל זה כלום... זה קורה עכשיו כל הזמן." אותי זה הרגיע, כשהסתכלתי לרגע על האנשים האחרים בשולחן שלא שמו לב שמשהו קרה; כולם התכבדו במאכלים השונים וצהלו על היחלצותו של הארי; פרד, ג'ורג' וג'יני המשיכו לשיר והשאר היו עסוקים בשלהם.

"בטח דמבלדור יגיע לכאן הערב כדי לחגוג איתנו, אתם יודעים." אמרתי שמח.

"אני לא חושבת שהוא יצליח לעשות את זה, רון," אמא אמרה והניחה מול הארי צלחת ענקית במיוחד של עוף בגריל. "הוא באמת עסוק מאוד כרגע." אני לא אשקר, קצת התאכזבתי והיה עוד משהו, לא הצלחתי להתנער מהעובדה שמישהו חסר פה...

" הוא זוכה, הוא זוכה, הוא זוכה-" הם שרו בקול גדול, קוטעים את רצף המחשבות שלי.

"שתקו כבר!" אמא שאגה.

עכשיו שהיה שקט העברתי את המבט שוב על כל יושבי השולחן וקלטתי שפרסי לא נמצא שם, אפילו לא שמתי לב שהוא נעלם.

איפה הוא יכול להיות?

*bloody hell- אני לא יודעת איך הוא אומר את זה בעברית...

מקווה שנהנתם =)

הפרק הקודם		הפרק הבא